מה שבע? טחנות או תחנות?

בסוף השבוע האחרון, צורף לעיתון עליו אני מנוי עלון חגיגי אשר נשא את הכותרת החגיגית: "שלושת השבילים". השלושה המדוברים הם שבילים המובילים לאורכה ולרוחבה של תל אביב, ואלו הם: השביל הלבן (המרמז לעיר הלבנה), השביל הכחול (המרמז לים, אשר ליד חופו הוא נמתח) והשביל הירוק (על שום הירוק של פארק הירקון, בו הוא מצוי). רפרפתי קלות בעלון (ניתן להורידו מכאן – זהירות, קובץ PDF), אשר כלל מפה צבעונית ומפתה, ואת עיניי תפס פרט מעניין. בעוד באגף ההסברים, מופיעה תחנה מס' 10 כ"שבע טחנות", ואף המילה "טחנות" מנוקדת מיד לאחר מכן עם שווא באות טי"ת, ללמדך שהעלון גם מקפיד על עברית תקינה וצחה (ואף מופיעים שמותיהם של היועץ האקדמי, שגם אמון על הטקסט, ושל היועצת הלשונית), במפה עצמה תחנה מס' 10 מופיעה עם הכיתוב "שבע תחנות", הפעם עם האות ת"ו (ראו שני האיורים למטה).

שם התחנה, כפי שמופיע ברשימת התחנות

שם התחנה, כפי שמופיע על גבי המפה

והנה דוגמא מאלפת לאחת הבעיות הקשות ביותר בהן נתקל כל אחד מאתנו יומיום, בדרך כלל מבלי שאנו שמים לב לכך: הערכת מידע. בעידן המידע, בו אנו מוצפים מכל עבר וכל הזמן במידע ממקורות שונים ומגוונים (רדיו, טלוויזיה, עיתונות כתובה, ספרים, אינטרנט וכו'), אנו נתקלים בהרבה מאוד "רעש", וגם כאשר אנו מצליחים לסנן מבעד אליו את התוכן בו אנו מעוניינים – זה האחרון, לעתים רבות, דורש עין בוחנת קפדנית שתעריך את נכונותו, תקפותו והרלוונטיות שלו.

ואם כך, יושב לו הקורא המבולבל אל מול המפה ותוהה: "טחנה" או "תחנה"? בצר לו, הוא ניגש לחפש באינטרנט (מה יעשה? יתקשר לאבשלום קור?!). ראשית, לומד הגולש המבולבל כי הוא לא היחיד שמבולבל. גם אנשי "חברת גני יהושע" באתרם הרשמי לא ידעו להכריע בשאלה, ולכן השאירו את הת"ו בכותרת ואת הטי"ת בטקסט עצמו. גם חברת "אילה מים ואקולוגיה", אשר הקימה במקום מערכת ביולוגית טבעית שקשורה איכשהו לפרויקט טיהור מי הירקון, מבולבלת, ומשלבת בלית ברירה את התחנות עם הטחנות באותו הדף ממש. גם בנרג' לא מכריעים ומשאירים את ה"טחנות" בגוף הטקסט ואת ה"תחנות" בכיתוב התמונה. גם במאקו לא הכריעו ("תחנות" בכותרת המשנה, "טחנות" בטקסט). בגלובס ובמשרד להגנת הסביבה הכריעו לטובת "תחנות", וזאת לעומת רשות נחל הירקון ומכון אבשלום, אשר הכריעו לטובת "טחנות".

ראשית, ולמען הסר ספק, אבהיר כי הצורה הנכונה לכתיבת שם האתר היא "שבע טחנות" עם טי"ת, שכן – וזאת גם עולה מן ההסברים המופיעים ברוב האתרים הנ"ל – מקור השם הוא בטחנות קמח. "טחנת קמח" (או "טחנת רוח") נועדה לטחינה, ולכן היא נכתבת בטי"ת, וזאת בניגוד ל"תחנת כוח", "תחנת רכבת" וכו', אשר נכתבות בת"ו ובמשמעות של חניה/מחנה (היינו, מקום קבוע, בסיס).

ומכל זאת עולה הנושא החשוב ביותר: בעידן המידע, עינינו צריכות להיות פקוחות לרווחה ואוזנינו כרויות לשמיעת הדקויות. כל הזמן. גם אם התוכן נערך (כמו שאנו מניחים שנעשה בנרג', בגלובס ובאתרים רשמיים של גופים רציניים כמו המשדר להגנת הסביבה) – הכמות האדירה של המידע שנאלץ כל אחד מן הגופים הללו להפיק באופן שוטף, עלולה להיות מנוקדת פה ושם בטעויות הקלדה/הגהה בסיסיות (ולך תדע אם הטקסט נבדק לפני ההקלדה או אחריה). ומכאן שהאחריות עוברת אלינו, הקוראים.

במקרים מסוימים, אין דינו של טקסט – ולו הוא מופק על ידי הגוף הרשמי, המסודר והחכם ביותר – אשר נבדק על ידי עורך אחד, כדינו של טקסט פשוט ובסיסי אשר נבחן על ידי עשרות, מאות או אלפים של זוגות עיניים. זהו, הרי, אחד מן הבסיסים הרעיוניים של "ויקיפדיה" ודומותיה. כך יוצא, למשל, שהערך "שבע טחנות" בוויקיפדיה נכתב ללא שגיאה בשם האתר. האם ניתן להסיק מכך שוויקיפדיה היא המוסד העליון לערעורים בנושאי דיוק בפרטים? וודאי שלא. עם זאת, ויקיפדיה הפכה לאחד המקורות העיקריים הזמינים לתלמידי בימינו לצורכי הכנת עבודות ושיעורי בית, ולכן יש לתת את הדעת אודות הערכת המידע שבה. הנה, למשל, הנחיות מן האתר עצמו לשילוב האנציקלופדיה בהוראה (שכוללות, למען ההגינות, גם התייחסות למהימנות הערכים); והנה הסבר אלגוריתמי ממש של תלמיד לרעהו, הממחיש כיצד מכינים היום עבודות.

ולאור כל זאת, ראוי להבין כי אחד הדברים החשובים ביותר בעידן המידע הוא הפיכתו של המידע לידע. לשם כך, לא רק כמות התוכן היא הקובעת ולא תמיד רק איכותו – אלא בעיקר האופן (הביקורתי) בו אנו מתייחסים אליו. רק כך, נוכל לדלג בין טחנות הידע. אופס, סליחה, תחנות הידע.