מותק, התיק צוחק ומשחק עם צעצועים!

כשאומרים ש"יש דברים שלא מצפים לשמוע מילדים" מתכוונים, בדרך כלל, ל"חוכמות" למיניהן, אשר מפתיעות בהתחלה, ולאחר מחשבה קצרה, מצליחות להדגים לנו משהו מדרך החשיבה של הילדים. בדרך כלל, דרך החשיבה של הילדים שונה מדרך החשיבה של הילדים-שהתקלקלו (להלן: "המבוגרים"), ולכן יוצרת (אצל המבוגר בלבד) רגע כמעט-דיסוננסי, המתאפיין בשעשוע/פליאה/צקצוק (של המבוגר בלבד). לרוב, מדובר בילד שחושב רגיל (מבחינתו) ומגיב רגיל (עבורו), אך כלפי יקיריו נחשב כ"גאון".

לעומת זאת, כשאומרים ש"יש דברים שלא מצפים לשמוע ממבוגרים" מתכוונים, בדרך כלל, לכך שהדובר המבוגר לא שמר על טקט/נימוס/נורמה הקשורים להתנהגות "נורמטיבית" (מתי נכנסה לז'רגון המילה המעצבנת הזו?!). לרוב, מדובר באדם שחושב רגיל (מבחינתו) אך לא חושב לפני שהוא מגיב, וכלפי הסובבים אותו נחשב לפגע-רע. אם ילד היה מגיב בצורה זהה, היו הסובבים אותו צוחקים ומהנהנים בחצי-מבוכה כי, אחרי הכל, לילד מותר הכל…

מעניין הוא שלמבוגרים גם כן יש "חוכמות", ואלו באות לידי ביטוי במיוחד בכל הקשור לעניינים אשר אינם נורמטיביים בעיני הדובר. סיפרת למישהו משהו אשר אינו תואם את השקפת עולמו? סביר להניח שיהיה לו מה לומר. סיפרת למישהו משהו אשר אינו תואם את השקפת עולמו בנוגע לגידול ילדים? היה בטוח שיהיה לו מה לומר! בפרט, קשה לאנשים מבוגרים להבין שאין רק דרך אחת לגדל ילדים, וכי הדרך שבה הם נוהגים אינה היחידה (ראו, למשל, דברים שנאמרו בקשר לנסיעה לחו"ל עם ילדים). (אגב, האם "הדרך שבה הם נוהגים" היא גם "הדרך בה בחרו לנהוג"? כלומר, האם היתה למי מאתנו, בשלב כלשהו של חיינו, בחירה מודעת לגבי האופן בו נגדל את ילדינו? על כך אכתוב בקרוב, אך נדמה לי שהתשובה, בדרך כלל, שלילית.)

כאשר אני שומע הורים מתבטאים בנושאי הורות (שלהם או של מישהו אחר), אני תוהה תמיד לאיזה טיפוס הם משתייכים בכל הנוגע לשוני בין מה שבמחשבות למה שבדיבורים (צבועים/מסוייטים/זיקיתיים/מאושרים). אך כאשר אני מזדעזע מהורים המתבטאים בנושאי הורות, אני די משוכנע (בצער רב) שמדובר במקרה של "אחד בפה ואותו אחד בלב".

כך קרה עם הגיענו להולנד, עת פגשנו במקום בו לנו משפחה ישראלית עם שתי ילדות. בתחילה, כאשר ראתה אם המשפחה את הילדונצ'יק (שהוא בן ארבעה חודשים), היא הגיבה בפליאה: כיצד זה לקחנו עמנו ילדונצ'יק קטן כל כך? לאחר תשובה קצרה של זוֹשֶׁ ולאחר מחשבה קצרה של האם, היא חזרה בה. "בעצם," היא אמרה, "זה הגיל הכי נוח. הוא כמו עוד תיק".

במקום להעלות על הכתב את כל מה שחשבתי באותו הרגע על האמירה האומללה ועל הגברת – אסיים כאן, לא לפני שאסיק שלפעמים גם במקרה של מבוגרים, כשאומרים ש"יש דברים שלא מצפים לשמוע [מהם]", מדובר ב"חוכמות" למיניהן, אשר מפתיעות בהתחלה, ולאחר מחשבה קצרה, מצליחות להדגים לנו משהו מדרך החשיבה שלהם.

אם כך, חזרנו לארץ אחרי טיול מופלא ברחבי הירוק, המתוק, השטוח וטחנות הרוח, וכעת אני מנסה להסתגל בחזרה לעדכונים שוטפים כאן. בינתיים, כולנו מסתגלים מחדש לארצנו החמה – אני, זוֹשֶׁ, הילדון והילדונתיק…