המסע שלי לתפריט ארוחת ראש השנה | גם אבא יש רק אחד
"אם זה נהיה רכבת הרים, אני עוזב ידיים" (ידיים למעלה, כנסיית השכל)
 Random header image... Refresh for more!

המסע שלי לתפריט ארוחת ראש השנה

בנסיבות אשר זימן לנו ראש השנה התשע"ב, היה ברור שצריך לעשות מעשה. לא עוד היות מסובים סביב שולחנות חג משפחתיים שבראשם אחרים (בדרך כלל, ההורים שלי או ההורים שלה), לא עוד חוסר אחריות משווע לסימני החג, ולא עוד ארוחת חג שאינה נטועה בהקשר רחב יותר.

בנסיבות אשר זימן לנו ראש השנה התשע"ב, הבנו כי אנחנו אדונים לאופן בו נציין את החג. בפסח האחרון – החג המשמעותי האחר בלוח השנה העברי – היינו באמצעו של טיול משגע, ואת "ארוחת ליל הסדר" ציינו בישיבה סביב שולחן עגול וקטן למדי בפאב מגניב וקטן למדי – הגדה על השולחן ושרימפס על הצלחת. סיפרנו קצת בסיפור יציאת מצרים והרגשנו שיצאנו ידי חובתנו. אך קצת לפני ערב ראש השנה, חשנו כי יש משהו ביום הזה שמצדיק התייחסות מיוחדת.

וכך, ימים אחדים לפני ראש השנה – מצאתי את עצמי תוהה כיצד נוכל לציין את החג כאן, בניכר, בחיק המשפחה הגרעינית, ותוך התייחסות למרקמי חיינו העכשוויים מחד, ולהקשר המשפחתי והמסורתי הרחב יותר מאידך.

ההחלטה הראשונה והחשובה ביותר היתה זו: אנחנו מקיימים ארוחת חג בבית, עם עצמנו ושלושת ילדינו, סביב שולחן פינת-האוכל שלנו, ובאווירה חגיגית. כיוון שבערב החג הוזמנו לארוחה אצל חברים, המועד נקבע לערב שלמחרת (ערב חג שני).

בפראפרזה על שיר הילדים הקלאסי: אין אין אין חגיגית/ בלי בלי בלי בלי תפריט… אם חושב מישהו מבני עדות הישראלים אשר בציון כי החגים היהודיים סובבים רק סביב אוכל ותו לא – הרי שהחיים כאן כבר לימדו אותי שהאמריקאיים מקצינים אף את התכונה הזו. "חג ההודיה" נסוב כל כולו סביב ההודו הצלוי, הרבה יותר מאשר ראש השנה נסוב סביב הגפליטע פיש; "חג המולד" קשור בעבותות לעוגיות ג'ינג'רברד, יותר מאשר קשור חנוכה לסופגניות. ובכלל, אם במשהו יכולה ישראל להתחרות בארצו של הדוד סם – הרי שזוהי האובססיה לקישורים הסמליים שבין אוכל וחגים.

ולכן, ברגע שנפלה ההחלטה לקיים ארוחת חג – התחלתי לחשוב על התפריט. ועם זאת, החלטתי השנייה היתה זו: התפריט יסמל את החג שלנו – כלומר, הן את החג (שתהא ארוחה זו שונה מארוחת יומיום, אך גם, למשל, מארוחת חג-השבועות) והן את מי שאנחנו (שתהא ארוחה זו ידידותית לכ-ו-ל-ם!) והן את האופן בו מתקשר החג אלינו (שתהא ארוחה זו מלאת משמעות).

