הדובי שלא רצה ללמוד לקרוא: סיפור לעולים לכיתה א' | גם אבא יש רק אחד
"אם זה נהיה רכבת הרים, אני עוזב ידיים" (ידיים למעלה, כנסיית השכל)
 Random header image... Refresh for more!

הדובי שלא רצה ללמוד לקרוא: סיפור לעולים לכיתה א'

בתוך כל המולת המעבר הקרוב לגולה הדוויה, קצת שכחנו להתרגש לקראת עלייתו של הילדון לכיתה א'. אני מוכרח להודות שאותי קצת יותר מלחיץ/מפחיד/מרגש/כל-התשובות-נכונות יומו הראשון בבית הספר בניכר, אליו יצטרף לאחר שכבר החלה שנת הלימודים ומבלי שהוא מכיר אף אדם, אף אות או מילה, אף מנהג, וכו'. בעבור הילדון, המעבר כאן לכיתה א' נתפס כזמני, וממילא הוא ממשיך באותו ה"בית" בחטיבה הצעירה, עם אותם ילדים ועם צוות מוכר, כך שמדובר מבחינתו בהמשך חלק למדי של השנה שעברה.

ובכל זאת, התייצבנו היום חצי-נרגשים למפגש היכרות. המורה החדשה נפנפה באסרטיביות את כל ההורים אל מחוץ לדלת, והסתגרה עם תלמידיה החדשים והנרגשים בתוך חלל הכיתה. כשיצאו, שאלתי את הילדון מה היה בפנים, והוא ענה כי המורה סיפרה להם סיפור נחמד. בדרך הביתה, הוא סיפר לי את תמצית הסיפור. כשהגענו הביתה, ביקש הילדון לספר לזוֹשֶׁ את הסיפור, אך היא מיהרה למפגש הורים בגן החדש של הילדונצ'יק. התפשרנו על כך שהוא יספר לי בפרוטרוט את הסיפור, ואני אעלה אותו על הכתב, ואכין אותו לזוֹשֶׁ לכשתחזור. בנוסף לזאת, אני מעלה אותו כאן.

הסיפור סופר לי כשעה וחצי לאחר שסופר לילדון במפגש הכיתתי, ואחרי שכבר עיבד אותו בקול רם בדרך חזרה הביתה. אני נפעם מן הדיוק של הילדון בפרטים החשובים, מהבנתו את הרצף הסיפורי אשר איפשר לו לזכור אותו בעל-פה בקלות, ומן החיבור הרגשי שלו לדובי החמוד, גיבור הסיפור. לפי האופן בו סיפר לי את הסיפור, ברור היה לי שהוא הבין מדוע – זהירות, ספוילר! – צחק הדובי בסוף הסיפור, אך לדבריו זה לא הוסבר בסיפור המקורי. ובקיצור, הילדון בהחלט מוכן לכיתה אל"ף (רק שייפטר מהו"ו המיותרת בראש המשפט…).

להלן הסיפור כפי שסופר לי על ידי הילדון (בפעם השנייה), מובא כפי ששמעתי ולא הפרעתי, מילה במילה, כולל כמה שיבושים נחמדים תוך כדי.

והכי חשוב, פתיחת שנה מוצלחת לכולם!

* * *

פעם אחת היה דובי שהיה בן 5, ושהוא היה בן 6 אז הגיע הזמן שלו ללכת לבית ספר. אז הוא אמר: "לא רוצה, לא בא לי ללכת לבית ספר". אז אמא אמרה לו: "אבל ככה תדע ללמוד ולקרוא".
– "אבל אני יכול לשחק בגולות ובכדור בלי לכתוב ולקרוא".

ואז הגיע יום הלימודים, והוא היה צריך ללכת לבית ספר, והוא התעקש לא ללכת לבית ספר. אז אמא אמרה לו: "ככה תלמד לקרוא ולכתוב".
– "לא רוצה!".
אז התחיל יום הלימודים, והוא לא הלך לבית ספר. ואז היה לו משעמם, והוא אמר לאמא: "אמא, באי תשחקי איתי," אבל אמא אמרה: "אני לא יכולה, אני באמצע סידורים". ואז הדובי אמר: "אז אני אלך לסבא, הוא ישחק איתי".

והוא הלך ביער אל סבא שפן. והוא הגיע לבית של סבא, והיה פתק שהיה כתוב שם: "יצאתי מהבית, אני עוד שנייה חוזר". והדובי לא ידע לקרוא, אז הוא הלך הביתה. ואז בערב, הסבא בא לבקר, ואמר: "למה לא חיכית? אני כתבתי בפתק: 'אני עוד שנייה חוזר'".

ואז למחרת, הדובי הלך לבקר את החבר שלו, העורב. והגיע, והוא ראה פתק על הספסל והיה כתוב שם: "צבע טרי". והדובי לא ידע לקרוא, אז הוא חשב שכתוב: "אני יוצא מהבית, עוד שנייה אני חוזר", אז הוא חיכה על הספסל, ואז העורב קם ואמר: "אבל היה כתוב שם, 'זהירות, צבע טרי'!". ואז כל המכנסיים התלכלכו, והוא ניסה להוריד, והוא לא הצליח. ואז הוא חזר הביתה.

ואז למחרת, הוא הלך לגינה, והוא ראה פתק בתיבת-דואר, והוא חשב שכתוב שם: "זהירות, צבע טרי!", ואז הוא התרחק ולא נגע. והיה לו משעמם, ואז הוא ראה את החברים שלו עליזים והולכים בשורה עם מתנות, והוא הלך בשקט בשקט אחריהם. ואז הוא ראה באמצע היער שולחן מלא ממתקים, והוא ישב מאחורי שיח ובכה חלש, ואז יותר חזק, והם לא ידעו מי בוכה, והם חיפשו חיפשו, עד שמצאו את הדובי.

ואז החברים שלו שאלו אותו: "למה אתה בוכה?".
– "כי לא הזמינו אותי למסיבה".
ואז אחד הילדים אמר: "אבל אני הזמנתי את כולם למסיבה, כתבתי בפתק".
ואז הדובי צחק.

– ס ו ף –

אהבתם? אולי תאהבו גם את הפוסטים האלו

רוצים להתעדכן בפוסטים חדשים? הירשמו לקבלת עדכונים בדואל

Post Footer automatically generated by Add Post Footer Plugin for wordpress.



תגובה אחת

1 Tweets that mention הדובי שלא רצה ללמוד לקרוא: סיפור לעולים לכיתה א’ — גם אבא יש רק אחד -- Topsy.com { 08.30.10 בשעה 21:46 }

[…] This post was mentioned on Twitter by Arnon Hershkovitz, Arnon Hershkovitz. Arnon Hershkovitz said: הדובי שלא רצה ללמוד לקרוא: סיפור לעולים לכיתה א', http://blog.arnononthe.net/?p=2704 […]

השארת תגובה




21