אין ספר, יש ספר, יש ספר דיגיטלי: שלושה עידנים של אינפורמציה | גם אבא יש רק אחד
"אם זה נהיה רכבת הרים, אני עוזב ידיים" (ידיים למעלה, כנסיית השכל)
 Random header image... Refresh for more!

אין ספר, יש ספר, יש ספר דיגיטלי: שלושה עידנים של אינפורמציה

שלושה עידנים של אינפורמציה ידע העולם: עידן היד (בטרם המצאת הדפוס), עידן הספר (שנביאו: גוטנברג) ועידן המידע (הנוכחי)[1]. שלושה עידנים ושתי מהפכות (מהיד לדפוס, מהדפוס לדיגיטלי). עידנים אלו ומהפכות אלו הם אשר עמדו במרכז הרצאתו המאלפת של פרופ' ביל רנקין Bill Rankin מאוניברסיטת Abilene Christian University, טקסס, ארצות הברית, אותה נשא בראשית כנס מיט"ל 2010 האחרון (בקמפוס האוניברסיטה הפתוחה ברעננה ביום 30 ביוני 2010), ורק כעת התפניתי לסיים את הפוסט שנכתב בעקבותיה… רנקין הוא מרצה בחסד, ובנוסף לכך הוא פרופסור לאנגלית ומוביל את פרוייקט החדשנות הטכנולוגית באוניברסיטה, אי-שם באמצע שומקום אמריקאי טיפוסי (ורק מי שמכיר אותי יודע שאני כותב זאת בהערכה רבה!).

רנקין הביא תמונת מצב עדכנית מן ה"שטח", כמי שמוביל באוניברסיטתו פרוייקט שנשמע מלהיב במיוחד: כל סטודנט מקבל מן האוניברסיטה בחינם איי-פון או איי-פוד טאצ'. כל סטודנט! בחינם! מאותו רגע ואילך, יכולים המרצים והנהלת האוניברסיטה לרתום את המכשירים הללו על פי שיקול דעתם, לצורך שיפור תהליכי למידה והוראה בכלל הקמפוס. בכך, ה"קמפוס" הרשמי הופך להיות בלתי-מוגבל-כמעט במימדי מרחב וזמן. מטרות הפרויקט הרשמיות:

  • להרחיב או לשפר את ההוראה והמחקר באוניברסיטה;
  • להביא ללמידה מעורבת ואקטיבית יותר של הסטודנטים;
  • לשפר את התקשורת והאינטראקציה בין הגורמים השונים באוניברסיטה;
  • לעודד שיח וקשרים בין האוניברסיטה לבין אוניברסיטאות אחרות.

על המונח "למידה ניידת" (Mobile Learning = M-Learning) לא זה המקום להרחיב. גם לא אודות הגרסה המודרנית והמרחיבה-רעיונית של אותו מונח, אותה קשה לאיית באנגלית וקשה לתרגם לעברית: Ubiquitous Learning. בכך, לכאורה, עוסק הפרויקט המופלא אי-שם בטקסס. אך הרצאתו של רנקין עסקה בנושא אחר לגמרי: תפקידו של המורה/מרצה בעידן הנוכחי.

מעגל החדשנות הטכנולוגית

המודל שהציג רנקין לתיאור התפתחותן של טכנולוגיות חדשות הינו מעגלי, ומכיל 4 תחנות:
1. טכנולוגיה חדשה צצה כדי לפתור בעיה קיימת;
2. הטכנולוגיה החדשה מתבססת;
3. סביב הטכנולוגיה מתגבשת תרבות חדשה;
4. בעיות חדשות צצות, ואלו דורשות פתרון חדש;
הפתרון החדש הנדרש, במידה ומצליח לענות על הבעיה, מופיע כשלב ראשון של סיבוב נוסף במעגל הנ"ל. וחו"ח.

לדידו של רנקין, מורי ההווה נמצאים בסביבות שלב 4 של העידן הדיגיטלי, ומנסים להכיל את הקשיים הצצים בעקבות התרבות החדשה. לעומתם, תלמידי ההווה – אשר רובם ככולם הם מן הדור אותו נהוג לכנות Digital Natives, ילידים דיגיטליים, היינו כאלו שנולדו אל התרבות החדשה – נמצאים כבר בשלב הבא, שלב מס' 1 של הסיבוב הבא, בו כבר יש פתרון לכל צרותיהם. מהן אותן צרות? בעיקר, חוסר ניידות וחוסר בזמינות מתמדת ביחס לעידן הדיגיטלי (שהחל את הסיבוב הנוכחי). ומהו הפתרון? איי-פון, כמובן!

