וושינגטון עם ילדים: לקחים שיישמנו, ואחד שעדיין לא | גם אבא יש רק אחד
"אם זה נהיה רכבת הרים, אני עוזב ידיים" (ידיים למעלה, כנסיית השכל)
 Random header image... Refresh for more!

וושינגטון עם ילדים: לקחים שיישמנו, ואחד שעדיין לא

לפני ימים אחדים, מנצלים את חופשת האביב מבתי הספר והגנים באזורנו, נסענו לחופשה קצרה בוושינגטון הבירה. תוך כדי השיטוטים הרבים, הביקורים המעניינים והמראות המרתקים, שמתי לב כי נסיוננו בטיולים עם הילדים הוליד כמה תובנות ברורות מאליהן. ואולי בעצם הן לא כאלו?…

  1. לא משנה מתי הילדים הולכים לישון – הם קמים בשעה הקבועה שלהם, מוקדם בבוקר. נכון הוא שבמקרים קיצוניים יש סטייה קלה (כלומר, דחייה של 4 שעות בשעת ההירדמות תגרור איחור של שעה בקימה), אך עדיין נוצר פער רציני בשעות השינה, מה שמוביל לעייפות מצטברת, אשר מובילה מצידה לעצבנות. וילדים עצבניים – בפרט כשצריך לשוטט בהנאה בעיר – עלולים במהירות להגיע לדרגת "בלתי נסבלים".
  2. לא משנה מתי הילדים התעוררו או מתי אכלו ארוחת בוקר – בשעה 11:30 הם יהיו רעבים. ולכן, אנו מצטיידים במזון לשעה היעודה, כי מן הידועות היא שילדים רעבים הם ילדים עצבניים, וילדים עצבניים… נו, זה כבר ידוע.
  3. לא משנה כמה הם מבטיחים או כמה שעות שינה צברו – בשעה 10:30 הילדים יתעייפו מללכת. הפתרון שמצאנו לכך הוא פשוט מאוד: קנינו עוד עגלת מטריה קטנה, בה ישבו לסירוגין הילדון והילדונצ'יק. הרי קצב ההליכה המשפחתי הוא קצב ההליכה של הצועד האיטי ביותר, וכך באמצעות העגלה הנוספת אפשר להגביר בקלות את קצב ההליכה המשפחתי. במקרים קיצוניים, ישבו הילדון והילדונצ'יק בעגלה הגדולה של הבונבון, והוא הקטן ישב בעגלה הקטנה. ובא לציון גואל והמשפחה התקדמה בקצב סביר.
  4. אי אפשר לראות הכל. זה אולי הלקח הכי חשוב. כל כך הרבה אילוצים קיימים כאשר מטיילים עם ילדים. כל כך הרבה עיכובים. אפילו נסיעה קצרה במטרו עלולה להתארך, בגלל קצב ההליכה המשפחתי האיטי, בגלל הצורך לחכות למעלית כשהבונבון ישן בעגלתו ואי אפשר לקחת אותו במדרגות הנעות, בגלל ששניה לפני שהרכבת מגיעה מישהו מהילדים נזכר שהוא צריך פיפי, או בגלל 274 סיבות אפשריות אחרות. אי אפשר לראות הכל. ברגע שמבינים את זה, וברגע שמבינים שהעיקר הוא ליהנות ממה שכן מספיקים ולא להצטער על מה שלא – הכל הופך לפשוט הרבה יותר.
  5. לא הכל מתאים לכל ילד. אז וויתרתי על כמה ביקורים שעליהם לא הייתי פוסח אם הייתי מטייל לבד (הארכיון הלאומי, למשל). אז מה? ולא ביקרתי במסעדות שהיו בוודאי בגדר "חובה" אם הייתי נוסע לבד. אז מה? העיקר שנהנינו כולנו ביחד.

ובין כל אלו, נדמה לי שלקח אחד עדיין לא למדנו: בטיול משפחתי אף רגע הוא לא מבוזבז, גם אם "לא עושים בו כלום". הנטייה הטבעית שלנו, גם בטיול הזה, היתה לנצל כל רגע אפשרי, כמובן בכפוף למגבלות עייפות, קולינריה, הליכה, הספק והתאמה-רב-גילאית. אבל שוב שכחנו שגם שעה המוקדשת למשחק חופשי בחדר במלון היא לא שעה "סתם", וגם היא מהווה סוג של בילוי משפחתי מחוץ לשגרה. וחשוב מכך, היא מעניקה לילדים הזדמנות להרגיש חופשיים לגמרי. ובכלל, כל אחד מאתנו זקוק לכמה רגעי שקט קטנים משלו, וכל אחד מפרש אותם אחרת. גם הילדים.

