לבכות | גם אבא יש רק אחד
"אם זה נהיה רכבת הרים, אני עוזב ידיים" (ידיים למעלה, כנסיית השכל)
 Random header image... Refresh for more!

לבכות

24 באפריל 2011. אני מתעורר מאוחר מן הרגיל, מעין מתנת יומולדת קטנה אך כל כך משמעותית. על מתקן-המשקפיים-בצורת-אף, במקום משקפיים, מונח כרטיס ברכה צהבהב. בצדו האחד, נכתב בטוש שחור: To dad. בצדו האחר, באותו הטוש: I love you. בשלב הזה, כיוון ששמעתי ממנו את הסיפור על כרטיס הברכה לזוֹשֶׁ, אני כבר יודע שהיוזמה היתה שלו. לבכות ממנו…

23 באפריל 2011. זוֹשֶׁ מתעוררת כרגיל. כמעט. אחרי הכל, זהו יום ההולדת שלה. באיחור של יום (כדי לקיים זאת בסופ"ש), מתקיימת חגיגת יומולדת טרנס-אטלנטית מבוססת-סקייפ ובשיתוף הסבים-סבתות מן הארץ לכבודו של הילדונצ'יק. קצת אחרי שהוא מכבה את הנר ורגע לפני שכולם מתפזרים, אני מסמן לילדון, והוא הולך לחדר השני וחוזר עם מעטפה. על המעטפה כתוב בטוש שחור: To mom, ובתוכה כרטיס ברכה עליו כתוב באותו טוש שחור ובאותיות תמימות כל כך: I love you. ברור שזוֹשֶׁ לא מספרת לו שהיא ידעה על כרטיס הברכה. אבל בנוסף לכרטיס, מחכה לה הפתעה: כרטיס-מתנה לרשת הקפה האהובה עליה. או אז, אנחנו מספרים לה מי היה הוגה הרעיון למתנה המקורית (וגם שותף מלא לביצוע). היא באמת לא ידעה דבר, ולא נתקלה בכרטיס עד כה. גם היא רוצה לבכות ממנו…

22 באפריל 2011. הילדונצ'יק מתעורר מבסוט מן הרגיל אל יום ההולדת שלו. (כן, כן, אצלנו דברים טובים אכן מגיעים בשלשות.) בלוני ההליום – מסורת חדשה שחנכנו לפני שנים אחדות – מציצים מולו, ולא עובר זמן רב עד שהילדון מגיש לו כרטיס ברכה שהכין לו, ובו ציור צבוע-עצמית של הדמות האהובה עליו בימים אלו. לצד הכרטיס, הוא מגיש לו שתי מתנות קטנות ממנו: בובה של סנופי וסקול-באס צהוב וחמוד. הילדונצ'יק מבסוט וממש לא מרגיש שום צורך לבכות.

21 באפריל 2011. זוֹשֶׁ נוסעת לקנות לילדונ'ציק בלוני הליום והילדון מצטרף אליה. הם חוזרים אחרי שהילדונצ'יק ישן, והילדון מראה לי איזו מתנה מגניבה מצא לאחיו בחנות. בעצם שתי מתנות מתוקות שוודאי יגרמו לילדונצ'יק לחייך.

20 באפריל 2011, 18:00. בטרם הגיענו לשדה התעופה, בתום הטיול ולקראת הטיסה בחזרה הביתה, אני מעביר את כרטיס-המתנה ההפתעתי לנרתיק בו מצויים כרטיסי הטיסה והדרכונים, ושומר עליו קרוב אליי. שהיא לא תראה. כעבור דקות אחדות, בתור בשדה התעופה, עת אני עונה רגע לאחד הילדים, זוֹשֶׁ לוקחת את הנרתיק ומוציאה ממנו את כרטיסי הטיסה, להראותם לדיילת הקרקע. נראה לי שהפעם היא בטח ראתה…

20 באפריל 2011, 16:00. בסוף יום הטיול, זוֹשֶׁ לוקחת את הארנק שלי כדי לקנות לה קפה של סטארבקס (אשכרה אי אפשר להתחמק מהם), עת אני הולך עם הילדים לקנות פרוזן יוגורט. אופס, היא בטח תראה את הכרטיס…

20 באפריל 2011, 8:00. הילדון מבקש להצטרף אליי לקניית הקפה-של-בוקר היומית בסניף הסטארבקס הסמוך למלון. זוֹשֶׁ – אוהדת סטארבקס ידועה – טוענת שכבר מאוחר, וכיוון שזהו היום האחרון לטיול – כדאי שלא נתעכב ושלא נבזבז זמן. אני מציע לה "לזרום" איתו, והיא מתרצה. (טוב, אחרי הכל קשה לה לוותר על קפה סטארבקס, ומי יודע אם במסלול שלנו היום – אשר אינו עובר במרכז העיר – היא תיתקל בסניף של הרשת?) תוך כדי הזמנת הקפה, אנחנו משלימים את רכישת כרטיס-המתנה ההפתעתי. הילדון בוחר את הכרטיס עם תמונת-עוגת-יומולדת על גביו. אני מחביא את הכרטיס בארנק שלי, כדי שזוֹשֶׁ לא תיתקל בו בטעות…

