חג ההודיה יום יום | גם אבא יש רק אחד
"אם זה נהיה רכבת הרים, אני עוזב ידיים" (ידיים למעלה, כנסיית השכל)
 Random header image... Refresh for more!

חג ההודיה יום יום

אם יש דבר אחד שנטמע בי מן התרבות הסובבת אותי – זוהי בוודאי ה"תודה". כולם אומרים תודה. כל הזמן. איש לרעהו, הורה לילדיו, מורה לתלמידיה – כל הזמן. תודה, תודה, תודה.

בהתחלה זה היה נראה לי מאולץ למדי, אך בשלב כלשהו החלטתי לנסות. אמרתי תודה ברורה למוכר בחנות, תודה הכרחית למי שהחזיק לי את הדלת. ולאט לאט התרחבו התודות האלו והפכו לשיגרה. אני אומר תודה לשוטר שמכוון תנועה, למנקה בעבודה, לכל מי שעונה לי על שאלה או שואל אותי שאלה. ומאז שהן הפכו לשיגרה, שמתי לב שהסביבה כולה מאירה יותר, נעימה יותר. ככה זה כשכולם מודים זה לזה.

אין ספק, גם במקרה הזה – הכל מתחיל בחינוך ובבית. המורה של הילדון מודה לילדים (אני רואה זאת בזמן אמת) על מטלות קטנות שהם מבצעים, ולו הטריוויאליות ביותר (למשל, לשים את דף העבודה במגירה בתום זמן העבודה). והאמא של החבר של הילדון אשר היה אצלנו אמש באה לאספו ומיד שאלה את בנה: "מה אומרים?", והוא השיב ללא היסוס: "ת'נק יו פור הבינג מי".

לא מפתיע, לכן, שחג מיוחד מוקדש לתודה. חג ההודיה. הת'נקסגיבינג. ועוד לא מפתיע שחג ההודיה נחשב לחג החשוב ביותר מבחינת ההתכנסות המשפחתית (או החברית), וארוחת הערב שבמהלכו היא מארוחות הערב המפורסמות שבחגים האמריקאיים. אגב, תחילתו של חג ההודיה בהוקרת תודה משולבת לקרקע ולאנשים: המתיישבים הראשונים נתקלו בקשיים רבים להפיק יבול כלשהו מן הקרקע ביבשת החדשה, ואז קיבלו את עזרתם של התושבים המקומיים האינדיאנים – ויכלו לקרקע. סעודת החג המשותפת שנחגגה אז מוזכרת כאן מדי שנה. (ומה קרה עם האינדיאנים אחר כך? זה כבר לא קשור לנושא…)

הנה מקבץ קטן של תודות מן העת האחרונה:

הילדון בוחר למי לומר תודה: דף עבודה בבית הספר


הילדונצ'יק בוחר למי לומר תודה: דף שנשלח הביתה מן הגן (ובחזרה)


הגננות של הילדונצ'יק אומרות תודה אישית לכל ילד


אז בהזדמנות זו אני רוצה לומר תודה לכל מי שקרא וקורא בבלוג הזה, תודה לכל מי שמגיב (זה באמת מחזק אותי!), תודה לאנשי וורדפרס על פיתוח המערכת הנפלאה הזו, תודה לחברים שלי – אלו ששם ואלו שפה, תודה לזוֹשֶׁ על כל התמיכה ותודה גדולה לילדים המדהימים שלנו על מה שהם. ותודה לכל מי שיסלח על כך ששכחתי אותו ברשימת התודות הזו. אה, כן, וגם תודה להוריי שהביאוני עד הלום.

אהבתם? אולי תאהבו גם את הפוסטים האלו

רוצים להתעדכן בפוסטים חדשים? הירשמו לקבלת עדכונים בדואל

Post Footer automatically generated by Add Post Footer Plugin for wordpress.



8 תגובות

1 שרון { 11.23.11 בשעה 20:27 }

אני קוראת סמויה כבר הרבה זמן, ומנצלת את ההזדמנות לומר תודה על בלוג נהדר ומעניין. תודה!

2 רוני { 11.23.11 בשעה 21:03 }
3 ארנון { 11.24.11 בשעה 4:31 }

תודה, שרון! (אגב, נדמה לי שכבר יצאת פעם אחת מן המוד הפאסיבי. בהקשר הזה תמיד מעניין אותי מה מוציא אנשים מן הפאסיביות וגורם להם להגיב. גם לי זה קורה לעתים בכל מיני בלוגים, וטרם פענחתי הנושא לעומק…)
רוני, תודה על הקליפ, הוא מתוק!

4 Maya { 11.24.11 בשעה 5:09 }

I've enjoyed your posts Arnon, so yesThank You
I like your life motos too however i still don't get the third one.
Could you explain please the meaning of Better Nothing than Almost

5 sorter { 11.24.11 בשעה 15:01 }

תודה על בלוג שתמיד כיף לקרוא. תודה על נקודת מבט שונה.

הנסיעה הראשונה שלי לאמריקה הייתה לפני כחצי שנה (מאז כבר הייתי עוד שלוש פעמיים) ובאמת שה הדבר שהכי היה לי מוזר במפגש עם המקומיים.
זה נראה לי כ"כ מוזר ולא אמיתי. תודה על כל דבר סליחה על שאר הדברים.
כל אחד נראה כ"כ חברותי וכ"כ משתוקק לעזור (בדיוק הפוך מכל מה שהכינו אותי אליו) כל מלצרית נראית כ"כ מאושרת לקחת ממני את ההזמנה, ממש כאילו זו הייתה משאת נפשה מיום הולדתה. הנימוס והפוליטיקורקט הזה גורם ליום יום להיות הרבה יותר חביב שם, מצד שני הרבה יותר קשה לפענח אותם, האמת מתחבאת הרבה יותר עמוק מאשר אצלנו ולפעמים קשה למצוא אותה כי גם אם אני הורס להם את הפרויקט הם יודו לי מכל הלב על הנוכחות שלי והעזרה.

6 אבא { 11.24.11 בשעה 15:33 }

פוסט מענין אודות נושא מענין וחשוב. שתי מילים רגילות – תודה וסליחה אשר נותנות כל כך הרבה גם לנותן וגם למקבל. ותודה שאתה תמיד זוכר ומאזכר את ההורים . השתדלנו…

7 ולנסיה { 11.24.11 בשעה 17:54 }

תודה גם לך 🙂

למרות שאישית ה"תודות" המכאניות האלה בעיקר מעצבנות אותי :P. עוד סיבה שקל לי יותר בחברת ישראלים.

8 רחלי { 11.28.11 בשעה 20:45 }

אני מאוד מאוד בעד, ומקפידה פה בארץ להגיד תודה בכל הזדמנות 🙂 זה עושה את היום-יום יותר נעים.

השארת תגובה




21