הגששירים הלא-חיוורים — גם אבא יש רק אחד
"אם זה נהיה רכבת הרים, אני עוזב ידיים" (ידיים למעלה, כנסיית השכל)
 Random header image... Refresh for more!

הגששירים הלא-חיוורים

הרומן שלי עם שלישיית "הגשש החיוור" הינו ארוך שנים. תחילתו בגיל 8 או 9, עת נכנסתי בשבת בבוקר למטבח, ומן הרדיו שעל המדף הגבוה – והשעה שעת המערכונים – בקעו קולות בניגון מוזר (בזכרוני, מדובר בקולות בשפה לא מוכרת, שהתבררה בדיעבד כיידיש). "מה זה?" שאלתי את אבי, אשר קרא עיתון והאזין, והוא ענה: "אה, זה לא בשבילך". וזהו הרי האות לכל ילד כי הדבר המדובר הוא בדיוק בשבילו. ה"דבר" הזה היה מערכון של שלישיית הגשש החיוור (ושוב, אם לסמוך על זכרוני הרעוע-ממילא, זה אמור היה להיות המערכון "המכונית המגוייסת" בגרסתו ביידיש).

במשך שנים רבות, היו הגששים פס הקול של ילדותי ונערותי. אם להשתמש בז'רגון של סוף שנות ה-80, "הערצתי" (מישהו עוד משתמש במילה הזאת?) אותם. אספתי את התקליטים (מישהו עוד משתמש במילה הזו?) שלהם, גזרתי כתבות עליהם מן העיתונים (מישהו עוד עושה את זה?!), תליתי תמונות שלהם, ובעיקר – האזנתי להם ללא הרף. ובתוך האלבומים של "הגשש החיוור", בין המערכונים – שאת חלקם אני עדיין זוכר בעל-פה ובכל מקרה את כולם (כולל את אלו שלא שרדו את מסננת הרייטינג והזמן) אני מכיר – נחבאו השירים. השירים הנשכחים.

יש גם שירים לא-נשכחים לגששים. ומעניין הוא שרוב אלו מבין השירים הלא-נשכחים של הגששים היו בעלי חיים עצמאיים מחוץ לאלבומים. כך, למשל, "לו יהי" (אותו הקליטו עם נעמי שמר בראשית שנות ה-70), "תן לשים ת'ראש על דיונה" (מתוך "גבעת חלפון אינה עונה" הקאלטי), או "עוזי עוזי" (מתוך המערכון "כלא 6"). בין הלא-נשכחים אפשר להזכיר, כמובן, גם את "מים לדוד המלך", אשר נשמר בזכרון הקולקטיבי ככל הנראה בגלל הגימיק שבביצועו (השמלות הקצרות המתרוממות והחושפות), וגם את "שיר הטלפון" (שמעתי צליל חיוג/ שלשלתי אסימון/ חייגתי לז'קלין/ במספרה סימון), שגם הוא יותר מצחיק מאשר מדבר אל הלב. לא מפתיע, אם כך, שכאשר מישהו כבר מזכיר את השירים של הגששים, הוא מתרכז דווקא באלו שהם "באמצע הדרך בין שיר למערכון".

אבל איפה הם השירים ההם, המרגשים, הרגישים, העדינים, המדוייקים, הקולעים? היכן השירים שהיו חלק מפס הקול של האלבומים הישנים והטובים, אך היו כל-אחד-מהם בגדר יצירה קטנה שעומדת בפני עצמה, ללא צורך לייצר פנאץ'-ליינים כל העת? עיון ברשימה המלאה והמפורטת של כל התוכניות של הגששים מעלה אצלי הרבה זכרונות. היכן שמעתי את המערכון הזה, איך הגבתי לשיר ההוא, איך צחקתי פעם ואיך אני עדיין צוחק לשמע אותם מערכונים ואיך התרגשתי אז ואיך אני עדיין מתרגש לשמע אותם שירים…
 

