כותב בתוך יומן מסע (חלק ב': מתי לאחרונה…)

בוקר טוב של יום שני. צינת הבוקר מעירה אותי. חדר המלון חשוך. הצצה את הסלולרי מראה כי השעה 7.16. אני מכסה את עצמי היטב בשמיכה הדקה ומניח את הראש על המזרן (לא אוהב כריות, גם לא בבתי מלון). בשעה 8.00 השעון המעורר שבסלולרי מעיר אותי. החדר ריק. שקט סביב. מתי לאחרונה קמתי לבדי, כשמסביב ריק?

אין מתנות. לאחר ארוחת בוקר בסגנון ים תיכוני, אני נוסע, ביחד עם ג', הקולגה שאיתי, לעיר הסמוכה, כדי לנצל את יום החופש שיש לנו היום, רגע לפני הלו"ז המתוכנן הצפוי לנו ביומיים הבאים בטרם נחזור ארצה. ג' השאירה שני ילדים (ובעל) בבית, ולשמחתי הרבה שיחתנו אינה נסובה רק סביב ילדינו. נקודות ההשקה המקצועיות שלנו מאפשרות לנו לא לחשוב כל העת על מי שנשאר מאחור ולהתרכז גם במה שיש כאן. כל נסיונותינו למצוא מתנות לילדינו עולים בתוהו. בעיירת הנופש המתויירת אשר על חוף הים, ניתן למצוא בנקל ציוד לים, המון פיצ'פקעס, הרבה אוכל, אבל לא משהו המזכיר מתנה לילדים. מתי לאחרונה הצלחתי לא למצוא מתנה בשבילם?

יש טרקטורון. לאור שכנועיה הרבים של ג' (ולאור העובדה שאת עיר הקיט הזו מיצינו בעשרים דקות בערך ויש עוד יום שלם לשרוף), החלטנו לשכור טרקטורון ולהרחיק איתו לעיר הגדולה הבאה. הנסיעה בטרקטורון לא דמתה לשום דבר שעשיתי עד כה. מעולם, לאחר שעברתי טסט על טוסטוס, לא רכבתי על רכב דו-גלגלי או דומה לו, והחוויה היתה מרנינה. היתה בנסיעה הזו – בכבישים ראשיים, כמו גם בדרכים חוליות על קו החוף ממש – מתירנות שלא הרשיתי לעצמי מעולם כמעט. היה זה דימוי לחופש המושלם. גם בימי טרום-הורות וגם בימי רווקותי לא הרחקתי לכת עם עצמי והיעזתי לחוש זאת. משהו באווירה של המקום הזה גורמת לי להרגיש כמו הצעיר-שלא-הייתי. מתי לאחרונה הרגשתי כך?

יש מתנות. בסופו של דבר, כאשר הבנתי שמתנה-של-ממש לא תצא מן העיר הגדולה (שדומה באופן מפליא לעיר הקודמת…), החלטתי להביא לילדון חטיף/ממתק מקומי ומגניב. משהו שהוא לא מכיר ושילהיב אותו. כשראיתי על מדף הסופר את ההיפופוטם של "קינדר", הבנתי שזהו זה. מצאתי את מבוקשי, ומובטח לי שהילדון יתלהב מן ה"מתנה" שהבאתי לי. לילדונצ'יק לא היה דבר. גם לא לזוֹשֶׁ. אופס, היא הרי קוראת את הבלוג הזה, ואני עדיין כאן. מתי לאחרונה הרסתי הפתעה (ואפילו זו אין-הפתעה)?

בחזרה למלון. המלון הזה אינו ממש מלון. הוא הרבה יותר כפר נופש על שפת הים. מקום קסום לחופשה רומנטית, והנה אני כאן לבד. יושב בלובי לעת ערב (ג' החליטה שדי לה מאינטרנט להיום), מהגג את שהיה היום. עוד מעט אשוב לחדר ואשקע בו בהכנות למחר. אחר כך אישן עד שיעיר אותי וודאי השעון המעורר שבסלולרי. מתי לאחרונה התעוררתי למשמע צליליו של שעון מעורר? בעצם, היה זה רק הבוקר…

לחלק א' (בדרכים)