האין-סערה שאחרי הסערה

אתמול בערב, הזדמן לי להיות – לגמרי במקרה – מחוץ לסטייפלס סנטר במרכז העיר לוס אנג'לס, בדקות שלאחר תום המשחק השישי בסדרת גמר ה – NBA בין "בוסטון סלטיקס" ל"לוס אנג'לס לייקרס". אין לי מושג מי הקבוצות הללו, לא היה לי מושג שהן משחקות בסטייפלס, וגם לא ממש מעניין אותי מי ניצחה (לייקרס המקומית). אני מודה שמעולם לא הייתי נוכח במשחק ספורט חשוב או לא חשוב, לא משנה באיזה מגרש, לא בארץ ולא בחו"ל. ספורט ואני לא ממש חברים. אני לא קורא ספורט, אני לא רואה ספורט ואני אפילו לא עושה ספורט (חוץ מהתעמלות-אצבעות והליכה לאוטו).

כאמור, במקרה הייתי שם. אני ועוד כמה אלפי אנשים. המשחק היה חשוב מאוד. המשחק היה מותח מאוד. המשחק היה מרגש. (כך הבנתי מן המעט ששמעתי.) קיצורו של דבר: אני מניח שרבים מן הצופים היו, בסופו של המשחק, נתונים בסערת רגשות.

ואני עומד שם, בין אלפי אנשים, ומביט מסביבי. הנה כמה מן הדברים שראיתי (בסדר לא מחייב):

• נקיון. הרחבה הגדולה שמחוץ לסטייפלס, כמו גם הרחובות שמסביב, היו נקיים. שום פיסת לכלוך לא התעופפה לה ושום חתיכת נייר לא היתה זרוקה בשומקום. כל מה שהמדרכות נשאו על גבן היו האנשים שהסתובבו שם.
• סדר. באופן כללי, המקום היה מסודר. אנשים הסתובבו, אנשים התקהלו, אנשים התגודדו – אך הכל התנהל על מי מנוחות.
• שוטרים. השוטרים היו בהחלט מחזה מרהיב. עשרות שוטרים היו פזורים בלב זירת ההתקהלות וברחובות שמסביב. במרכז הזירה: שתי קבוצות לפחות של שוטרים על סוסים, שלא זזו (לא השוטרים ולא הסוסים). במרחק מה משם, ניידות משטרה ואופנועים אשר חסמו את הכבישים מסביב, גם הם – עמדו במקום. במעגל החיצוני, שרשרת ארוכה של שוטרים אשר נפרשה לאורך הרחוב, מטר לערך בין שוטר לשוטר, וגם הם – עמדו במקום ללא נוע. שוטרים, סוסים, אופנועים, ניידות – עשרות רבות מהם, נוכחים-נפקדים. אין צורך, כמובן, לציין (ואולי יש?) שכולם היו לבושים למשעי, ייצוגיים מאוד ואמונים לחלוטין על תפקידם (מה התפקיד שלהם, בעצם, אם הם עומדים בלי לזוז?).
• שקט. למעט כמה קריאות וצהלות פה ושם, ולמעט שיחות חצי-קולניות בין האנשים – המקום וסביבתו היו שקטים יחסית. צפירות מכוניות לא נשמעו, זמבורות לא ניגנו.
• דוכני מכירות. לקח לי הרבה זמן להבין שלא ראיתי ולא דוכן אחד שכזה. לא אוכל מהיר, לא שתייה קלה, לא בירה (האוכלים והשותים הלכו לאכול ולשתות במקומות שנועדו לאוכל ולשתייה), לא שדרוג מכשירים סלולריים, לא חבילות נופש באיים קסומים. שום דבר שאינו חלק מן הסביבה בשגרה (חוץ מאלפי האנשים והמון השוטרים העומדים). (האם באמת יכול להיות שאף אחד לא רצה לנצל את אלפי האנשים המשולהבים לעשיית רווח? ואולי היו כאלו שרצו, אך לא היה מי שיאשר להם זאת? ואם אכן כך – האם ייתכן שאף אחד לא עשה זאת ללא אישור?!)

ואני עומד שם, בין אלפי אנשים משולהבים, מביט סביבי, ונדהם. הכל מסביב שידר כבוד. כבוד למשחק שהיה, כבוד לתוצאה שנקבעה בסופו, כבוד לאלפי האנשים שבאו לצפות בו, כבוד לאלו שאוהדים את הקבוצה המנצחת וכבוד לאלו שאוהדים את הקבוצה שזה עתה הפסידה, כבוד לשוטרים, כבוד של השוטרים כלפי האזרחים. תענוג.

וכיוון שאיני נוהג ללכת לאירועי ספורט בארץ – אין לי שום מקור להשוואה. יכול בהחלט להיות שזהו גם המצב מחוץ למשחקים מכריעים בארץ. ואם אכן כך – כל הכבוד לכם, אוהדי הספורט הישראלים!

Post Footer automatically generated by Add Post Footer Plugin for wordpress.