ראש השנה, דברי התלמיד

כבר חודש שלם שאנחנו לומדים
וכל הילדים
בכיתה כבר יודעים
לכתוב ולקרוא את האותיות
א, ב, מ, ק, ר, ש ו – ת, עם קמץ ופתח
וזה באמת נחמד ומוצלח
אבל אין לי מושג למה צריך שני סימנים לאותו הצליל
מי שהמציא את זה נראה לי דביל
בסיפור לשבת אני קורא איך אב רש קם, רקם, שרק במרק
ממש מרתק! או, בעצם, מַרַתַק
ונורא מעצבן שרק תנועת אַה הקפדנו לתרגל
כי אני עוד לא יכול לכתוב סטטיק ובן אל
בחשבון אני שולט, פותר בצ'יק
אמנם רק עד 10, אבל זה מספיק
כי ככה קל לי לעקוב
מתי מתחיל שיעור מס' 5, כלומר מתי קרוב
הצלצול שאחריו נגמר היום
אבל עד אז – אני מספיק המון
כותב בשיעורים ופותר תרגילים
שר שירת בוקר ומצייר עיגולים
לומד אמנות, מוסיקה וזה"ב
וגם מדעים וספורט, ולפעמים נעלב
משחק בהפסקה עם חברים בחצר
נתקע בשולחן ולמורה עוזר
שומע בדיחה או מספר סיפור
לפעמים עושה משהו שאסור
רץ, משתולל
שותה ואוכל
(אגב, אתמול שלחו לי בטעות לחמניה עם חתיכות תפוח
למרות שביקשתי בפירוש פיתה עם קוטג' שרק צד אחד שלה מרוח
אז אמנם אכלתי הכל, אבל התעצבנתי בפנים, ליד החזה
ברור שאם זה היה קורה בבית – לא הייתי נוגע בזה!
האמת היא שזה כבר קרה פעמיים או שלוש, וזה די מעצבן
אבל עד שאמא או אבא חוזרים הביתה – אני שוכח להתלונן).
בקיצור, היום שלי גדוש באירועים – בכיתה, במסדרון, בחצר ובגינה
וזה עוד בלי להזכיר את מסיבת ראש השנה
כל אחד מההורים הביא מאכל שהוא מומחה בו
ואני, כמובן, אכלתי רק קרמבו.
אז בכל מה שקורה לי במהלך היום אני מאוד שמח לשתף
ולכן, כשאמא או אבא שואלים אותי איך היה בבית ספר,
אני מספר להם על הכל בפרוטרוט, כלומר אומר: "כיף!"

 
פורים, דברי ההורה

לא להאמין איך שהזמן טס
נראה שרק אתמול הוא לכיתה אל"ף נכנס
ועכשיו הוא כבר קורא וכותב
את כל האותיות ואפילו אוהב
ובפרט את החיריק והצירה הוא מהלל
כי סופסוף הוא יכול לכתוב סטטיק ובן אל
רק הסיפור לשבת עדיין – איך לומר בעדינות? – קצת משעמם
בכל פעם שאני חותם עליו אני משתומם
ותוהה אם יש אנשים שאשכרה מתפרנסים מלכתוב כאלה סיפורים…
ואפרופו משתומם: עכשיו פורים –
כשאני הייתי ילד, היה יום אחד בו באנו מחופשים
וזה היה מקסים
מתי בדיוק האריכו את החג הזה לשבוע?
ומי תמך בהחלטה? נראה אותו נשאר רגוע
במהלך הימים המיוחדים
ולא נשכח שיש לי עוד כמה ילדים…
לא מזמן ציינו בבית הספר את "יום המאה"
וממה שאני יודע
כבר שלחתי לכל אחד מהילדים יותר מ-100 כריכים
ואף פעם לא התבלבלתי בין האחים!
וכבר יש לנו בילוי קבוע למוצ"ש משפחתי
לעיין ביחד בתכנון השבועי
ולבדוק אילו משימות מחכות לנו בפתח.
למרות שהמשכורת משולמת לי לבטח
מהחברה בה אני עובד (לשמחתי)
לפעמים אני מרגיש שהמעסיק האמיתי שלי הוא בית הספר היסודי.
ועל כל אלו גם הוועד מפיל עלינו תיקים
שוב ביקשו מאתנו לסייע בהבאת אוכל, אבל לא ממתקים
אלא כיבוד בריא ומעניין, עם הסברים מפה עד השמיים
מזל שנכנסתי ראשון לגיליון השיתופי וסימנתי שאקנה שישיית מים
נכון, יש כמה הורים שמשקיעים, אבל לי אין זמן
ולא מזמן
כשהכיתה יצאה לטיול – ההורה המלווה שלח
אלפיים שלוש מאות ושבע תמונות, והוא לא שכח
שבכל אחת מהן ייראו את הילד שלו
אז אם הוא חושב רק על עצמו –
גם אני יכול.
וכשאני חוזר עייף הביתה ושואל את הילד: איך היה היום בבית הספר?
והוא, כמו כל יום, עונה לי רק ב"כיף!"
ולי זה מספיק, אני לא שואף
ליותר, כי אם אמשיך לשאול הוא יחפור לי מכאן ועד לעמק חפר.