לא כל ספר ממוחשב הוא ספר דיגיטלי

מאז פרוץ עידן המידע, החלו פרוייקטים רבים במחשוב ספרים. גוגל ספרים, פרוייקט גוטנברג (ומקבילתו העברית – פרוייקט בן יהודה) – הם מן המייצגים הבולטים של העברת המילה הכתובה-בדפוס למילה כתובה-או-מוצגת-במחשב. לאחרונה, התווספו לאלו פרוייקטים אקדמיים בארצנו שאמורים היו להוביל את המהפכה החדשה: פא"ר (פתיחת אוצרות רוח) מבית האוניברסיטה הפתוחה אמור להנגיש את כל חומרי הלימוד מבין האו"פ לציבור הרחב; כותר של מט"ח אמור גם הוא להנגיש חומרים רבים לאותו ציבור. אותה מט"ח השיקה לפני זמן לא רב בתרועות וצלצולים את "הילקוט הדיגיטלי", אשר אמור לכאורה לעורר מהפכה בקרב תלמידי ארצנו.

אבל, כל אותם ספרים ממוחשבים הם לא ספרים דיגיטליים. גם אם נוספו להם שכבות של מידע, אלמנטים של קישוריות ואפשרויות לניהול מידע אישי, הם מפספסים את העיקר, ומן הבחינה הזו לא מקדמים את עידן המידע, ואולי אף מדרדרים אותו לאחור. כך, על פי רנקין, וכך – מוכרח אני להודות – גם אני חש. שכן לא כל ספר ממוחשב הוא ספר דיגיטלי.

ואם כך, מהו ספר דיגיטלי? זהו ספר שכל הווייתו חדשה ואינה רק גילום דיגיטלי של הווייתו הישנה. הספר הדיגיטלי הוא יצור חדש, אשר מאפשר לתלמיד – ובאופן כללי, לקורא-גולש – להרחיב אופקיו ולהשתמש בו כחומר ביד היוצר. ברור שהוא אמור להעניק חוויות חדשות אשר תיגענה בכמה שיותר חושים. ברור שהוא אמור להפעיל חשיבה יצירתית באפיקים חדשים. ברור שהוא אמור לקדם את התלמיד לאנשהו. אבל לאן? נדמה שעל כך התשובה הראויה היא: לאן שליבו לוקח אותו. אחת הדוגמאות הבולטות לחוויה שעשוי להעניק הספר הדיגיטלי הוא האפליקציה לאיי-פאד של עליזה בארץ הפלאות. הנה סרטון קצר, שמתעתד להדגיש את עוצמת החוויה:

כלומר, כדי לקדם את התלמיד בעידן המידע, יש צורך לדבר במושגים חדשים. עצם ההגדרה של "ילקוט דיגיטלי" מרמזת לכך שהילקוט – כלומר אוסף של פריטים מוכנים מראש שאוגרים ידע מתוכנן מראש – הוא המרכז. ולא כך הוא.

תפקיד התלמיד, תפקיד המורה

במעבר בין העידנים, חלו שינויים דרמטיים באופן בו נוצר הידע ובאופן בו הוא מופץ. בעידן היד, מעטים היו בעלי ידע ומעטים יכלו להגיע אליו; בעידן הדפוס, הנגישות למידע גברה משמעותית (שכן הספרים ניידים הרבה יותר מאנשים); ובעידן המידע – הנגישות של כל אחד לכל מידע היא כמעט דבר שבשגרה. גם מקורות הידע השתנו דרמטית, ואם בהתחלה היו רק אנשים בודדים יכולים להפיץ ידע, הרי שבעידן הספר גדל מספרם, ובעידן המידע – כל אחד הוא מקור פוטנצילאי להפצת מידע.

התלמידים של עידן היד היו אלו שנדרשו להגיע פיזית אל ה"מורה" – או האדם ממנו רצו ללמוד – ללוות אותו וללמוד ממנו; התלמידים של עידן הספר יכלו לרכוש ידע באמצעות קריאה, אך נדרשו לתיווך מורה-מסוג-חדש אשר אמור היה לסייע להם לסנן, למיין, להבין, להפנים, ליישם; ואילו התלמידים של עידן המידע זקוקים כבר למורה מסוג אחר, שכן עכשיו הכל זמין, הכל נגיש – אך מה עושים עם כל זה?

