אחרי שנתיים לא שואלים מישהו לשמו: הפדיחות של צחי | גם אבא יש רק אחד
"אם זה נהיה רכבת הרים, אני עוזב ידיים" (ידיים למעלה, כנסיית השכל)
 Random header image... Refresh for more!

אחרי שנתיים לא שואלים מישהו לשמו: הפדיחות של צחי

שם הוא מרכיב חיוני בזהות של כל אחד ואחד מאתנו. אולי בגלל זה, כאשר מתרחש אירוע הקשור לעיוותו של שם של אדם – הוא מתקבע בזכרוננו כפדיחה נוראית. והיום, במסגרת אוסף הפדיחות הגדולות, אנחנו חוזרים לענייני שמות. הפעם, הפדיחות מובאות מפיו של צחי לונט-לוי, אשר כותב את הבלוג משפחת בז' – עדכונים וחיות אחרות, כמו גם את הבלוג המקצועי VoIP Survivor, וגם נוהג לצייץ בנושאים אישיים ומקצועיים כאחד.

* * *
פדיחות.

ניסיתי להזכר במשהו גדול כזה. אחד שגם היום יהיה קשה לי לשתף. האמת? לא מצאתי. זה לא שלא היו – אני בטוח שהיו. פשוט הזכרון שלי מצויין בלהדחיק – תשאלו את אשתי.

מה שכן הופיע הייתה תכונה נוראית שלי – חוסר היכולת לזכור שמות של אנשים. אני ספץ במספרים, אבל שמות? לא זוכר שם שאומרים לי אחרי שניה או שתיים. אז הנה כמה פדיחות שנגרמו לי בגלל התכונה הזו שלי.

אני צחי. ואת?

בתקופת האוניברסיטה אהבתי ללכת לרקוד. ריקודי עם. ריקודים סלוניים. ריקודים. הייתי הולך בימי שני לריקודים בגבעת רם, בימי שלישי לריקודי עם בעיר עם השכנה במעונות, בימי חמישי לריקודים בהר הצופים, בשבתות לריקודי עם באשדוד ולריקודי שנות השישים בתל אביב. בגבעת רם ובהר הצופים פגשתי מישהי שרקדה ברמה שלי בערך והיה נחמד מאד לרקוד איתה. היה לי אפילו את המספר שלה, כדי לתאם אם היא מגיעה או לא. רק דבר אחד לא זכרתי – איך קוראים לה. ואחרי שרוקדים עם מישהי חודשיים שלושה, אי אפשר ממש לשאול אותה את השאלה הבסיסית הזו…

למזלי, באחת הפעמים האלה לימדו ריקוד צמוד, והמנחה זרק בעליצות שזו תהיה הזדמנות טובה לערוך היכרות, במידה ויש זוג שרק עכשיו ניפגש. אז שאלתי. בנונשלנטיות. ובאופן מוגזם, כדי שיהיה ברור שזה בצחוק. התשובה שקיבלתי? "נכון שאתה לא זוכר איך קוראים לי?"
אופס…

הבעיה האמיתית הופיעה כמה שבועות מאוחר יותר, כשאותה האחת (שאני ממש לא זוכר איך קוראים לה), הבינה שאני צעיר ממנה ב-5 שנים והחליטה להפסיק לבזבז עלי את זמן הריקוד שלה.

למי המייל הזה?

קצת אחרי האוניברסיטה, מצאתי עבודה שבה אני עובד עד היום. באחד הפרוייקטים הראשונים שלי באותה העבודה, הייתי המתכנת הראשי. בפרוייקט היו 2 אנשי בדיקות. אחרי זמן מה, נוספו עוד שני בודקים, שלא הצלחתי לזכור את השם שלהם. בכלל. לאורך כל השנתיים שהם היו בודקים באותו הפרוייקט ואני מתכנת!

צריך לשלוח להם מייל? אין בעיה. הולכים בשקט לחדר הבדיקות, נעמדים בחוץ, בזווית שלא יראו אותי מבפנים, בודקים את ארבעת השמות בדלת ובשיטת האלימינציה נזכרים בשם שלהם. חוזרים בשקט בשקט לחדר, מוסיפים את השמות שלהם לאימייל. ומחכים. לא שולחים מיד – כדי שלא יקשרו בין ההליכה לחדר לשליחה, כי אז יגלו שאני לא מסוגל לזכור שמות של אנשים שאני עובד איתם.

לפעמים, הייתי פשוט ממשיך ללכת לכיוון השירותים, כדי לא לעצור ליד הדלת ולהתפס בטעות אם אחד הבודקים יצא מהחדר. מזל שסגרו את הפרוייקט והבודקים האלה (שאת שמם ברור שאני לא זוכר גם היום) הלכו לחפש עבודה במקום אחר.

