פעם שניה זו כבר מסורת | גם אבא יש רק אחד
"אם זה נהיה רכבת הרים, אני עוזב ידיים" (ידיים למעלה, כנסיית השכל)
 Random header image... Refresh for more!

פעם שניה זו כבר מסורת

לפני שנה בדיוק, סיפרתי כאן על הפעם הראשונה בה חגגנו את ראש השנה במסגרת משפחתית מצומצמת, ואיך ניצלנו את ההזדמנות על מנת להרכיב תפריט חגיגי-משפחתי ייעודי לארוחה המיוחדת. התפריט סימל את החג שלנו, של המשפחה הקטנה שאנחנו: זוֹשֶׁ, אנוכי, ושלושת ילדינו. בבניית התפריט, התחשבנו בכל הנוכחים סביב שולחן החג (כלומר, שיהיה לכל אחד מה לאכול, בשפע ובסבבה), אך גם בזכרונות משולחנות החג אליהן נסובנו בילדותנו ובשנים עברו. כמובן, התפריט מתחשב גם ברוח החג ובסמליו.

בסיומו של הפוסט ההוא, כתבתי: "ובערב ראש השנה התשע"ג, אם נמצא את עצמנו שוב באותה הסיטואציה, ישוב התפריט הזה לככב על שולחננו, ויחיה מחדש מנות שציפינו להן שנה שלמה." וכך בדיוק היה.

מוקדם יותר היום, ישבנו שוב החמישה שאנחנו אל שולחן החג, ואל השולחן הוגש תפריט דומה למדי. כבר בשלב ההכנות, חזרתי אל התפריט מן השנה שעברה, ובחנתי אותו. באופן לא מפתיע, הוא עמד במבחן הזמן. ערכתי בו כמה שינויים קטנים, והשארתי את השמות המחורזים של המנות. הילדים התלהבו, גם מן המנות (הילדון בהחלט זכר לטובה את מנת הדגל של הילדים, אורז בולונז, ושלושתם טרפו אותה) וגם מן השמות המחורזים ("אורז" מבוטא כאן במלרע לצורך החרוז).

והנה התפריט המעודכן:

  • תפוח בדבש (המנה היחידה שאינה תוצרת-בית, אך הוגשה על צלחת שהכין הבונבון בגן);
  • חלה עגולה – הפעם, בצורה משודרגת של חלת כדורים (ידועה גם כחלת משיכות);
  • אורז בולונז ("אורז" במלרע) – להיט מבחינת הילדים, ומבחינת המבוגרים – זכר לעלי הגפן הממולאים שכיכבו על שולחן החג במשפחתה של זוֹשֶׁ;
  • פרגית סופר-חגיגית – פרגית (הפעם עם ברוקולי) ברוטב מתקתק שמקורו ברוטב פסטה אהוב על הילדים (מכונה אצלנו "רוטב פיקניק"), תחליף למנות הקורקבנים-בזיתים והלשון-בקר (כיכבו על שולחנות החג במשפחתי ובמשפחתה של זוֹשֶׁ, בהתאמה);
  • ירקות מן הברכות – קדירת ירקות הכוללת קישוא, דלורית וגזר – אשר מקורם בברכות המסורתיות לחג (הפעם ללא כרישה, לא מצאנו בסופר), אפויה עם שמן זית וסירופ מייפל (אמיתי, כמובן);
  • שעועית ירוקה וכרובית בתפרחת, שהוקפצו יחדיו במחבת רותחת – שילוב של שני ירקות אהובים עלינו במיוחד, מנה שלא הופיעה בשנה שעברה;
  • קאפקייק דבש, כמו בניו-יורק ממש – במקום עוגת הדבש משנה שעברה, וברוח חיינו האמריקאיים בכלל והמעבר לניו-יורק בפרט, קאפקייק דבש עם אייסינג דבש ומעוטרים בתפוחי-עץ מקורמלים (מתכון שניסיתי לראשונה ויצא מעולה במיוחד, תפוחי העץ אינם מופיעים במקור);
  • טייגלאך, לא רק לָךְ! – מתכון של סבתי האהובה ז"ל, אותו החייתי בשנה שעברה לאחר עשרות שנים של "שתיקה", הפעם בצורה המקורית אותה הכינה אותם סבתי (כפי שאבי נזכר רק לאחר ארוחת החג הקודמת). טעם של סבתא/בית/פעם (כל התשובות נכונות).

התפריט המעודכן בתמונות (ליחצו להגדלה)



ועתה, כאשר התפריט הופיע זו השנה השניה ברציפות, ברור שהוא כבר בגדר מסורת משפחתית. וגם אם נסב בפעם הבאה אל שולחן אחר בראש השנה, על חלק מן המנות הללו לא נוותר! יתרה מזאת – את רוב המנות הללו אני לא מתכוון להכין בשום עיתוי אחר פרט לארוחת ראש השנה, וכך תימשך לה מסורת משפחתית אחרת המלווה אותי מילדותי, ממטבחה של אמי: יש מנות שצריך לחכות להן שנה שלמה (ולעתים אף יותר)!

אהבתם? אולי תאהבו גם את הפוסטים האלו

רוצים להתעדכן בפוסטים חדשים? הירשמו לקבלת עדכונים בדואל

Post Footer automatically generated by Add Post Footer Plugin for wordpress.



תגובה אחת

1 אבא/אמא { 09.17.12 בשעה 10:00 }

אכן, תפריט עשיר ומגוון, וקשור למסורת. נראה נהדר ובטוח שהיה טעים.
חג שמח ובהנאה.

השארת תגובה




21