כנראה בכל זאת עשינו משהו טוב

בתקופה האחרונה, התנהגותו של הילדון השתנתה פלאים. ולא לטובה. הוא נהיה אגרסיבי יותר, סבלני פחות, עצבני יותר. ובאופן כללי: הרבה פחות נחמד ממה שהוא היה קודם לכן. בנוסף לזאת, מודגשת לאחרונה ביתר-שאת העובדה שהילדון אינו עצמאי כפי שאמור היה להיות בגיל 6: אנחנו עדיין מצחצחים לו שיניים, מלבישים אותו, מקלחים אותו, מנגבים לו (גם את האף וגם את הטוסיק), ועוד שאר מרעין בישין.

ובקיצור, בתקופה האחרונה צפה ועולה אצלנו התחושה הברורה שמשהו בחינוך שלנו עד כה היה לקוי בבסיסו, ושאם לא נפעל עכשיו, מיידית, לחינוך-מחדש בכמה תחומים, אולי בהמשך יהיה מאוחר מדי. והנה, בא הבוקר הזה, היום, בוקר יום ההולדת של הילדון – היום הוא בן 6! – ומסיט אותי מעט ממסלול המחשבות המדכאות…

אמש, אחרי שהילדים הלכו לישון, קפצה זוֹשֶׁ, למרות העייפות ולמרות הבעסה שבלצאת מהבית במקום להיכנס למיטה – וקנתה לילדון שני בלונים גדולים, אותם תלינו על מיטתו, על מנת שיראה אותם בבוקר. כאמור, בעת האחרונה תגובותיו של הילדון בלתי-צפויות לחלוטין, ואין לדעת כיצד יגיב אפילו למחווה יפה שכזו.

והנה, בא הבוקר הזה, היום. בוקר יום ההולדת של הילדון. הוא מתעורר, ואני כבר בחדר שליד עם הילדונצ'יק. ללא שום התרעה מוקדמת, הגיע אליי הילדון היישר ממיטתו, על פניו מרוח חיוך, והוא ניגש, לא אומר דבר, ו… מחבק אותי! וכאשר אני מחזיר בחיוך גדול, הוא אומר לי: "תודה על הבלונים שתליתם לי ליומולדת." עוד אני עומד שם, נמס מהתרגשות וכמעט נשנק מאהבה אליו, הוא עוזב אותי, ותוך כדי שפונה לכיוון היציאה מהחדר, אומר: "עכשיו אני הולך לתת לאמא חיבוק."

אח, איזה בוקר!

ומכאן אני למד שאולי בכל זאת עשינו משהו בסדר. ואולי כל אותם רגעים של הבזקי-התנהגות-בלתי-ראויה הם רק היוצא מן הכלל המעיד על הכלל. וגם אם היוצא-מן-הכלל הפך סמיך יותר ועמום יותר עד שקשה לראות דרכו את הכלל. היום אני יודע זאת שוב: הילדון שלנו הוא הכי מקסים ומתוק ומדהים בעולם!

מזל טוב, ילדון!

Post Footer automatically generated by Add Post Footer Plugin for wordpress.