איך קוראים לחברה שלו?

זאת התופעה של השנים האחרונות. הרווקים האחרונים שמסביבי מוצאים להם בנות זוג קבועות ואפילו מתחתנים. עד היום, לגבי שלושה מהחברים האלה שלי, שהם חברים קרובים מאד שלי, אין לי מושג מה השם של החברות/נשים שלהם. בעיה. לא יודע איך לשאול אותם "מה שלום X?" – אני מחליף את זה ב-"מה שלום האשה?".

הגעתי למצב, שכשחבר שלי מודיע שהוא יוצא עם מישהי, אני שואל אותו אם אני צריך להתאמץ כדי לזכור את השם שלה או שאפשר בינתיים לוותר. הבעיה היא שגם כשהוא מודיע לי שחשוב לזכור את השם, אני שוכח.

^ ^ ^
ככה זה. זכרון מטורף לקוד שכתבתי לפני עשור. לתאריכים. למספרים. אפס יכולת עם שמות. לא פלא שיצא לי שם של אנטיפט. אני רק מקווה שתבינו שזה לא שאני לא רוצה – זה פשוט שאני לא יכול. גם כשזה חשוב אני לא מסוגל לזכור שמות.

אהבתם? אולי תאהבו גם את הפוסטים האלו

רוצים להתעדכן בפוסטים חדשים? הירשמו לקבלת עדכונים בדואל

Post Footer automatically generated by Add Post Footer Plugin for wordpress.



8 תגובות

1 Tweets that mention אחרי שנתיים לא שואלים מישהו לשמו: הפדיחה של צחי | גם אבא יש רק אחד -- Topsy.com { 05.14.10 בשעה 7:50 }

[…] This post was mentioned on Twitter by Arnon Hershkovitz. Arnon Hershkovitz said: ‫אחרי שנתיים לא שואלים מישהו לשמו: הפדיחה של צחי‬ http://bit.ly/c3fIUm […]

2 רוני { 05.14.10 בשעה 10:27 }

צחי,

תודה שהשמות פשוט לא מעניינים אותך 🙂

נפלא…. ובעייתי….:))

3 משפחת בז’ - עדכונים וחיות אחרות » ארכיון הבלוג » פדיחות { 05.14.10 בשעה 11:16 }

[…] לפני כמה חודשים הוא ביקש לאסוף פדיחות של אנשים. אז התנדבתי. יש לי כמה שקבורות כאן בבלוג, אז הייתי צריך לבחור אחת אחרת. שלחתי אותה אליו ואתם מוזמנים לקרוא אותה בבלוג שלו – על חוסר היכולת שלי לזכור שמות. […]

4 ז’נאלוז’י ??? נו, נו, נו…..היסטוּאַר ! | משפחתובלוגיה { 05.15.10 בשעה 12:50 }

[…] מה עומד מאחורי תשובתו: לגישתו של האדון, שאת שמו שכחתי, הוא אינו חוקר את משפחתו שלו. מי שחוקר את שורשיו שלו […]

5 ענת לונט לוי { 05.15.10 בשעה 21:04 }

לצערך צחי בעלי היקר התחתנת עם משהי שגם לא זוכרת שמות אז אנחנו קצת בבעיה כשזה מגיע לנושא הרגיש הזה.

6 נתאי { 05.20.10 בשעה 8:58 }

אמר הפילוסוף ההודי פטנג'לי: דבר ידוע או לא ידוע על פי כמיהת התודעה להצטבע בו. האם יכול להיות שקוד מעניין אותך יותר מאנשים?

7 אתון עיוורת { 05.20.10 בשעה 17:50 }

זה גנטי! אין לי ספק בזה, אני לא צוחקת. אני בטוחה שזה קשור למבנה מוח או משהו כזה. לי יש את זה ולדוד שלי יש את זה. בדיוק ככה, זיכרון מדהים, כולל זיכרון חזותי – שמות חבל על הזמן. אצל דוד שלי זה גם שמות של מקומות – אצלי רק של אנשים. ולא נתאי, אצלי בטוח זה לא המקרה – אנשים מעניינים אותי מאוד 🙂
והפדיחה הכי גדולה שלי הייתה כשהייתי צריכה להציג חבר מאוד טוב ומאוד יקר שלי ששנים אנחנו חברים למישהו אחר – ולא הצלחתי להזיכר איך קוראים לחבר הזה שלי. מגא-פדיחה.

8 צבי { 08.17.10 בשעה 8:59 }

לצחי
ברכות חמות ואחולים לבביים ליום הולדתך
לחן, לענת ולך
צבי

השארת תגובה




21