משהבנתי כי זוהי מטרתו של התפריט, פשפשתי בזכרוני ונברתי באתרי אינטרנט שונים, ובסופו של דבר ערכתי שלוש רשימות:

  1. המנות אשר מזוהות עם ראש השנה בעברנו
  2. סמליו הקולינריים של החג
  3. המגבלות הקולינריות של זוֹשֶׁ ושל הילדים (אני אוכל הכל…)

ברשימה הראשונה, זו של מנות-העבר שלנו, נכללו (בסדר בלתי-מחייב): גפליטע פיש, כבד קצוץ, עלי גפן ממולאים, מרק עוף, תבשיל קורקבנים וזיתים ברוטב אדום, לשון בקר, עוגת דבש, דובשניות. כל המנות הללו הן אורחות קבועות על שולחנות החג של המשפחה המורחבת, וכל אחת מהן מעלה זכרונות, מעוררת בלוטות טעם, ובעיקר – מהווה מנה לה מחכים מארוחת-ערב-ראש-השנה אחת לזו הבאה אחריה (חוץ ממרק עוף, שמטבעו הוא אינו תלוי-חג). אלו הן מנות חד-פעמיות במעגל החיים השנתי.

ברשימה השניה, זו של סמלי החג, הופיעו: תפוח, דבש, רימון, דלעת/קישוא, לוביה, כרישה, תרד/מנגולד, גזר, חלה. חלק מן הנ"ל הינם בני-בית קבועים אצל מי שעורך סדר ליל ראש השנה; בבתינו מעולם לא נערך סדר שכזה.

וברשימה השלישית, זו המציינת את המגבלות הקולינריות שצריכות להילקח בחשבון בעת בניית התפריט, צוינו המאפיינים הבאים: לא אוכלים הרבה, אוכלים אוכל בריא, אוכלים בעיקר עוף, אוכלים הרבה ירקות, הילדים אוהבים מספר מנות מצומצם.

כעת, כשהרשימות הללו היו אל מול עיניי, הגעתי למסקנה כי בניית התפריט אינה מסובכת כלל. היה ברור אילו ממנות-העבר לא ייכללו בו, היה ברור מה מן המרכיבים כן יופיע בו, ואיכשהו הכל התגבש יחדיו לתפריט מעניין ומקורי. כדי להפוך את התפריט נגיש עוד יותר לילדים וכדי לתת בהן סימנים, קיבלה כל מנה שם בחרוזים (חוץ מן התפוח בדבש):

  • תפוח בדבש (כמובן; הפריט היחיד שאינו תוצרת-בית);
  • חלה עגולה – הילדים אוהבים מאוד לחמים וחלות. למרות שאני מכין תדיר לחמים וחלות, את החלה העגולה לא הכנתי מעולם. ובכלל, איני זוכר חלה על שולחנות חג במשפחותינו, ובהחלט הגיע הזמן לתת לחלה כבוד;
  • אורז בולונז ("אורז" במלרע) – סמל לבפנוכו של עלי הגפן המסורתיים ושינוי מרענן מן ה"פסטה בולונז", שהיא אחת המנות האהובות ביותר על הילדים;
  • פרגית חגיגית – פרגית עם פטריות ברוטב אדום, תחליף למנות הקורקבנים-בזיתים והלשון-בקר, המשלב בשר שאהוב על כל בני הבית;
  • ירקות מן הברכות – קדירת ירקות הכוללת קישוא, דלורית, גזר, כרישה, ואפויה בטכניקה אותה שכללתי לאחרונה ונמצאה כמשובחת במיוחד;
  • עוגת דבש אוורירית ממש – עוגת דבש מסורתית אך לא דחוסה (ככה אנחנו אוהבים).

ואז, אחרי שהכל כמעט היה ברור ומובן, אצתי רצתי למחשב, שם אני שומר את אחד הקבצים היקרים לי מכל (עותק מודפס שלו נותר בארץ הקודש), והתחלתי מחפש בו. מהר מאוד מצאתי את מבוקשי. ב"מחברת המתכונים של סבתא" – קובץ שערכתי לפני שנתיים מן המתכונים שהשאירה סבתי ז"ל – מצאתי מתכון לטייגלאך, ממתק אשר נהוג להכין לראש השנה. איני זוכר את סבתי מכינה את הטייגלאך, ואף אבי אינו זוכר, אך הוא זוכר את סבתו מכינה אותם. וכיוון שהמתכון הופיע במחברתה, כלומר שהוא היה יקר ללבה, החלטתי להעיר אותו מקפאונו רב-השנים, ולהניח אחר כבוד את הטייגלאך על שולחן החג. את הסיפור המלא של המתכון הזה כדאי לקרוא כאן. השם המחורז שנבחר למנה הזו: טייגלאך, לא רק לָךְ! (שם אירוני, כמובן, כיוון שזוֹשֶׁ היא המועמדת הפחות-טבעית לחסל את המנה הזו…).

