קטגוריה — כללי

נניח שפרופ' ג'ק ווסטמן (Jack C. Westman) – פרופסור לפסיכיאטריה באוניברסיטת וויסקונסין-מדיסון (University of Wisconsin-Madison) – צודק, ואכן צריך לאמץ את הרעיונות אליהם הוא מטיף כבר שנים ולהעניק רשיון להורוּת.

ונניח שיהונתן קלינגר – אושיית אינטרנט ואישיות רבת-פעלים גם במציאות – צודק, ויש לחוקק את חוק ההורוּת (ולמי שלא הבין, מבהיר קלינגר מאוחר יותר, באמצעות תגובות, שהוא לא בדיוק בעד החוק שניסח, ושהרעיון מלכתחילה היה אבסורדי; ולמי שעדיין לא הבין את האבסורד שבהצעה – נדב מבהיר זאת היטב).

ונניח שייבנה מבחן הורות, אשר יבדוק התאמתו של אדם לתפקיד הנעלה. האם מישהו מעלה על דעתו שבמבחן שכזה תופיע השאלה (הלא-אמריקאית) הבאה:

בצהרי יום קיץ חם, אתה נוסע למוסך עם בתך התינוקת, על מנת לבדוק מה מצבו של הטרקטורון שמסרת לתיקון באותו הבוקר. בעל המוסך מוצא אותך במצב רוח טוב, ומשוחח איתך על טרקטורונים ועל הבורסה. כיוון שהמוסך מוצל והאווירה נעימה, השיחה עשויה להימשך זמן רב (עד שעה וחצי, ואף יותר).

שאלה: מה עשוי להזכיר לך שהתינוקת שלך נשארה באוטו, חשופה לשמש הלוהטת ולסכנות הנובעות מהישארותה לבד ברכב סגור?

לוגיקה, לשון, חשבון – כל אלו, ברמתם הבסיסים, אולי נהירים לנו, אך מרתק לראות כיצד הם מתפתחים אט-אט אצל הילדונים. וכאשר המושגים הבסיסיים עדיין אינם ברורים דיו, או שמא רק אינם מבוטאים היטב – התוצאה משעשעת מאוד…

הזמן: היום אחר הצהריים, בגינת השעשועים.

העיתוי: הילדון ביקש שניקח איתנו לגינה עוגיות. כמו תמיד, לקחנו איתנו מנת עוגיות, אשר שווה אצלנו לשתי עוגיות.

הוא: אני רוצה עוגיות.

זוֹשֶׁ: הנה, יש כאן, בעגלה.

הוא [לוקח את השקית, רואה כמה עוגיות יש שם; מתעצבן]: אבל למה הבאתם רק שתיים? רציתי פחות!

נסיעה לתל אביב ביום שלישי בערב, באמצע שבוע רגיל (נכון, זה פורים, אבל עבורי זהו שבוע של חוֹל), לאירוע חברתי ולבד – היא אינה דבר שבשגרה אצלי. כאשר בשעה 21.00 אני מוצא את עצמי משוטט הלוך ושוב ברחוב ריק מאדם – זה אפילו מוזר. וכשאני מתקשר ומבקש הסברים ונענה ב: "ליד הדוכן היחיד של הלוטו שיש ברחוב תראה שלה, תיכנס שם, תעלה לקומה השניה ותראה קסמים" – זה כבר ממש הזוי…

בלוגרים נפגשים. עד כמה צירוף המלים הזה הזוי גם הוא? את כל 12 האנשים שהיו שם (חוץ ממני נצפו: אריק, שרון, חנית, אטאלנטה, אורי, דניאל, יהונתן, מורין, שרונה, טל, יוסי, יוחאי) פגשתי אמש בפעם הראשונה. כך הדבר לגבי רובם, למרות שמפגשים קודמים של תת-קבוצות הציתו בחלק מן הזמן את להבת השיחה, ולמרות שכמו ישראלים טובים - גם בלוגרים נופלים למלכודת ההיכרות-דרך-צד-ג'-או-ד'-או-ה' ומוצאים קשרים עקיפים יותר ועקיפים פחות ביניהם.

רגעי המוזרות והמבוכה די נעלמו בתחילת הערב לטובת "שיחות גיקים" (פליטי הודו אשר שהו על המחצלות הסמוכות חשבו בוודאי שהחומר שלקחו ממש טוב.‏.‏.‏), ובהמשך לשיחות קצת יותר כלליות (אוניברסיטה, צבא, עבודה, ובהמשך – שוב שיחות גיקים וחו"ח.

אישית, אני בעד מפגשים מחוץ לרשת, אך המפגש אמש חיזק את דעתי שאין שום מכנה משותף בין אנשים רק בגלל שהם "בלוגרים". ההתחברות היא אישית ועל בסיס פרמטרים רבים, אשר – למיטב נסיוני הדל – משתקפים גם בבלוג, בבחינת "הבלוג הוא אני". ברור לי שעם חלק מן הנוכחים יש לי עוד הרבה על מה לדבר, ולכן אשמח להמשיך ולהיפגש ולפגוש ולהכיר ולהתערות.