אולי בטיול הבא כבר נדאג ליישם הלקח הזה. וגם אם כן – בטח יצוץ לו איזה לקח חדש לפעם שאחרי. אחרי הכל, עם הילדים אף פעם לא משעמם…

* * *
וכך נראה הטיול שלנו בוושינגטון הבירה, 4 ימים עם 3 ילדים (בני 7, 4, ושנה) ו – 2 עגלות (אלבום התמונות מן הטיול זמין לצפייה בפייסבוק):

היום הראשון

(השכמה קצת מאוחרת בגלל העיכוב בטיסה של הלילה-שלפני)

  • שיטוט במול (The Mall), השדרה המרכזית של העיר, ורגע לפני כן – ביקור בגן הפסלים של הגלריה הלאומית לאמנות (National Art Gallery Sculpture Garden). בתוך כך, הגעה לאנדרטת וושינגטון (Washington Monument), האנדרטה הלאומית לזכר הלוחמים שנפלו במלחמת העולם השנייה (National World War II Memorial), אנדרטת לינקולן (Lincoln Memorial) ואנדרטת הזיכרון ללוחמי מלחמת קוריאה (Korean War Veterans Memorial). השיטוט הזה אורך שעות אחדות (קצב הליכה משפחתי איטי כבר אמרתי?!), ולכן מיד לאחריו היינו רעבים…
  • כדי להשביע רעבונם של הילדים (שכבר אכלו ארוחת צהריים מוקדמת בשעה 11:30: סנדוויצ'ים שנשאנו עמנו מהבוקר), עצרנו קודם כל במק-דונלד'ס. רק אחר כך המשכנו למזללת המבורגרים מומלצת, Ollie's Trolly, שם התחרט הילדון על שלא חיכה להמבורגר הזה… לאחר מכן, המשכנו לקינוח. לילדים קנינו עוגיות סטייל-ניו-יורק שהם אוהבים בסניף המקומי של מאפיית Crumbs, ורק אז המשכנו לפרוזן-יוגורטייה המשובחת, FroZenYo, שם התחרט הילדון שלא חיכה לקינוח הזה, שכן הסתבר לו שהוא אוהב פרוזן יוגורט…
  • חזרנו למלון עייפים ורצוצים.

היום השני

  • ביקור במוזיאון הלאומי לתולדות הטבע (National Museum of Natural History), לאחריו – הליכה לגבעת הקפיטול (Capitol Hill) וביקור בספריית הקונגרס (Library of Congress) שמאחורי הקפיטול. בעיניי, כחובב ספרים וספריות, הביקור בספריה היה השיא של הביקור. לא ששבעתי ממוזיאונים גדולים ומרתקים, אך ספרייה שכזו אף פעם לא ראיתי.
  • לחלק הקולינרי של היום, נסענו לשכונת ג'ורג'טאון (Georgewotn) החמודה, ולאחר שיטוט קצר בה עצרנו לארוחת ערב חגיגית במיוחד (עבורנו) במסעדת Garrett's, סוג של פאב אולד-פשן חמוד מאוד וטעים מאוד. שם חגגנו את ליל הסדר, תוך שאנו מספרים (בקצרה, בקצרה!) את סיפור יציאת מצרים וסועדים את לבנו ובטננו במזון לכשל"פ (=לא כשל"פ)… כיוון שהתור בקאפקייקיה הקרובה והמשובחת היה בלתי-נסבל, קינחנו בגלידה בסניף המקומי של בן&ג'רי'ס.
  • חזרנו למלון כפופים וקצוצים.
  • היום השלישי

    (במהלכו הוכיחו הילדים כי גם הם אינם עמידים לחוסר מצטבר בשעות שינה…)

    • ביקור במוזיאון הלאומי לתעופה וחלל (National Air and Space Museum), ולאחריו – צעידה לאורך שדרות פנסילבניה (Pennsylvania Ave.), צפייה מבחוץ בבית הלבן, ומשם – הליכה לכיוון הדאון-טאון.
    • לארוחה המרכזית של היום (כאמור, ארוחות הצהריים היו מבוססות על אוכל שהבאנו עמנו) בחרנו בפיצה משובחת, Matchbox, אשר נמצאת בסמוך לשער הכניסה לצ'יינהטאון, ולאחריה צעדנו ברינה ליוגורטיה האהובה עלינו (FroZenYo; ספוילר: היא עוד תחזור ותצוץ גם למחרת…).
    • חזרנו למלון, ואחרי מקלחת טובה היינו חפופים ורחוצים.
    • היום הרביעי

      (בערבו של יום זה טסנו בחזרה הביתה, כך שהוא תוכנן להסתיים בסביבות ארבע אחה"צ)



אין תגובות

אין עדיין תגובות...

מלאו את הטופס שלמטה.

השארת תגובה




21