שלוש מכורות שלהן | גם אבא יש רק אחד
"אם זה נהיה רכבת הרים, אני עוזב ידיים" (ידיים למעלה, כנסיית השכל)
 Random header image... Refresh for more!

שלוש מכורות שלהן

לפני חודשים אחדים צוין יום השנה המאה להולדתה של לאה גולדברג. שמה מוכר לכל, הביוגרפיה שלה – קצת פחות. כמו בנוגע להרבה נושאים אחרים – גם זה עניין של חינוך. (צא ולמד: גישת "אם אין אני לי – מי לי?" מתאימה גם כאן. מתי בפעם האחרונה, עת הקראתכם לילדיכם סיפור-לפני-שינה, טרחתם לציין את שם המחבר והמאייר?!)

אחד משיריה המוכרים של גולדברג הוא "מכורה שלי", המהווה חלק ממחזור השירים "משירי ארץ אהבתי" (אליו שייך גם השיר "בארץ אהבתי"). השיר הזה, בביצוע הטהור-כמעט והבלדי-מתקתק של חוה אלברשטיין, מוכר כמעט לכל אחד:

דרושה הקשבה למילות השיר על מנת להבין שהמכורה של לאה גולדברג אינה ארץ ישראל. דרושה בקיאות מינימלית בביוגרפיה שלי כדי להבין שמכורתה שבשיר היא אכן ארץ-הולדתה. ואז מבינים שהשיר הזה כלל וכלל אינו שיר תשבוחות, אלא שיר געגוע. וכששומעים את לאה גולדברג בכבודה ובעצמה מקריאה אותו, או אז מתווסף רובד חדש ומרתק להבנתנו את השיר:

וכל זה טוב ויפה, וכבר נדמה שמבינים את השיר הזה ושהכל נהיר וברור. אבל אז באה רות דולורס-וייס ומבצעת אותו. ולשמע הביצוע הזה, שהוא קורע-לב ומרטיט, אי אפשר שלא להיזכר בכך שקצת לפני "כוכב נולד" וחבר מרעיו, למילה "קאבר" היתה משמעות אחרת. כי כשמישהו מבצע שיר שכבר בוצע – שום דבר לא צריך להיות אותו הדבר. נכון, אלו אותם מילים וזו אותה המנגינה, אבל החיבור שביניהם למבצע הוא שיכול לעשות את ההבדל. קאבר טוב הוא לא רק ביצוע "יפה" יותר מן המקור, אלא ביצוע שמשנה את האופן בו אנו תופסים את המקור, שגורם לנו לחשוב. והקאבר הזה בהחלט עומד בסטנדרטים הגבוהים ביותר…

אהבתם? אולי תאהבו גם את הפוסטים האלו

רוצים להתעדכן בפוסטים חדשים? הירשמו לקבלת עדכונים בדואל

Post Footer automatically generated by Add Post Footer Plugin for wordpress.



אין תגובות

אין עדיין תגובות...

מלאו את הטופס שלמטה.

השארת תגובה




21