לשם השעשוע, קצת נתונים על הנוכחים אמש, בלי שום יומרה להציג תמונת מצב עדכנית של הבלוגוספריה הישראלית…

בנים – 7, בנות – 6

בלוגרים "עצמאיים" - 6, "שכירים" – 7

עבריים – 6, עובדי שפה זרה – 2, דו-לשוניים (אם באותו הבלוג או בישויות מקבילות) – 5

דנים בעיקר באינטרנט/מחשבים/היי-טק/בלוגים/וכו' – 4, דנים בעיקר במחשבות אישיות – 9

זהו. היה נחמד מאוד. נתראה מתישהו במפגשים הבאים (אם יהיו). ואם לא – נמשיך בוודאי להגיב האחד לשני…

"תגיד, שמעת על מה שכתב ההוא בבלוג שלו?" שאל אותי אחי לפני שבועות אחדים. כשעניתי בשלילה, הוא היה מלא פליאה: "מה? איך לא? כולם מדברים על זה!". לאחר שאותה שיחה חזרה על עצמה עוד כמה פעמים, הרגשתי שמשהו באמת לא בסדר איתי. אם "כולם" מדברים על זה, איך זה שאני לא שמעתי על כך דבר וחצי דבר?

גם אני – אשר נחשב בקרב מכריי כ"חיית אינטרנט" – מוצא עצמי לעתים רבות נבוך לגלות בלוג חדש עליו לא שמעתי מעולם ונראה כזה ש"כולם" מכירים. גם אני נתקל פעמים רבות בדמויות חדשות שהן מ"אושיות" הרשת. ואם בארזים נפלה שלהבת, מה יגידו אזובי הרשת?

אחת מן הטענות הנפוצות כ"נגד" הבלוגוספירה, היא שזו בועה המזינה את עצמה. רבים מן הבלוגרים כותבים תגובות לבלוגרים אחרים, חלקם מתכתבים זה עם זה יותר מאשר עם העולם ה"אמיתי". לא רק שקשה להגדיר מהו בלוג, אפילו הכותבים עצמם מתחבטים בשאלה "למה לכתוב בלוג?" (הנה תשובה אחת, עוד אחת, ועוד אחת, ויש עוד רבות).

ולמה אני נדרש עכשיו לסוגיה? כיוון שישנו דיבור על מפגש בלוגרים (מה, לא שמעתם? כולם מדברים על זה!). אין זו הפעם הראשונה בה בלוגרים נפגשים, ונדמה שהפעם מדובר איכשהו באוכלוסיית משתתפים מעט שונה. שונה במה? קשה לי לומר (אולי נדון על זה במפגש?).

ליאור תוהה מדוע בלוגרים מתחברים טוב אחד עם השני, ולי נדמה ששאלתו אינה מנוסחת היטב, מה גם שבניסוחה הנוכחי – היא אינה נכונה. "בלוגרים" אינם מתחברים באופן טבעי זה עם זה, ממש כשם ש"אנשים" אינם מתחברים באופן טבעי זה עם זה. וכשם שיש תת-קבוצות של אנשים "רגילים" המרגישים חיבור טבעי ביניהם, כך יש גם תת-קבוצות של "בלוגרים", עבורם החיבור קל יותר.

אבל מהו אותו חוט מחבר? וכיצד ניתן לאפיין את התת-קבוצות הללו? זו כבר שאלה קשה למדי…

לי, אישית, נדמה שעצם הכתיבה בבלוג מהווה סנן כלשהו לסוג האנשים אליהם אני יכול להתחבר. בלוג אשר משקף משמעת עצמית, חשיבה על האחר, הפיכת רעיונות למילים, הצגה משכנעת של טיעונים, תרבות דיון, מחשבה עצמאית - כל אלו תכונות של הכותב – רומז לי כי מאחורי המלים נמצא טיפוס אשר עשוי להיות חביב עליי. אם גם התכנים הם לרוחי – הרי שעשוי להיווצר כאן "קליק", וייתכן מאוד ואוכל למצוא שפה משותפת עם האיש שמאחורי המלים ויחדיו נוכל להגדיר סוג מסוים של חברות. וחברים חדשים אני תמיד שמח להכיר.

נו, אז הפוסט הזה גם נראה כאילו הוא עוסק בדברים שקשורים אך ורק להווייתה של הבלוגוספריה? האם ייתכן שגם אני מזין עוד בועה קטנה בתוך בועה אחרת (ששוכנת לה לבטח בתוך בועה נוספת)? יכול להיות. אבל ייתכן מאוד ומישהו אחר ימצא כאן כי רעיונותיו תואמים לרעיונותיי וכי הלך המחשבה שלי תואם להלך המחשבה שלו. ייתכן בהחלט שמצאתי עכשיו עוד חבר.