הטלפון על הכיסא הריק: הפדיחה של ר' | גם אבא יש רק אחד
"אם זה נהיה רכבת הרים, אני עוזב ידיים" (ידיים למעלה, כנסיית השכל)
 Random header image... Refresh for more!

הטלפון על הכיסא הריק: הפדיחה של ר'

בשבוע שעבר, במסגרת אוסף הפדיחות הגדולות סיפרה segelZutar איך התפדחה בעקבות צלצולי טלפון לא קרואים, אשר הגיעו – כמה צפוי – בעיתוי הכי פחות מתאים, עת עמדה להיפגש סופסוף עם הפרופסור המכובד. ר', אשר קרא את הסיפור, מצא עצמו כמי שחייב להגיב. בעקבות סיפורו של ר', הבנתי שפדיחות גדולות הן עניין יחסי, שכן רק לאחר שקראתי את שכתב, הסב הוא את תשומת לבי לכך שגם אני הייתי נוכח במקום בזמן ה"אירוע". אני, לעומתו, לא זכרתי דבר… למען השמירה על כבודו ועל שמו הטוב, ביקש ר' להישאר בעילום שם.

* * *
SegelZutar חושבת שיש לה מונופול על פאדיחות טלפוניות? תשמעו את הפאדיחה שלי…

לפני מספר שנים (בואו נשאיר את זה מעומעם) הייתי שותף לארגון כנס ראשון מסוגו באוניברסיטת תל אביב. הועדה המארגנת שקדה על ההכנות במשך חודשים, והורכבה תכנית מרתקת. ההרשמה לכנס נראתה מבטיחה, וביום המיועד צבאו המוני אנשים על דלתות האולם, על מנת להבטיח את מקומם.

אני הייתי אמור לשאת את ההרצאה הראשונה בכנס. הוקצב לי זמן מאוד קצר, ועל כן הכנתי מצגת שתלווה את ההרצאה ותעזור לי לעמוד בזמן המוקצב. ההרצאה תוכננה כך, שלמסרים המילוליים שאעביר, יתלוו מסרים ויזואליים בשקופיות שבמצגת, אף מבלי להזכיר אותם, כך שהמאזין/הצופה יקבל את שני המסרים בו בעת.

מאחר וידעתי שאני צריך להרצות וגם לשבת בראש המושב השני של הכנס ואף להסתובב בין המשתתפים, הגעתי להרצאה ללא תיק וללא מסמכים. הגעתי לכנס עם דיסק און קי ועם טלפון נייד. אל יקל הדבר בעיניכם! בתור "סחבן" די רציני של תיקים וחומרים, הייתי גאה מאוד בעצמי על שלא נסחבתי עם כל הבית ועם כל חומר הגיבוי להרצאה.

למרצים נשמרה השורה הראשונה באולם ואני תפסתי את מקומי כמה דקות לפני תחילת הכנס. הכנס החל בברכות, ולאחריהן הציג אותי יו"ר המושב הראשון והזמין אותי לשאת את הרצאתי.

ברור שדאגתי להשקיט את הטלפון הנייד שלי בתחילת הכנס ואף וידאתי את הדבר וראיתי שיש על המסך סימן מתאים, ואכן, המסך הורה שהטלפון הנייד שלי במצב רטט.

כאשר קראו לי לבמה, השארתי את הטלפון הנייד שלי על המושב ועליתי לבמה.

הרצאתי היתה אמורה להיות קצרה וממוקדת והייתי חייב לשמור על קצב מתאים של התקדמותה. הכל הלך למישרין. הקהל היה מרותק וקשוב, עד ש… לפתע, נשמע צלצול של טלפון בקהל.

האדם שהטלפון שלו צלצל לא כיבה את המכשיר. לא רק זאת, אלא משהתחיל הטלפון לצלצל, הוא לא דאג להשתיקו או להוציא את הסוללה ממנו. וכך, הטלפון מצלצל ומצלצל ואני ממשיך לשאת את הרצאתי ללא הפסקה. אילו הייתי מפסיק את ההרצאה, לא הייתי עומד בסד הזמנים שהוקצב לי.

בשלב מסוים פקעה סבלנותו של יו"ר המושב, הוא התערב בהרצאה, פנה לקהל וביקש בתקיפות ש"מי שהטלפון שלו מצלצל, מתבקש לכבות אותו!".

הבעיה היתה… שממקומי על הבמה יכולתי להבחין שהצלצול מגיע מהשורה הראשונה… על מושב ריק היה מונח מכשיר טלפון. היתה עוד בעיה… הצלצול נשמע ממש כמו הצלצול של הטלפון שלי…

אבל אז באה הגאולה! מכשיר הטלפון הפסיק לצלצל ויכולתי להמשיך בהרצאתי בשקט ובשלווה.

אלא שאז החריד את האוויר רעש חדש: "צוויץ, צוויץ" צפצף הטלפון, לאות כי הושארה בו הודעה מאת המתקשר. "צוויץ, צוויץ" צייץ הטלפון כל חצי דקה, על מנת להזכיר שמחכה הודעה מאוד חשובה לבעליו.

מזל שהוקצבו לי רק 10 דקות להרצאה (שהסתיימה, כמובן, בדיוק מוחלט).

אלא שבתום ההרצאה נועד לי אתגר חדש. היה עלי לשוב למושבי ולאסוף אל חיקי את הטלפון המצייץ, ואז כולם יוכלו להבחין מי הוא החוליגן שמשאיר טלפון מצלצל בהרצאה. נו, נו…. מה עושים? ברור! מטייחים את העובדות! כשהתקרבתי למושב דאגתי להפיל את המכשיר לרצפה ולדרוך עליו 🙂 ואז התכופפתי בנון שלנטיות ומתחת לכסא הוצאתי את הסוללה….

איזו פאדיחה!

אהבתם? אולי תאהבו גם את הפוסטים האלו

רוצים להתעדכן בפוסטים חדשים? הירשמו לקבלת עדכונים בדואל

Post Footer automatically generated by Add Post Footer Plugin for wordpress.



2 תגובות

1 Tweets that mention הטלפון על הכיסא הריק: הפדיחה של ר’ | גם אבא יש רק אחד -- Topsy.com { 05.07.10 בשעה 8:00 }

[…] This post was mentioned on Twitter by Arnon Hershkovitz, Arnon Hershkovitz. Arnon Hershkovitz said: הטלפון על הכיסא הריק: הפדיחה של ר', http://blog.arnononthe.net/?p=2311 […]

2 שרון { 05.19.10 בשעה 20:21 }

😉

השארת תגובה




21