פרצל ביתי (דודה אן לא היתה מאמינה)

לפני עשר שנים ביקרתי לראשונה בארצות הברית. השהות ההיא בת החודשיים בארץ-האפשרויות-הבלתי-מוגבלות – יותר כאורח והרבה פחות כתייר – ביססה במובנים רבים את יחסי (החיובי, אם זה לא היה מובן עד כה) למדינה הזו. אפשר לומר שהיתה זו אהבה ממבט ראשון. הנופים, האנשים, הכבישים, שגרת היום – כל אלו קסמו לי אז, ועדיין קוסמים לי גם היום. וגם האוכל.

את הפרצלים של הדודה אן (Auntie Anne's Pretzles) פגשתי תוך שוטטות בקניון ענק. בלב "היכל המזון" ניצב דוכן קטן, אשר בו מכרו רק דבר אחד: פרצלים (כאן הם נקראים "פרצלים רכים", כיוון ש"פרצל" הוא השם המקובל למה שנקרא בעברית "בייגלה"). מאחורי דוכן המכירה ניצבה, גלויה לעין-כל, עמדת גלגול הפרצלים, והיה זה מחזה מרהיב. אך מעל הכל, היו אלו פרצלים נפלאים: חמים, רכים, ארומטיים, בעלי חוץ מתפצפץ ופנים נימוח. אוי, אילו פרצלים נפלאים! לא יכולתי לעמוד בפיתוי, ובכל פעם שנתקלתי בדוכן של הדודה אן – טעמתי לי בהנאה פרצל משובח.

עם החזרה ארצה, גיליתי כי רשת "פרצל גורמה" מנסה ללכת באותו הקו, ובפרט ביקרתי תכופות בסניפה בקניון חיפה (וכן, הפרצל שלהם היה בהחלט משובח!). והנה דוגמא לאחד ההבדלים בין ישראל לארה"ב: מוצר עממי, אשר משווק בארה"ב בהקשר משפחתי (הפרצל של הדודה אן), הופך בישראל ל"גורמה". די מהר נסגרו סניפי הרשת בישראל, ואני נותרתי מלא געגועים לפרצלים של הדודה אן, שעדיין נחשבים בעיני לפרצלים הטובים ביותר שאכלתי.

לפני שבועות אחדים, קצת אחרי השתקעותנו כאן ועוד בשלב ההתאקלמות, גילינו שדוכן של הדודה אן ממוקם באחד מהאאוטלטים הגדולים בסביבה. באותו יום-קניות היווה הפרצל הזה הן ארוחת בוקר והן ארוחת ערב.

ועדיין, נותרתי עם חלומי מפעם – להכין פרצל בבית. ידעתי שזה לא אמור להיות מסובך, אך משהו בתוכי גרם לי לחשוש מן התהליך. ובעיקר, הלחיצה אותי המורשת העשירה של דודה אן, שאת הפרצלים שלה אני מעריץ.

היום, ביום-בית שנכפה עלינו בשל סופת שלגים, החלטתי שהגיעה העת. ניסיתי. מה אומר ומה אגיד? לא רק שהתהליך עבר בקלות, הפרצלים יצאו מ-ע-ו-ל-י-ם, ואפילו זוֹשֶׁ, שהביקורות שלה תמיד כנות, הודתה שהפרצלים הללו לא נופלים בהרבה מאלו של הדודה אן. והילדים טרפו אותם! הנה בפניכם המתכון המלא, אשר נלקח היישר ממטבחו של אלטון בראון Alton Brown, ממובילי ערוץ הטלוויזיה האמריקאי פוד-נטוורק Food Network (לא מצאתי תרגום הולם). המתכון הזה פופולרי מאוד ברשת, ובלוגרים רבים ניסו ודיווחו.

אם לסכם את החוויה בשתי מילים: חובה לנסות!

פרצל ביתי משובח

כמות: 8 פרצלים
ערך קלורי ליחידה: 340 ק"ק

החומרים

• 1.5 כוסות מים חמים (כ – 45 מ"צ)
• 1 כף סוכר
• 2 כפיות מלח גס
• 1 חבילה (2.5 כפיות) שמרים יבשים פעילים Active Dry Yeast^{הערה על השמרים}
• 623 גר' קמח (מה לעשות, תרגמתי את המידות מאמריקאית)
• 56 גר' חמאה מומסת (שוב, המרה ממידה אמריקאית)
• מעט שמן לשימון הקערה
• לטבילה במים: 10 כוסות מים ו – 2/3 כוס אבקת סודה
• לציפוי: חלמון וכף מים, מלח גס

אופן ההכנה

• לערבב המים, הסוכר והמלח בקערה גדולה למיקסר, לפזר מעל את השמרים ולתת להם כחמש דקות "להתעורר", עד שרואים שכבת קצף (תסיסה).
• להוסיף הקמח והחמאה, ללוש עם מיקסר (עם וו-לישה) במהירות נמוכה עד שהבצק מתגבש, ואז במהירות בינונית למשך כ-5 דקות, עד שהבצק אחיד ונפרד מן הקערה.
• להוציא את הבצק מן הקערה, לשמן הקערה היטב, להחזיר הבצק, לכסות את הקערה בניילון נצמד, ולהתפיח כשעה במקום חמים עד להכפלת נפח.
• לאחר ההתפחה: לחמם תנור ל – 230 מ"צ, להכין שתי תבניות עם נייר אפיה עליהן, ולהרתיח המים עם אבקת הסודה בסיר גדול
• בינתיים, מחלקים את הבצק ל – 8 חלקים שווים, מגלגלים כל אחד לגליל באורך של כ – 60 ס"מ ויוצרים צורת פרצל (ראו בתמונה, זה לא מסובך); מניחים את הפרצלים, מרוחקים זה מזה, בתבניות.
• לאחר רתיחת המים בסיר: מכוונים את הלהבה לעוצמה כזו שהמים יבעבעו, טובלים כל פרצל במים המבעבעים למשך 30 שניות, מוציאים בעדינות באמצעות מרית רחבה עם חורים ומחזירים לתבנית.
• מערבבים את החלמון עם כף מים ומברישים את הפרצלים בתבניות; מפזרים מעל מלח גס.
• אופים בתנור כ – 15 דק', עד שהפרצלים מזהיבים.

הפרצלים הולכים נהדר עם מטבל דבש+חרדל (יחס של 1:1), ואפשר גם סתם למרוח אותם עם חמאה.

בתיאבון!

הערה על שמרים:
בהכנת מתכון זה השתמשתי, כפי שנכתב במקור, בשמרים יבשים פעילים. במידה ומשתמשים בשמרים טריים (למשל, של שמרית – בגרגרים בשקית), יש להשתמש בכפית-ושלושת-רבעיבחמש כפיות. את השמרים הטריים יש לערבב עם החומרים היבשים (קמח, סוכר, מלח), ולאחר מכן להוסיף את הנוזלים (מים חמים וחמאה).
בחזרה למעלה

Post Footer automatically generated by Add Post Footer Plugin for wordpress.