אוסף הפדיחות הגדולות | גם אבא יש רק אחד
"אם זה נהיה רכבת הרים, אני עוזב ידיים" (ידיים למעלה, כנסיית השכל)
 Random header image... Refresh for more!

אוסף הפדיחות הגדולות

על פי המנגינה של דוד זהבי, ובפרפרזה על מילותיו של יעקב אורלנד, יכול כל אחד לזמזם לעצמו: "אני נושא עמי את זכר הפדיחה". כן, לכל אחד יש בעברו איזשהו "אירוע מביך", כפי שמבוארת המילה "פדיחה" בוויקימילון. אבל פדיחה היא הרבה יותר מסתם אירוע מביך. במקרים רבים, מדובר במקרה שלא רק שקשה לשכוח אותו – אלא שהוא מלווה אותך מרגע התרחשותו ואילך. אירוע שנזכרים בו ספק-בבדיחות-ספק-בצער-ספק-בבאסה, ובקיצור, כשנזכרים בו – מתפדחים.

לי יש כמה כאלו, ובפרט אחת גדולה מאוד. לא גדולה, ענקית. עצומה מעבר לכל דמיון. והיא גם קטנה מאוד, כזו שהיתה תקפה לאותו הרגע, וחלפה. אבל היא לא באמת קטנה ורגעית וחולפת (אחרת לא היתה זו "פדיחה"). והיא גם לא באמת חלפה (אחרת לא היתה זו "פדיחה").

הפדיחה הטרגית-קומית הזו מלווה אותי עד היום, וודאי תלווה אותי עוד שנים רבות, בכל פעם שאדרש לסיטואציה אשר תזכיר לי אותה (וכאלו לא חסרות). לאחרונה, החלטתי שמשאהּ כבד לי מדי, והחלטתי להיפטר ממנה. כלומר, לחשוף אותה. עול נשיאתה קשה לי. קשר השתיקה שרקמתי סביבה – הגיעה שעתו להיפרם. הרשת שטוויתי סביבה – להיקרע. זהו. סופית. אני חושף אותה פומבית.

אלא שמשהו בכל זאת מנקר בטרם אני עושה את הצעד הנועז. לספר את מה שקרה? פדיחה…

החלטתי, לכן, לרתום לצדי עוד כמה נושאי-פדיחות, אשר יחשפו גם הם את רגעי המבוכה אותם הם שותקים זמן רב. חשבתי שאם ארגיש שאני לא לבד – יוקל לי. וכיוון שלכל אחד כמעט יש איזו פדיחה נוראית אשר נישאת כגיבנת על גבו – כל מה שהייתי צריך לעשות היה לפנות לכמה מכרים ולבקש מהם יפה לחשוף את סוד-פדיחתם. כמה מהם הסכימו מיד, ואני מקווה שהחשיפה הפומבית תגרום לעוד כמה לעשות כן.

אם כן, מכאן אני יוצא בקריאה נרגשת להמוני גולשי-ישראל (ואולי אפנה גם לכמה חו"לניקים): בואו וספרו את הפדיחה שלכם. אשמח לפרסם כל סיפור בפוסט אורח מיוחד, שכן כל פדיחה שכזו – ראוי כי תוקדש לה יריעה משל עצמה.

בינתיים, עד שאארגן את זו שלי בכתובים (מה שעדיין מעלה בי חששות מסוימות), הרי שלוש הפדיחות הקטנות יותר המלוות אותי מאז שהתרחשו ועד היום, ומוזכרות תדיר בכל פעם שההקשר רלוונטי. אני מספר אותן כפי שהן נצורות בזכרוני, וייתכן בהחלט שהמציאות מאחוריהן היתה מעט שונה (כמו כל זכרון שמתעצב מחדש בכל פעם שהוא נשלף לרגע החוצה):

  • אמא-מורה (בית ספר יסודי, אמצע שנות ה-80). למרות שאני זוכר היטב את הרגע הזה, כאילו הוא היה אתמול, אני מתקשה להיזכר מי היתה המורה המדוברת. מצירוף הפרטים הזכורים לי, אני מסיק שהדבר היה בכיתות הגבוהות של בית הספר היסודי ושמדובר היה במחנכת שלנו אז. אני זוכר את תלמידי הכיתה יושבים לצד שולחנות המסודרים בצורת חי"ת, בקומה השניה של בניין בית הספר. ואני זוכר אותי, באמצע השיעור, מצביע כדי לומר משהו, שקט בכיתה, ואני פונה בקול רם למורה ופותח את פנייתי ב: "אמא" (במקום בשמה של המורה). אוי אוי אוי… (הערת סוגריים: זוהי אחת הפדיחות הנפוצות ביותר, כפי שאפשר לראות ממספר המעריצים של אחד מהדפים הגדולים אודותיה בפייסבוק: 123,161 נכון לרגע זה; בגרסה הישראלית, יש לדף דומה 3,768 מעריצים כעת).
  • קיפי בבתי הזיקוק (גיל העשרה; סוף שנות ה-80). היה זה יום העצמאות, נסעתי עם אבי ועם אחי לבקר בבתי הזיקוק אשר בחיפה. הנסיעה ארכה כמחצית השעה, וקצת לפני שיצאנו מן האוטו להתחיל את הסיור – לפתע שמתי לב שיצאתי מהבית בנעלי בית! איך השתכנעתי אני, עקשן שכמותי, לצאת מן האוטו – אין לי מושג. אני זוכר את חדר הבקרה אליו הגענו במהלך הסיור, ובו כל מה שעניין אותי היה לבקר את מבטיהם של האחרים, לראות שאלו מתעניינים במסכים המפקחים על הייצור במפעל ולא על רגליי העטופות בנעליים ממש ממש לא מתאימות…
  • היגיינה תינוקית (כמעט בן 30, פברואר 2004). באמצע פברואר 2004, הפכתי לאב בפעם הראשונה. וכשאתה הופך להורה בישראל בפעם הראשונה (אין לי מושג איך זה במקומות אחרים בעולם) – אתה מוקף בהמלצות שהן בגדר "חובה", ובפרט – ברשימות. קצת לאחר הלידה, אחרי שווידאנו שהכל עבר בשלום, נשלחתי אחר כבוד לסניף הסופרפארם המקומי עם רשימה אשר התבססה על רשימת המלצות כלשהי. בין היתר, הופיע ברשימה "דיאודורנט היפו-אלרגני". הייתי טירון, אני יודע, אבל גם יכולתי לחשוב. טוב, תמיד אפשר לתרץ זאת ב"היי" שהייתי בו לאחר הלידה. הדיאודורנט הנ"ל הופיע בין חיתולים ומגבונים ואבקת-טלק, וכמובן ליד משחה לטוסיק שגם היא היפו-אלרגנית. היה זה אך טבעי (בעיניי) שפניתי לאחד המוכרים ושאלתי אותו: "איפה אפשר למצוא דיאודורנט היפו-אלרגני לתינוק?"…

המשך (של אחרים) – בשישי הבא…

אהבתם? אולי תאהבו גם את הפוסטים האלו

רוצים להתעדכן בפוסטים חדשים? הירשמו לקבלת עדכונים בדואל

Post Footer automatically generated by Add Post Footer Plugin for wordpress.



תגובה אחת

1 Tweets that mention אוסף הפדיחות הגדולות | גם אבא יש רק אחד -- Topsy.com { 04.16.10 בשעה 17:40 }

[…] This post was mentioned on Twitter by Arnon Hershkovitz. Arnon Hershkovitz said: ‫אוסף הפדיחות הגדולות‬ http://bit.ly/bWxczz […]

השארת תגובה




21