19 באפריל 2011. הילדון נכנס לסניף סטארבקס במרכז העיר, רגע לפני תחילת היום (לא הספקנו לקנות בבוקר קפה בסניף הסמוך למלון), כדי לעמוד בתור בזמן שאנחנו מארגנים את הילדונצ'יק והבונבון לאחר הירידה מהמטרו. לאחר שאני נכנס ומצטרף אליו, הוא מחליט להישאר איתי, ובינתיים – בוחן את הסביבה. לפתע, נחות עיניו על כרטיס-מתנה של הרשת. "בוא נקנה את זה לאמא ליומולדת, היא מאוד אוהבת את הקפה הזה." אני מצטמרר מהתרגשות. איזו נשמה טהורה יש לבן השבע הזה. אני מבטיח לו שנקנה הכרטיס מחר בבוקר (מתוך התנייה פבלובית שהוטבעה בי עמוק. אין לי מושג למה. קשה לי לעשות דברים ברגע הראשון בו הם מתאפשרים).

16 באפריל 2011. לאחר עיכוב של 5 שעות בטיסה, בשעה עשר-בלילה, המטוס מתקדם אל מסלול ההמראה, ואנחנו עושים את דרכנו לוושינגטון הבירה, לטיול אביבי. למרות העייפות – הילדון, הילדונצ'יק והבונבון מתנהגים למופת. איזה ילדים מדהימים!

5 באפריל 2011, 17:04. הילדונצ'יק לוקח את כרטיס הברכה של ספיידרמן – במקור עבורי – ושומר אותו לעצמו. הוא מאוד אוהב את ספיידרמן.

5 באפריל 2011, 17:03. זוֹשֶׁ מספרת לי על התרגיל שהילדון עשה, ואיך היא לא נתנה לו לדעת שהיא ראתה. בא לה לחבק אותו כל כך חזק, אבל הוא לא אוהב… היא מסתפקת בלהתרגש עד עמקי נשמתה.

5 באפריל 2011, 17:00. כולם חוזרים מן הקניות. הילדון מספר לי על התרגיל שעשה ואיך זוֹשֶׁ לא ראתה! בא לי לחבק אותו כל כך חזק, אבל הוא לא אוהב… אני מסתפק בלהתרגש עד עמקי נשמתי.

5 באפריל 2011, 16:00. בעת ביקור בחנות הגדולה, כאשר זוֹשֶֹ עוברת עם הילדים ליד דוכן כרטיסי הברכה הגדול, הילדון מזכיר לה ש"עוד מעט יש לאבא יומולדת, אולי נקנה לו כרטיס ברכה." הם בוחרים לי כרטיס ברכה צהבהב. הילדונצ'יק בוחר עבורי עוד כרטיס ברכה. של ספיידרמן (לאחרונה, הוא מבלה אתו זמן רב, בחסות נטפליקס). הילדון, שיודע שיום ההולדת של זוֹשֶׁ צמוד לשלי, מנצל את העובדה שהיא מדברת בטלפון, ומבצע מחטף: מבלי שהיא רואה, הוא בוחר כרטיס ברכה בשבילה, ומטמין אותו בעגלה. בהגיעם לקופה, הוא נעמד לפניה, עת היא מוציאה המוצרים, מניח את הכרטיס על הסרט הנע, עובר לצד השני של הסרט, ומיד כשהכרטיס מגיע אליו, משולם – הוא שומר אותו אצלו. התרגיל הושלם. הוא בטוח שזוֹשֶׁ לא ראתה!

* * *
18 ביוני 2010. אני בלוס-אנג'לס, משתתף בסדנא אקדמית. זוֹשֶׁ ושלושת הילדים בבית, רחוק מכאן מאוד. אני מתגעגע אליהם מאוד. בסוף הסרט "צעצוע של סיפור 3", כשאנדי מסביר לבוני הקטנה על הצעצועים שלו, ושניהם נהנים ביחד עם היצורים הקטנים והמופלאים – אני מרגיש מחנק בגרון, ואז נשבר ופורץ בבכי. מזל שהאולם חשוך. מעולם קודם לכן לא בכיתי בסרט. האבהוּת כנראה עשתה משהו לבלוטת הדמעות שלי.

* * *
21 בפברואר 2004, 19:13. הבכי הראשון. רק עכשיו הוא יצא מבטן אמו, והכל נראה כמו חלום מציאותי. אני אוחז אותו, עטוף בשמיכה ששומרת על חום גופו, ויודע שאני מאוהב. אני אב בפעם הראשונה. בא לי לבכות מרוב אושר. אולי פעם עוד אבכה ממנו.

אהבתם? אולי תאהבו גם את הפוסטים האלו

רוצים להתעדכן בפוסטים חדשים? הירשמו לקבלת עדכונים בדואל

Post Footer automatically generated by Add Post Footer Plugin for wordpress.



2 תגובות

1 ח ל י { 04.28.11 בשעה 6:46 }

🙂

2 הדס דהן { 05.07.11 בשעה 8:50 }

לבכות מהפוסט… פשוט נפלא.
הגם שעשה לי חשק לסטארבקס.

השארת תגובה




21