וואו, זה מעולה! אני רוצה את המתכון: גירסת החושש מכפילות | גם אבא יש רק אחד
"אם זה נהיה רכבת הרים, אני עוזב ידיים" (ידיים למעלה, כנסיית השכל)
 Random header image... Refresh for more!

וואו, זה מעולה! אני רוצה את המתכון: גירסת החושש מכפילות

"אתם יודעים מה הפחד הכי גדול של כל סֶלֶבִּית? לא שישפטו את השיר האחרון שלה או שיקטלו את ההופעה האחרונה שלה, ואפילו לא שיגידו משהו על האיפור הכבד שלה. הפחד הכי גדול שלה – מה פחד? זו ממש טראומה! – הוא שהיא תגיע לאירוע מסוים ותהיה שם עוד מישהי עם אותו בגד בדיוק. ואם תשאלו מה הסיכוי שזה יקרה – אני אגיד שדי גבוה. הנה, תראו כמה מקרים כאלו כבר התרחשו: כאן ופה, ויש עוד המון. זה קורה כל הזמן. יש אפילו אתר שבו מעלות נשים את תמונות השמלות שהן מתכוננות ללבוש לאירוע כלשהו, על מנת שאחרות תראינה ולא תיפולנה לבור הייקוש של אסון-הכפילות. ולמה האפשרות הזו, שעוד מישהו ילבש בדיוק את מה שאתה לובש, מפחידה כל כך? מניתוח שערכתי ביני לבין עצמי, עלו שלוש סיבות עיקריות.

"קודם כל, טרחת והתרוצצת וחשבת וניסית ובסוף בחרת – ואתה רוצה להרגיש שהבחירה שלך היא ייחודית ומשקפת את 'האני האמיתי' שלך, שהוא רק שלך. ואז באה המכה בפנים, ומסתבר לך שיש עוד מישהו (ואולי מישהו שאתה בכלל שונא) שחושב גם הוא כמוך. אתה לא ייחודי! בההההה….

"דבר שני, הפוקוס. במקום להתרכז במה שעשית או במה שאמרת או במה ששרת או במה שיש לך לומר – כולם מתעסקים בזהות המפתיעה הזו בין הבגדים שלך ושל מישהו אחר. בגדים! מה זה בכלל חשוב?

"ודבר שלישי, שהוא אולי הלב של הפחד הזה, הגרעין של החשש הנורא הזה: אולי השני, זה שהתלבש בדיוק כמוך, נראה בבגד הזה טוב יותר ממך? וזה פאקינג אותו בגד! ההשוואה הרי מתבקשת.

"אז אצלי זה לא בענייני בגדים, זה בענייני עוגות. אני רועד מפחד מן האפשרות שפעם, מתישהו, באיזשהו אירוע, איפשהו, מישהו יביא את אותה עוגה שאני מביא. רק המחשבה על הסיטואציה הבלתי-אפשרית הזו מרתיחה אותי ומוציאה אותו מדעתי. שכן ברגע שזה יקרה – בדיוק כמו במקרה של הבגדים הזהים – ייעורו מרבצם שלושת השדים הנוראיים: אני כבר לא אהיה מקורי, כולם ידברו רק על הכפילות הזו, ויש אפילו סיכוי קטנטן ש… לא, בעצם הסיכוי הזה לא קיים.

"ולכן, אני מקפיד להיות כמה שיותר ייחודי בבחירת המתכונים שלי. לא שאני ממציא אותם, חלילה. וחשוב מזאת: אני אף פעם לא חושף את המקורות שלי. כך, אני מקטין את הסיכוי שיקרה אסון. ולכן, אתמול, כשהבאתי את עוגת השמרים-חלבה המשובחת שמצאתי באתר הולנדי באינטרנט, ידעתי בדיוק מה יקרה. אבל באתי מוכן. ידעתי בדיוק מי תשאל ומתי היא תשאל, והיא ממש שיחקה לידיי. קודם היא טעמה (ברור), אחר כך היא פקחה עיניים בתדהמה (צפוי, שכן הטעם היה באמת משובח), ואחרי שסיימה את החתיכה מן הצלחת שלה (וזו לא היתה חתיכה קטנה), היא פנתה לכיווני. אבל אני כבר לא עמדתי שם. וכשהייתי כבר מעבר לדלת, הולך להשתתף בישיבה דחופה (שזימנתי בעצמתי), שמעתי אותה ממלמלת לעצמה (נו, לא היתה לה ברירה, המשפט כבר היה מוכן בפיה): 'וואו, זה מעולה! אני רוצה את המתכון'.

אהבתם? אולי תאהבו גם את הפוסטים האלו

רוצים להתעדכן בפוסטים חדשים? הירשמו לקבלת עדכונים בדואל

Post Footer automatically generated by Add Post Footer Plugin for wordpress.



תגובה אחת

1 PHP Code { 10.12.10 בשעה 10:42 }

פעם לא חושף את המקורות שלי. כך, אני מקטין את הסיכוי שיקרה אסון. ולכן, אתמול, כשהבאתי את עוגת השמרים-חלבה המשובחת שמצאתי באתר הולנדי באינטרנט, ידעתי בדיוק מה יקרה. אבל באתי מוכן. ידעתי בדיוק מי תשאל ומתי היא תשא

השארת תגובה




21