וזהו.

שולחן החג בביתנו היה חגיגי למדי – אך לא רק בגלל שסובבנו אותו בתשעים מעלות מאופן מיקומו הרגיל, ולא רק בגלל שדאגנו להתקלח ולהתלבש לפני ארוחת הערב, ולמרות שלא קושט בכלל (חוץ מתחילתה של שרשרת-לסוכות אשר נתלתה מעל). השולחן והארוחה היו חגיגיים כי משהו באוויר שידר זאת. והתפריט, אשר סביבו נסובה הארוחה, איפשר להמון רגשות של "יש" ושל "אין" לצוף סביבו וסביבנו, ובכך היווה מעין קולט-שמש לאווירת החג החמימה.

הילדים נהנו מאוד מן האוכל (את הטייגלאך אכלתי לבד…) וצחקו מן החרוזים. תוך כדי אכילת המנות, הסברנו להם את פשרן ואת ההקשרים שלהן לחג ואל שולחנות החג אליהם נסובנו אנו במשך כל השנים. הטייגלאך היו השיא, מבחינתי, כיוון שהם מסמלים את המשך המסורת, את חוזקה של השרשרת שמחברת אותנו אחורה אל שולחנות החג של משפחותינו ואל שולחנות החג סביבם ישבו הורינו וסבינו וההורים של אלו וחו"ח. הטייגלאך היוו את אבן הראשה בקשת-המסורת-החדשה.

ארוחת החג בתמונות (ליחצו להגדלה)

למחרת אותו היום, הכנתי גם דובשניות, אשר היוו המשך של רוח החג ונוכחותן (ההולכת ופוחתת מדי יום) בצנצנות שקופות ליד הקומקום מזכירה כל העת את השנה החדשה.

* * *
ובערב ראש השנה התשע"ג, אם נמצא את עצמנו שוב באותה הסיטואציה, ישוב התפריט הזה לככב על שולחננו, ויחיה מחדש מנות שציפינו להן שנה שלמה. ואז יהיה ברור שהתפריט הזה ממסגר מסורת חדשה, וגם בעתיד – על שולחנות חג משפחתיים אחרים לצידם נשב – יועלו מרכיביו כמסמלים את החג של המשפחה שלנו.

אהבתם? אולי תאהבו גם את הפוסטים האלו

רוצים להתעדכן בפוסטים חדשים? הירשמו לקבלת עדכונים בדואל

Post Footer automatically generated by Add Post Footer Plugin for wordpress.



3 תגובות

1 אבא { 10.03.11 בשעה 20:18 }

כל הכבוד על היוזמה והביצוע ושמירת ערכים גם במרחקים מהבית. תמשיכו לשמור בביתכם היהודי סמליות של ערכים וחגים – אנחנו ,אפילו בהיותנו "חופשיים" השתדלנו תמיד להקנות לילדים ערכים וסמלים.

2 יעל { 09.12.19 בשעה 16:00 }

ארנון יקר,
אני לא יודעת כמה שנים עברו מאז פרסמת את הכתוב אבל הוא ככ התאים להרגשה שאני נמצאת בה עכשיו. ארוחת ערב ראש השנה שנעשה רק אנחנו והילדים, ארבעתנו כי שאר המשפחה מפוצלת , מי בטיול בחו"ל ומי אצל הצד השני, אקח את רעיון התפריט המותאם לכל אחד ואת תחושת החגיגיות על אף הלבד. תודה

3 ארנון { 09.12.19 בשעה 16:02 }

תודה, יעל יקרה, ושיהיה בהצלחה!

השארת תגובה




21