ביקורת ספרות (2): איה פלוטו | גם אבא יש רק אחד
"אם זה נהיה רכבת הרים, אני עוזב ידיים" (ידיים למעלה, כנסיית השכל)
 Random header image... Refresh for more!

ביקורת ספרות (2): איה פלוטו

איה פלוטו
כתבה: לאה גולדברג
אייר: ארי רון
הוצאת ספרית פועלים, 1957
 
 
כמה תום וכמה רוגע יש באותה סצינה: אב יושב עם בנו ומקריא לו סיפור מתוך ספר. האב מביט על הספר ועל הילד, הילד מביט על הספר ועל האב. וכך, במשך דקות אחדות – אין שום דבר אחר בעולם.
 
עיון מדוקדק בכריכת הספרון "איה פלוטו" מעלה אבחנה מוזרה. פלוטו, הכלבלב הנחמד, נראה כאילו הוא מיישיר מבטו לנקודה לא-ברורה בחלל, על מנת לחמוק מן העיניים הבוחנות של הקוראים בו, אך בכל זאת הוא קצת פוזל לכיוונם, לוודא שהם מקדישים לו תשומת הלב הראויה. מין מחווה פולנית שכזו. פלוטו לא רוצה להפריע לאינטימיות ההורית, ובכל זאת רוצה תשומת לב.
 
זכרוני אינו מושלם, אני יודע זאת, אך אם הוא אינו מטעני כעת, אוכל לומר כי את "איה פלוטו" התחלנו לקרוא לילדון כשעוד לא היה ילדון. הוא היה, אולי, פעוט, ואולי עולל, או שמא תינוק. בכל מקרה, הוא היה בן חודש בערך כאשר נחשף לראשונה לכלבלב הנחמד מקיבוץ מגידו. אמנם, חלפו מאז מים רבים בבריכה שליד קיבוץ מגידו, וספרים אחרים כבשו את צמרת המצעד הביתי, אך פלוטו ממשיך להישלף ממדף הספרים מדי פעם, תוך שאנו מוצאים תירוצים מקוריים מאוד לכך…
 
הסיפור הקצר, הקצב המושך, האיורים הצבעוניים – כל אלו הפכו את הספר עבורו לחוויה, וכעבור זמן מה, החלו לצוץ מעל לפני השטח שתי תופעות במקביל:
* הילדונצ`יק התחיל לחייך למשמע הסיפור
* אנחנו שיננו את הסיפור בעל-פה
 
המסע של פלוטו החביב אל עבר הלא-נודע מתחיל בכך שמשעמם לו. נו, מי לא יכול להזדהות עם זה? במקום להתחבר לאינטרנט ולפתוח לעצמו בלוג, יוצא פלוטו להרפתקאה של פגישות בלתי-צפויות (מי אמר סבב דייטים?). צפרדע, דג, פרפר, חבר קיבוץ על סוס, פרה – את כל אלו הוא פוגש עוד לפני השיבה הביתה, אל גדי (בעליו?!).
 
מכל אחד מהם, לומד פלוטו שיעור קטן על נשוא המפגש, אך בעיקר על עצמו:
1. מן הצפרדע לומד פלוטו כי ישנם יצורים לא-מנומסים, אשר אינם אומרים אפילו "שלום", אלא זורקים משהו לאוויר ("קוה, קוה!") ונעלמים…
2. מן הדג לומד פלוטו כי מקומו ביבשה ולא במים.
3. מן הפרפר לומד פלוטו כי מקומו ביבשה ולא באוויר.
4. מן הסוס הדוהר לומד פלוטו על יצר התחרותיות שלו ("נראה מי יגיע יותר מהר!").
5. מן הפרה לומד פלוטו כי יש דברים שהוא לא יודע ("טיפש קטן!").
6. ואפילו מגדי לומד פלוטו משהו חשוב: כאשר שואלים שאלה, כדאי לחכות לתשובה… ([גדי:] "פלוטו שלי, איה היית?/ פלוטו חביב, שלום וברכה/, חזרת הביתה, איזו שמחה!").
 
הסיפור כולו מלא סימני קריאה. 15 משפטים מסתיימים בסימן קריאה, וכדאי להזכיר שבסיפור כולו יש 44 משפטים בלבד, כך שאלו ההחלטיים מהווים יותר משליש מן הסיפור. חלקם מעט מוגזמים, וכנראה הדבר מעיד הרבה יותר על המחברת מאשר על גיבור הסיפור.
 
אגב, אי אפשר שלא להזכיר את הפונט המקסים בו כתוב הספר בכתב יד.
 
האם יש מסר-על בספר? ואם כן, האם הוא קשור לכך שפלוטו התחיל את המסע כשהוא בודד וקשור, ומסיים אותו כשהוא עם חברו (גדי) וחופשי? האם גדי הוא באמת רק חברו, או שמא גם הבעלים שלו? והאם באמת יילך פלוטו לישון כשהוא חופשי ולא קשור?
 
האמת? למי בכלל יש חשק לחפש מסר בספר המקסים הזה?…

אהבתם? אולי תאהבו גם את הפוסטים האלו

רוצים להתעדכן בפוסטים חדשים? הירשמו לקבלת עדכונים בדואל

Post Footer automatically generated by Add Post Footer Plugin for wordpress.



5 תגובות

1 דרקונית מזל { 07.13.06 בשעה 22:30 }

סימני הקריאה לא מקריים…
"איה פלוטו" אכן ספר מקסים ונפלא, אבל בו כמו בספרי פעוטות מוצלחים אחרים (נגיד "מיץ פטל") יש בכוונה המון סימני קריאה וסימני שאלה והמון ציטוטים ודיבור ישיר- כל אלה לטובת ההורים המקריאים כדי להעצים את האפקט הדרמטי. גם מי שלא נוהג להקריא באופן "משוחק" יקריאו, על אפן ועל חמתם, באינטונציה דרמטית ומושכת.

2 כריכה רכה { 07.13.06 בשעה 22:30 }

באמת למה לחפש מסר?
ספר מקסים, שהוא ראש וראשון לקלאסיקות הילדים.

3 ארנון הרשקוביץ { 07.13.06 בשעה 22:30 }

ונדמה שהספרים של היום משאירים לקורא
"מרחב מחיה" גדול הרבה יותר בפרשנות האינטונציה. ואולי זהו עוד סימן להרחבת הסמכויות ההוריות גם לעבר החופש הספרותי…

4 ועכשיו אבא { 07.13.06 בשעה 22:30 }

באמת ספר מופלא
פשושית שלנו עוד לא בת חודשיים וכבר אנו מקריאים לה ממנו 🙂

5 נועם { 11.26.08 בשעה 9:47 }

מאחורי הקלעים – איה פלוטו
מומלץ לקרוא!
http://www.noamblog.info/?page_id=167

השארת תגובה




21