לא מצליח
כמה שאנסה, וכמה שאתאמץ
לא אצליח
להתחיל
להתקרב
למקום
הנכזב
ממנו אפשר לראות מה עובר עליו.
והלב מתפוצץ.
וכל מה שאגיד, או אמליץ, או אספר
לא יתחיל
להרגיש
כמסייע
במשהו.
להד"ם.
זה כמו אקמול לטיפול בחתך שותת-דם.
ומתי המצב ישתפר?
הוא יושב בכיתה לבדו, כל היום
לא מבין
או מְתַקְשֵׁר
לא יודע
מה קורה
מסביב.
כמו פרפר שנתקע בלי שום צוף-של-אביב.
לא מוצא לו מקום.
ובבית, בשובו מן הכפור, הוא לא הוא, הוא שונה:
מתעצבן
ובוכה בקלות
ומרביץ,
מתחצף.
משלים
את כל מה שקשה בגילו במילים.
מחזה מענה.
אז כשאפשר – אנחנו מחבקים,
וכמה שניתן – מעודדים,
מפיגים פחדים,
ועם שום קשר – מְשחקים,
ובלי שאף אחד שם לב – קצת מוותרים,
מאפשרים.
ואני יודע שכשהכל יעבור
(עוד חודשים אחדים),
אסתכל לאחור
ואהנהן מול הפחדים.
אבל עכשיו זה לא עוזר,
וזה אותי מלחיץ, מפחיד:
על ילדי האהוב משהו עובר
ואני לא מצליח למלא את התפקיד
שלי כְּאָב
ולעזור לו
לשפר את תחושותיו.
Post Footer automatically generated by Add Post Footer Plugin for wordpress.
4 תגובות
ארנון בקר טוב,
ווואאוו – גם לי יש ג'ולה בגרון, ל קרא על סבל של ילד.
להאמין שיהיה טוב. זה ילד קטן, שסיים ינקות. משבר מעבר. אין לו שפה. אין כנראה עוד חברים בגלל זה. הכל שונה. הכל.
יש לו כוחות. האמן לי , לילדים יש כוחות לעבור המון קשיים. כך הם בנויים.
פשוט דברו איתו על זה והיו עימו, תרתי משמע. לא אציע יותר, כי אתם ורק אתם מכירים אותו טוב מכולם ואתם יודעים מה לעשות.
ושתי "מסקנות":
מעברים אצל רב האנשים יוצרים קשיים. ראה מה עובר על עולים חדשים. ממש משבר של מהגר.
ודבר שני – מה חשבת, שלהיות הורה, זו עסקה קלה?!? זה חלק מהעניין – לא רק אוכל ומשחקים, בעיקר לסייע במה שקשור לרגש.
אתם תצליחו, כי אתם עצמכם רגישים מאד, ואם "עליתם" על העניין – זה ייפתר ומהר.
בהצלחה!
וכמאמר השיר "יהיה טוב…כן, יהיה טוב"..(דיוויד ברוזה??)
כל טוב,
לאה
יואו. מוכר כל כך. גם הגרון שלי נחנק. מהזדהות. מזיכרון. אבל היום זה כבר רק זכרון. והיום, אותם שניים שנשארו לבד בכפור, קוראים בשפת הכפור וכותבים בה כבשלהם. ואני יודעת שאת התפקיד שלך כאב אתה ממלא ללא דופי. בהיותך שם עבורו, גם ללא אבקת קסמים בכיס. חושבת עליכם באמפתיה רבה.
באהבה,
מיכל.
ארנון שלום!
זה כמעט מדהים או שלא… בשעה שאני גולש/מחפש שורשים משלי, משהו משותף ליושבים בניכר? נכנסתי לבלוג שלך, אני מוכרח לשתף אותך בתור אבא, כאילו אתה יושב בתוך מוחי ודולה ממנו את המחשבות, יש לנו ילד בכתה ד', אנחנו כרגע בטורונטו לצרכי פוסט, נשמע מוכר? הוא פשוט חי בתוך בועה, כמעט לא מבין מלה באנגלית, אין צורך לומר מתוסכל, גם אנחנו הגענו מצויידים בשני ילדים ופעוט, הקמתי בית יש מאין, מלבד הגג והקירות כמובן…
מכפית ועדשמיכות הפוך והמצעים על המיטות, לפני שאני בונה את האיגלו בחצר האחורית וזוחל פנימה עד האביב, אני חי את החלום שלך,לא שלי, מתמודד עם אותן הבעיות, תודה על השיתוף, יותר טוב מללכת לפסיכולוג אני חושב, והכי חשוב שיש לאן לפרוק את התיסכול.
תודה.
[…] חסר לי הרקע בו הדברים פועלים. ולכן גם אני – ולא רק ילדי, היושב לו בכיתה החדשה בבית הספר החדש ואינו מבין מאום מן […]
השארת תגובה