אם פעם היה ברור מהו סל הכישורים הבסיסי שנדרש לו לאדם כי לחיות (גידולי שדה, משק חי, הכנת לחם, וכו'), ואם גם בעידן הספר היה ברור פחות או יותר אילו כישורים בסיסיים דרושים לו לאדם כדי להתקדם (ידע תיאורטי בסיסי כדי להבין את כל הכתוב בספרים האלו, ויכולת למיין אותו) – הרי שכיום התשובה לשאלה זו אינה ברורה. אם כל אחד יכול למצוא ברחבי הרשת מאות אתרים שיסבירו לו מהו "משפט פיתגורס" – האם באמת נדרש ללמוד משפט זה בכיתה? ואולי מה שחשוב ללמוד הוא איך למצוא את ההסברים ואיך להעריך את נכונותם?

ואם כך – מהו תפקיד המורה היום?

לדידו של רנקין, המורה היום – ראוי שיחזור לתפקידו בעידן הראשון, בעידן היד: להיות מדריך, מכוון, מתווך, מצביע. נכון שהאמירה הכללית-פילוסופית הזו היא פשוטה להבנה, אך איך מיישמים אותה הלכה-למעשה? זוהי, כמובן, השאלה הגדולה. לא רנקין ולא אחרים יכולים לתת הפתרון המושלם, אך התכנית אותה מוביל רנקין באוניברסיטה בה הוא פועל מסמנת אולי תחילתו של שינוי.

אבל כדי שהשינוי יתקבל וכדי שכולנו נתקדם בעקבותיו – נדמה שדרוש שילוב בלתי-אפשרי של החלטות אמיצות, תקציבים ייעודיים, כח אדם בעל מוטיבציה עזה, והרבה מאוד תעוזה. נשמע לכם דמיוני? גם לי…

הערות שוליים

  1. לא מצאתי תרגומים הולמים יותר להדגשת ההבדלים בין Information ל – Data, והעדפתי להשתמש ב"עידן המידע", שהוא הביטוי הרווח כיום לתיאור המצב הנוכחי. [בחזרה למעלה]
  2. אהבתם? אולי תאהבו גם את הפוסטים האלו

    רוצים להתעדכן בפוסטים חדשים? הירשמו לקבלת עדכונים בדואל

    Post Footer automatically generated by Add Post Footer Plugin for wordpress.



3 תגובות

1 רוצה להיות אבא { 10.01.10 בשעה 10:43 }

אני חושב שיש לך כשל תיאורי שנובע ממכשול השפה (כאמור אצל ויטגנשטיין ואחרים).

עבורך ועבור רבים אחרים המילה ׳ספר׳ היא עדין מרכזו של קיום הידע ולכן אתה מכריז על כשלון הפרויקטים לשימור אותם מקורות ידע ותיקים, בראי המודרני של הטכנולוגיה … הבעיה, שאתה כובל את המימד החדש של המידע למונח מילולי ארכאי ולא רלבנטי (׳הספר׳) ומכאן מקיש על הכשלון ואפילו הנזק.

למעשה, עבור הדור החדש שנולד עם מודעות דיגיטאלית מובנת מדיית הספר-הקלאסי (רצוי לאמץ מינוח מבדל זה, מעתה ואילך) הפך לא רלבנטי ובפרט שעבורו ידע הופך רלבנטי רק ואך ורק אם הוא כולל חבילה מדיה הכוללת: טקסט, קישורי-רשת למקורות נוספים ובפרט מדעת סרט ותמונה!

אין לי שם למדיה החדשה, אבל רק כדי לשמור על רצף סמנטי של מושגים הייתי מכנה אותו ׳ספר-רב-מדיה׳ ובודאי לא ׳ספר׳ במובנו הקלאסי.

2 efyska { 10.01.10 בשעה 11:21 }

פוסט מאלף. מעניין אותי במיוחד הספר האלקטרוני והשימושים השונים שניתן לעשות בו, בהקשר לימודי.

3 Tweets that mention אין ספר, יש ספר, יש ספר דיגיטלי: שלושה עידנים של אינפורמציה — גם אבא יש רק אחד -- Topsy.com { 10.01.10 בשעה 11:32 }

[…] This post was mentioned on Twitter by רוצה_להיות_אבא, Arnon Hershkovitz. Arnon Hershkovitz said: על מורים ותלמידים לאחר מהפכת המידע, http://blog.arnononthe.net/?p=2516 […]

השארת תגובה




21