עוד מעט תבוא צפירה
עוד מעט תבוא צפירה
דקה
מכל כיוון תצעד, תפוּץ
ואמא תתעטף
שתיקה
ופיה קצת ירעד, קפוּץ
ונר ליד תמונה זקופה
ואמי
לא תשכח בלוריתו וקסמו
ואני שוב אדע: אני נושא
עמי
את צער שתיקתו. אני נושא את שמו.
Post Footer automatically generated by Add Post Footer Plugin for wordpress.
תגובה אחת
[…] וכך, כמו במקרים רבים, שֵׁם הוא געגוע. קשה שלא לחשוב על צידון כשנכנסים ל"סיידא", ולאנשי המקום, בעלי הסנטימנטים לעיר, וודאי שזה בלתי אפשרי. קשה שלא לחשוב על כנאפיות בשכם כשנכנסים לממתקי אל-מחרום, ולאנשי המקום, בעלי הקשר הרגשי לעיר, וודאי שכל כניסה לחנות היא גם מסע אחורה בזמן. ממש כשם שצאצאי משפחת צנעני או וורשבסקי נושאים עמם געגוע אינהרנטי לצנעא או לוורשה, גם אם לא היו שם. ממש כשם ששם פרטי הוא, לפעמים, געגוע אינהרנטי, לעתים למישהו שלא הכרת כלל. […]
השארת תגובה