ביקורת ספרות (11): גברת קרש ומר מערוך

(נסיון לחזור לשגרת הביקורות של ימי חמישי)

גברת קרש ומר מערוך

מאת: דתיה בן-דור

איירה: נדיה עדינה רוז

מודן, 2005 (כולל תקליטור)

אפשר לבקר: דף הבית של דתיה בן-דור

לא פעם אני מוצא עצמי נפעם אל מול יצירתיותם של אחרים. אם בחיי היומיום לא יוצא לנו להיחשף לפן זה אצל מיודעינו (ואפילו אצל מכרינו), הלוא שבגן הילדים אנו עשויים להיתקל רבות ביצירתיות מצד הגננות וכל הצוות. ולא לעתים נדירות, אלא על בסיס יומיומי כמעט.

כל אחת מן העבודות אשר מכין הילדון בגן מעוררת בי התפעלות כפולה: ראשית, על הרעיון שעומד בבסיסה אשר הובא בפני הילדים לביצוע; שנית, על הביצוע של הילדון. לגבי ההתפעלות מעבודותיו של הילדון – אין מדובר בהתפעלות מסוג "וואו, איזה יופי!" מאולץ וזהו. אני שם לב לפרטי הביצוע של מה שעשה, מנסה להבין מה עבר בראשו כשעשה זאת. אבל זה כבר קשור לדיון אחר, שכדאי להעלותו כאן מתישהו.

לגבי ההתפעלות מרעיונותיה של הגננת – לעניות דעתי, אלו הם הדברים המייחדים כל גננת. תפיסת העולם החינוכית שלה היא דבר אחד, תפיסת העולם הביצועית – היא כבר דבר אחר. ברור שהא בהא תליא, אך זו הביצועית באה לידי ביטוי בדברים אותם לוקח הילדון מן הגן, ולכן קלה יותר לזיהוי.

ומתי פורצת אותה יצירתיות בצורה בולטת במיוחד? בחגים ובמועדים, כמובן! וכעת, לאחר שהסתיים לו חג החנוכה, אפשר להתענג על שהיה שם. ובפרט, ליווה אותנו השנה הספר המופלא על גברת קרש ועל מר מערוך.

חיפוש בגוגל מעלה פרצים נפלאים של יצירתיות הקשורה לסיפור זה (וכמובן, את הטקסט במלואו), אשר הפך כבר לקאלט חנוכתי סביבו מתרחשות פעילויות רבות בגן. אצלנו, הכינו הילדים מעין בובות משחק – אחת לכל דמות – ואיתן המחיזו את הסיפור. וכשקראנו לילדון את הספר בבית, בערב, הוא כבר ידע את כולו בעל פה, והמחיז לנו את שלמד בגן.

באחד מפורומי הגננות אפשר למצוא תפאורה לסיפור, שהכינה אחת הגננות, ומסתבר שהרצון ליצור בעקבות הסיפור הזה מגיע אפילו למי שאינה גננת (ככל הנראה), והתוצאה מהממת!

וכעת, יצא הסיפור בספר, עם איורים מקסימים ומכשפים, אשר עוטפים אותו בחום ובהמון אהבה ומכסים את דפיו בתפאורה מרגשת. על גבי עטיפתו של הספר, מוזכרות סגולותיו החינוכיות החינניות (הילד לומד על תפקידם של כלי המטבח ואפילו על מוסר עבודה), אך לי הספר גרם לגלי נוסטלגיה אדירים, שיצרם סופק רק בעת כתיבת שורות אלו. הלוא גם אני גדלתי על הסיפור הזה, והמחשבה שכעת אני מעביר אותו לילדי מרגשת אותי מאוד. ישנם דברים מעטים אותם אשמח להעביר פיזית לילדיי, על מנת שישמרום ויעבירום הלאה בבוא היום. הסיפורים הללו נמצאים בסל הלא-פיזי אותו אשמח להעביר להם. מין תורה-שבעל-פה-מעודכנת.

וכמה כיף שהיום, בעידן היוּטיוּבּ, קל כל כך לחזור לימים ההם של ילדותי, אל התמימות והחד-ערוציות ועל גברת קרש ומר מערוך בגירסת "פרפר נחמד". אותי משמח במיוחד שגם בעידן היוּטיוּבּ והאינטרנט-פס-רחב, אנו עדיין ממחיזים את הסיפור הזה, בשעת ההקראה שלפני ההשכבה, בעזרתן של בובות-סימניות עשויות ממקל של ארטיק ונייר גזור ומעוטרות במשיכות צבע אקראיות-לכאורה. יצירתיות של גננת, ביצוע של ילדון, התמוגגות של אבא.

Post Footer automatically generated by Add Post Footer Plugin for wordpress.