2019 יולי | גם אבא יש רק אחד
"אם זה נהיה רכבת הרים, אני עוזב ידיים" (ידיים למעלה, כנסיית השכל)
 Random header image... Refresh for more!

פוסטים מחודש — יולי 2019

בנק הזיכרון

טלפון לבנק. נדרש זיהוי קוֹלי.
"אנא אמור את שם הסבתא מצד האב".
ואני נדרך כוּלי
עף בזמן, עובר ושב.

היא נפטרה לפני עשרים שנה
אך עד היום היא בְּרוּחָהּ אִיתִי, קרוב
ובשם קידמה שלא מֵעִדָּנָהּ
היא לי שולחת עוד איגרת טוב.

צייתן, אני לוחש את שמה
וַחֲרוּשׁוֹת-קְמָטִים פָּנֶיהָ מביטות אליי
היא כפופה מעט, נמוכת קומה
ואני? דמעות בריבית-דריבית בעיניי.

"הזיהוי הושלם בהצלחה". צלילי מתיקה
ובנקאית (בקול אחר):
"במה אוכל לעזור, אדוני?". שתיקה.
אני לא זוכר…

Post Footer automatically generated by Add Post Footer Plugin for wordpress.

23 ביולי 2019   אין תגובות

פָרוֹפָה (מאכל ברזילאי)

מעדן ברזיאלי אותו למדתי להכין מחברתי, אדריאנה. את המאכל מכינים מפָרִינְיָה (קמח שמכינים משורש הקסאווה). פשוט להכנה וטעים וטעים!

  • לשים במחבת 2 כפות גדושות חמאה, כף שמן, בצל גדול חתוך לקוביות קטנות ו-3 שיני שום קצוצות/כתושות. לחמם ולטגן על אש קטנה, עד שהבצל שקוף (להיזהר שלא נשרף).
  • להוסיף 2 כוסות פריניה ולערבב עד שהיא במירקם גרגירי יבש (במירקם של קוסקוס).

מן הכמות הזו יוצאות 6-4 מנות.

Post Footer automatically generated by Add Post Footer Plugin for wordpress.

21 ביולי 2019   אין תגובות

הצפיפות של דגי סרדיניה: משל מבוסס על מקרה אמיתי

בים של מדינת סרדיניה הסתובבו המון דגים, במגוון צבעים. במשך היום הם שחו לכל עבר, פגשו דגים אחרים, פִּרְצְפוּ פרצופים מצחיקים אלו לאלו, בִּעֲבְּעוּ יחדיו בועות-אוויר בשלל צורות, דגדגו זה את זה, ובאופן כללי היו מבסוטים למדי מחייהם. כך חיו להם דגי סרדינה בהרמוניה שלווה, ואפילו לא הסתכלו זה על צבעו של זה, כי למשחק שלהם במים לא היה צבע.

אבל לאחר ששקעה השמש על ימת-סרדיניה, היו נשלחים הדגים לישון בבתי-השינה אותם בנו זקני הים לפני שנים רבות. ברגע שירדה החשכה, הם היו שוחים לבית היחיד אותו הכירו ואליו שובצו לפני שנים רבות – על פי צבעם. אף אחד מן הדגים לא שאל למה הוא צריך ללכת לישון דווקא בבית הזה. הוא ידע שאם ישאל, יענו לו כולם: "כי זה הצבע שלך!", וזהו. למען האמת, זה לא הפריע להם יותר מדי – כל הדגים שישנו באותו בית-שינה הכירו זה את זה (וגם אם לא כולם חיבבו את כולם, הם כבר היו רגילים אלו לאלו). רק דבר אחד הפריע להם: היה להם צפוף בבתים. צפוף מאוד. מאוד מאוד. ובחלוף השנים, כשדגות סרדיניה השריצו עוד ועוד דגים – הפכו בתי השינה האלו לצפופים יותר ויותר.

ויום אחד, החליטו דגי סרדיניה שנמאס להם. צפוף להם יותר מדי. הם רצו לצעוק, אבל הם דגים ולא יכולים לצעוק. אז הם שחו לכל עבר ושטחו את צרותיהם בפני מי שרק יכלו. ובסוף הגיעו אפילו לנְסִירְדִינְיָה, שהיתה מוסד הנשיאות הראשי של המדינה. ושם, הבטיחו להם כל הנשיאים והנשיאות שהם ימצאו פתרון לבעיה. אבל הם לא באמת מצאו, ורק שלחו את כל הדגים בחזרה לים הפתוח, ובחזרה לבתי השינה הצפופים שלהם. והדגים שהצטופפו להם בבית השינה התנחמו בכך שהם רגילים זה לזה.