* * *
כשם שבאלבומים רבים של זמרים רבים, כמו גם בסרטים, יש את "שיר הנושא" – היינו, שיר הנושא את שמו של האלבום/סרט אליו הוא שייך – כך גם אצל הגששים, לעתים היה זה דווקא "שיר נושא" ולאו דווקא "מערכון נושא". כזה, למשל, היה עובדים עלינו עבודה עברית (מילים: יוסי בנאי, לחן: יאיר רוזנבלום), מתוך התכנית באותה השם (1977). באותה התכנית, הופיעו מערכונים שבהחלט משקפים את כותרת השיר – כמו, למשל: "חיסכו ואימצו", "שביתת רעב", "המוסך" – אך דווקא השיר עצמו (אשר מתחיל בסימן זמן 0:48 בוידאו שלמטה) מעט נשכח. ואוי, כמה שהוא נכון גם היום…


 

* * *
חלק מן השירים הללו, היוו מעין-השלמה למערכונים שלצידם. כך, למשל, השיר המגויסת (מילים: דידי מנוסי, לחן: יוחנן זראי), אשר הופיע בתכנית "סינמה גשש" (1967), ניצב שם לא לבדו, אלא בסמוך למערכון "המגויסת" ("היה מנוע?!"). רכבים אזרחיים, ממש כמו בעליהם, גויסו בהמוניהם בימי המלחמה, ועל מכונית כזו נכתב השיר (וגם המערכון). אמנם שיר על מכונית, אבל הוא פשוט מרטיט, כאילו נכתב על בחורה.

 

יותר מזאת, שירים רבים, שמשום מה נשכחו, באים בצמוד למערכונים, כחלק בלתי נפרד מהם. כזה הוא געגועים לשושנה (מתוך התכנית "בעבור חוקן דולרים", 1985; מילים: יונתן גפן, לחן: אריאל זילבר). השיר (מאת דני רווה), אשר בא מיד לאחר המערכון "שירה בציבור" הוא מצבה למוסד שבזמנו, אולי, החל לגווע, אך לאחרונה דווקא תופס חיים חדשים. ודווקא היום, כאשר מכל עבר צצות להן חבורות שמתקבצות ושרות יחדיו, מעניין לשמוע את השיר הנוגה הזה. לא הצלחתי למצוא אותו בקובץ אודיו, אך אפשר לקרוא את מילותיו כאן.
 

* * *
אך נדמה שהמקבץ הגדול ביותר של השירים הנשכחים של הגששים נכתבו על בחורות. אהובות, נערצות, בלתי-מושגות, תפוסות, מוחמצות. בחורות שלהם ושל אחרים. וגם כאשר שרים שלושה גברים על בחורה אחת, נדמה איכשהו כאילו הם בגדר מִקשה אחת המדברים כאחד על אהבה לבחורה אחת. אהובתי יעל (גם הוא מ"סינמה גשש"; מילים: יהורם טהרלב, לחן: יוחנן זראי) הוא אחד הרגישים שבשירים הללו, אשר בו הדובר, ספק עיוור מאהבתו ספק מבסוט ממנה, רודף הלכה למעשה אחרי אהבתו. הפתיחה של השיר הזה מרגשת אותי מאוד, ומובילה אותי להיסחף אחריו, ממש כשם שנסחף האוהב אחרי יעל שלו.

 

אהובה נוספת היא נטע (גם היא מ"סינמה גשש"; מילים: ירון לונדון, לחן: יצחק גרציאני), עליה נאמר כי "וכשנטע ללא רתע/ חושפת את ה…/ נשמתנו כמעט/ פורחת ומתה".

 

מה הוא עושה לה (מתוך התכנית "שמחת זקנתי", 1964; מילים: יוסי גמזו, תרגום למילים של אנזו בונגורה, לחן: רנטו קרוסונה) הוא דווקא שיר מפוכח על מה שאנחנו יכולים להשיג, ובפרט על מה שלא…

 

ואם בשיר זה עסקינן, כדאי להזכיר גם את שיר ה"תגובה" של שוקולד-מנטה-מסטיק (המבוצע ביחד עם הגששים): "מה הוא עשה לי".

 

ובקיצור, הן כולן היו יפות יפות (מתוך "קנטטה לשווארמה", 1969; מילים: ניסים אלוני, לחן: יאיר רוזנבלום), ורבות מהן היו בגדר זאת שמעל לכל המצופה (מתוך "אופסייד סטורי", 1974; מילים ולחן: דני סנדרסון). כאן, מובאים השירים האלו בביצועים אחרים.