 
25 ביוני, דברי חבר וועד ההורים הכיתתי

וואו, שנה שלמה כבר עברה!
איך זה קרה?
רק לא מזמן הוא בקושי זיהה אותיות
ועכשיו הוא קורא בשטף סיפורים ובדיחות
ומאז שהוא למד שוּרוּק וחוֹלָם – כל היום
הוא יושב וכותב בגדול "טוּדוּ בּוֹם"
כמה תכנונים שבועיים הורדתי?
על כמה סיפורים לְשבת חתמתי?
כמה סנדוויצ'ים הכנתי?
כמה תמונות מפעילויות כיתתיות בווטסאפ קיבלתי?
והעיקר – כמה אירועים ארגנתי?
ובכל פעם שצריך סיוע מההורים – אותו הסיפור בדיוק
איך שהגיליון השיתופי עם הכיבוד מוכן ובדוק
ואני שולח אותו בקבוצת ההורים ובמייל –
עוד לפני שאני מספיק להסתכל
במסך אפילו פעמיים,
כבר מישהו רשם עצמו ליד "שישיית מים"
ואז מתחילה בווטסאפ סערת גרביטציה
בגלל מישהו שלא מצליח לעדכן באפליקציה
וכבר כל הרשימה כמעט מלאה, ולא קשה לראות
שאף אחד לא נרשם ליד "פירות".
ומה שהם לא יודעים זה שלפני ששלחנו הודעה על האירוע ועל הרשימה
החלפנו בווטסאפ של הוועד 5,273 הודעות רק כדי להסכים על התאריך ועל השעה ביממה
אז לא פלא שאני מתחרפן מכך שרגע אחרי השליחה, אני מקבל הודעות פרטיות
אחד שואל אם אפשר לדחות ביומיים, השני רוצה להקדים בכמה שעות…
מה אומר ומה אגיד? אני כבר כמעט מרחף
מזה שהשנה מסתיימת ואני מתעופף
לחודשיים של שקט מהפקת אירועים
כי אני הרי גם בוועדי הכיתות של הילדים האחרים
וגם בוועד המוסדי באחת הוועדות
מה לעשות – זה בא בצרורות…
בדרך כלל, אני לא מקטר ולא מייפיף
את המציאות
בדרך כלל אני עוטף
את כל מי שמסביבי באופטימיות
ולכן גם עכשיו אומר זאת פשוט, בלי לחפף
אם תשאלו אותי איך היה בוועד
אענה בקיצור: "כיף!"

 
למורה של ילדינו נאמר רק זאת:

עכשיו, כשהגענו אל קו הגמר השנתי,
אנחנו רוצים להודות לך בשם הילדים וההורים והוועד הכיתתי
על שנה של התפתחות לכולנו,
על שאת שם מדי יום בעבור הילדים שלנו.
לא, בבית הם לא כאלו מלאכים,
אז לפחות פה, אתך, הם תמיד נחמדים ומחייכים.
אוטוטו מתחילה דממת-כיתה של חודשיים שלמים
ואנחנו בטוחים שתנצלי היטב את הימים
כדי לנוח ובכוחות מחודשים להתעטף
כי אז מיד תתחיל לה עוד שנה של… כיף!

ולכל ההורים – תודה גדולה וכנה
על העזרה הרבה במהלך השנה
וגם לכם כדאי לנוח היטב, כי בעוד כחודשיים ימים
נשוב להציק לכם עם כל מיני משימות
ואולי אז, אחרי מנוחה שלמה באמת ובתמים
יהיו כאלו שיקפצו על ההזדמנות להביא פירות…

Post Footer automatically generated by Add Post Footer Plugin for wordpress.