והנה, באחד הלילות, אחרי שנולד עוד דג אדום אחד ונשלח לבית השינה האדום, היתה הצפיפות שם כבר בלתי נסבלת. כל כך צפוף היה שם, עד שתזוזות האי-נוחות של הדגים האדומים הרעידו את הבית האדום. והבית האדום נסדק וכמעט התפקע, וקולות הסדקים המתבקעים בו הידהדו בים הגדול והגיעו אפילו לנְסִירְדִינְיָה. מה זה הגיעו? הם העירו את כל הנשיאים והנשיאות, אשר מיהרו להתחקות אחר מקור הרעש, והגיעו אל בית השינה האדום הסדוק.

לאחר התייעצויות חפוזות, קיבלו שליטי סרדינה החלטה: כיוון שאי אפשר להגדיל את בית השינה, הם יקימו בית שינה נוסף, חדש, ויחלקו מחדש את דגי סרדיניה בין כל הבתים. כך תקטן באחת הצפיפות בבתי השינה. אך מה רבה היתה הפתעתם של חברי נְסִירְדִינְיָה על תגובתם של הדגים. במקום תרועות שמחה על שנפתרה סופסוף הצפיפות – אשר, כזכור, הטרידה את דגי סרדיניה כבר המון המון זמן – החלו אלו האחרונים לצעוק לעברם של הנשיאים והנשיאות. תחילה, לא הבינו הנשיאים והנשיאות את המילים שמאחורי הצעקות, אך לאט לאט אלו התבהרו: "לא, לא, לא נשתוק/ כי ערבוב צבעים – לא צחוק!", "עדיף להיתפס ברשת מאשר לערבב את כל צבעי הקשת!", "הדגים הלבנים – גוש אמונים!", "פיגמנטים סמיכים ממים!", וכולי וכולי וכולי.

הנשיאים והנשיאות ניסו להרגיע ולהשפיע ולהציע, אך שומדבר לא הועיל. דגי סרדיניה הצטופפו סביב מנהיגיהם בטבעת גדולה, ולא הסכימו לשחרר.

ולפתע, קם אחד הנשיאים, ואמר בקול רם: "בני עמי, הדגים, הקשיבו נא!". בבת אחת, נשתררה דממה בים. כל הדגים וכל הנשיאים והנשיאות הפנו את מבטם אל הדובר. "מצאתי את הפתרון!" הוא המשיך, "באמצעות דבק-מים מיוחד נוכל לאפשר לבית השינה האדום להחזיק מעמד, וכך נוכל להכניס אליו את הדג האדום בביטחה!". לאחר קולו הרועם, דמם הים הגדול. הנשיאים והנשיאות נעצו מבטם בדובר בתדהמה. "אין סיכוי שהם יבלעו את זה," חשב אחד מהם בליבו, "הרי במשך תקופה ארוכה הם זועקים על מר גורלם הצפוף, והנה עכשיו הצפיפות תגדל עוד.". ואחר חשב, "והרי הדגות שלנו ממשיכות להשריץ, ודגים חדשים יתווספו מדי יום לבתי השינה – עד מתי הם יסבלו?".

הדממה נמשכה רק עוד שניות אחדות, עד שכל דגי סרדיניה – כולם כדג אחד – החלו צוהלים ומריעים: "יחי שליטינו! כל הכבוד לנשיאים ולנשיאות!". הנשיאים והנשיאות הסתכלו מסביב כלא מאמינים. "הייתכן כדבר הזה?" הם לחשו זה לזה. וכשהבינו שאכן כך הדבר, הם פנו אל כלל הדגים וקדו קידה קַשְֹקַשִֹית עמוקה.

לאט לאט, התפזרו כולם בחזרה לבתי השינה שלהם, כל אחד על פי צבעו. הם התכוונו ללכת לישון, אך היה להם קשה מאוד להירדם. לא בגלל ההתרגשות, אלא בגלל הצפיפות. אלא שלאחר תוצאותיה של המחאה האחרונה, אף אחד לא פצה את פיו. רק דג אדום קטן אחד קם לרגע, ותהה בקול רם: "רגע, אז ניצחנו במאבק שלנו?". וכל הדגים שמסביב שתקו כדגים.

Post Footer automatically generated by Add Post Footer Plugin for wordpress.

11 ביולי 2019   אין תגובות

סופרפוזיציה קיצית

על פי מצב ה – Wall, כל ישראל בחו"ל:
אמסטרדם ורומא וגם מאוד דרומה
באיים של מדגסקר, היכן שחורף קר.
פריז וסינגפור וגם קואלה לומפור,
מעבר לאטלנטי, אפילו באנטרקטי-
קה וארגנטינה, בלונדון או חרסינה.
ברוסיה וקזח ועד לסוף מזרח
בפפואה ניו גינאה (היכן זה? לא יודע!).

בקיצור, עם תום האביב,
כולם עפים מהלחות של תל אביב
ומפנטזים שדרך קבע
לא יחוו את החום של באר שבע.

אז איך זה קורה שבזמן שכ-ו-ל-ם
החתימו דרכון לטיול בעולם –
המעט שנותרו לְצִיוֹן אזוּקים
עדיין תקועים כל היום בפקקים?!

Post Footer automatically generated by Add Post Footer Plugin for wordpress.

2 ביולי 2019   אין תגובות