 

* * *

וחוצן לחוצנים הללו הוא צ'יריבום החסידי-סטייל, שגם אני הצלחתי לשכוח (מתוך התכנית "תכנית ד'", 1966; מילים: עמוס אטינגר, לחן עממי).

 

* * *
בגל הנוסטלגיה אשר תוקף אותי לאחרונה, לא יכולתי שלא להציף גם את הזכרונות מן השלישייה שהיוותה את פס הקול של ילדותי ושל נערותי, פשוטו כמשמעו. כשהלכתי להופעות שלהם, בגיל הרבה יותר מאוחר משמונה או תשע (היה זה בעת סדרה של הופעות מיוחדות שסיכמו איקס-שנות, ובמהלכן הריצו מחדש את מרבית התכניות), הייתי כולו רעד וריגושים. אך מסננות החיים, אשר אינן מאלצות אותנו לבחור את מה נמשיך ונשמע – לרוב, מכתיבים זאת "קובעי דעת קהל-מאזינים" למיניהם -השכיחו עם השנים את השירים הללו, ורבים אחרים, של הגששים. השירים הללו לא היו הסחות-דעת מ"עיקר" האלבום, אלא היוו חלק בלתי נפרד מן התכניות, ובעקבות כך – חלק בלתי נפרד מן האלבומים.

מעבר ליכולות הקומיות הנדירות שלהם ולרגישות שלהם לדקויות שנדרשו לביצוע מושלם של המערכונים שלהם (שגם בהם, כמובן, יש רבים שנשכחו ברבות השנים) – היו לשייקה, גברי ופולי יכולות קוליות מופלאות. ותזמון מדויק. שייקה היה בעל הקול הצלול והבריטוני, גברי בעל הקול המחוספס והמבטא המיוחד, ופולי – בעל הקול העממי והמזכיר-דמויות-שגילם. וכשהם שרו יחדיו, השלים כל אחד מהם את שני רעיו, ויחדיו יצרו הרמוניה ווקאלית מרגשת.

ניסיתי לאתר את כל השירים של הגששים (נשכחים וגם כאלו שלא) הזמינים בצינור הגדול ולרכז אותם ברשימת השמעה אחת (ובינתיים, הרשימה ניתנת להפעלה ישירות מן התפריט השמאלי). אומרים שהאדם הוא תבנית נוף מולדתו. אין ספק שאדם הוא גם תבנית נוף שירי-ילדותו, ומן הבחינה הזו אני מרגיש שרבות מן הדקויות המלוות את חיי, ובעיקר את בחירותיי – מושפעות מן השירים האלו של השלישייה המופלאה הזו.

אהבתם? אולי תאהבו גם את הפוסטים האלו

רוצים להתעדכן בפוסטים חדשים? הירשמו לקבלת עדכונים בדואל

Post Footer automatically generated by Add Post Footer Plugin for wordpress.



4 תגובות

1 Shoegazer { 11.13.09 בשעה 10:58 }

אני לא כל כך מתחברת לגשש- מעולם לא התחברתי
אבל כן התחברתי לכתיבה היפה שלך -על זכרונות הילדות -שגם קיימים אצלי משידורי רדיו של הגשש והוריי מאזינים. ועוד יותר מזה התרפקות על היכלת להתרגש , על זמנים שחלפו. יפה מאד.

2 sindi { 11.20.09 בשעה 14:24 }

חולה על הגשש! המערכונים שלהם כל כך נוגעים בנקודה, כל כך אקטואלים תמיד השירים מקסימים והשירה נפלאה.
שכשמישהו אומר לי שהוא לא מכיר אותם , זה מבחינתי כמו לא לדעת שהייתה מלחמת ששת הימים ולא לדעת מי היה בן גוריון. הם חלק בלתי נפרד מההיסטוריה שלנו לדעתי

3 פרדי לוקיץ { 03.22.10 בשעה 9:25 }

אני מחפש את המילים לשיר "ספר לי" מהתקליט הראשון של הגשש "שמחת זקנתי". התוכלו לעזור לי? תודה!

4 ארנון { 03.22.10 בשעה 9:39 }

פרדי, האם זה השיר הזה?

השארת תגובה




21