לשיר "עוגה, עוגה, עוגה" בטקס ראש השנה | גם אבא יש רק אחד
"אם זה נהיה רכבת הרים, אני עוזב ידיים" (ידיים למעלה, כנסיית השכל)
 Random header image... Refresh for more!

לשיר "עוגה, עוגה, עוגה" בטקס ראש השנה

בשנה שעברה, לאחר שנכחנו בטקס מיוחד לכבוד ראש השנה, גיליתי כי ראש השנה מסמל (אולי רק אצל זרמים מסויימים בקרב יהודי התפוצות) את הולדת העולם. ההצמדה הזו נועדה, בין היתר, כדי לקרב את הקהל אל רוח החג ולהעניק לו סימנים "מוחשיים" שונים. כך, נערכה מסיבת יום הולדת לעולם, חגיגה של ממש אשר כללה עוגת יומולדת (עם נרות, אבל לא כמניין שנותיו של העולם), שירי יומודלת, ושאר כיבודים.

השנה, במקומנו החדש, שוב הגענו לחגוג את ראש השנה. הפעם, במסגרת קהילה יהודית רפורמית שוויונית. בכלל, האזור כאן – בעוטף ניו-יורק-סיטי – גדוש ביהודים, ובתי הכנסת והקהילות היהודיות הרבים בסביבה משופעים בקהל. כלומר, אין צורך בגימיקים.

ובכל זאת, מעוניינים בקהילה המקומית לקרב גם קהלים צעירים אל רוח היהדות. וכך, נערך – בין שלל התפילות הרגילות אשר מתקיימות בבית הכנסת – טקס ראש השנה לכל המשפחה, ובפרט למשפחות עם ילדים קטנים.

בחדר צדדי לאולם התפילה הגדול, יושבות על ספסלים מהודרים כמה משפחות על ילדיהם, כולם לבושים בהידור ועטויים בכיפות. חלק מן הילדים עוטה כיפות מצויירות (הבונבון זיהה מיד את אלמו).

מי שמובילה את הטקס מספרת כי היא מלווה את הקהילה כבר למעלה מ-25 שנה. היא חובשת כיפה ויושבת על כסא ולפניה שולחן קטן. במהלך כשעה, היא מעבירה טקס מלא-חן המעביר את רוח החג בסיפורים, שירים, ותפילות, ומשלב את הילדים כמה שאפשר. בתוך כך, היא משלבת מילים רבות בעברית, הן מסמלי החג והן מן התפילה, וניכר שרבים בקהל מכירים המילים הללו.

הסיפורים קשורים ליסודות החג, אך גם לרוח היהודית באופן כללי. למשל, סיפור אחד הוא על המצאתה (במקרה, כמובן) של החלה העגולה, שהפכה לאחד מסמלי החג, ובו לקח על התנהגות נאותה ועל השתנות-לטובה; סיפור אחר הוא סיפור אברהם והפסלים (הילדים נקראים להתנדב ולסייע, ומגלמים דמויות פסלים), ובו לקח על אלוהים אחד.

וגם שירים יש. למשל, שיר "בים, בים בם" על הרגשה של יום טוב בחלקי גוף שונים (ובתוך כך, הילדים מתוודעים לשמותיהם בעברית של חלקי הגוף השונים).

ותפילות מתוך מחזור מיוחד לילדים, חלקו עברית חלקו אנגלית: קומפקטי, מאוייר, ובעיקר קצר.

ויש גם ארון קודש, מתוכו מוציאים ספר תורה. ויש גם שופר אשר רב הקהילה תוקע בו, והילדים מוקסמים. ויש גם אביזרי המחשה אשר מונחים על השולחן הקטן: נרות, חלה, כוס לקידוש, תפוח ודבש (הכל מעץ).

והנה, בין התפילות והסיפורים והשירים, מפצירה מובילת הטקס מכולם לקום לשיר מיוחד. שיר שמסמן את המחזוריות של השנה ואת צורתו של העולם, את העובדה שהשנה היא כמו גלגל שמסתובב ושהעולם הוא עגול. כמו עוגה. והיא מתחילה לשיר את "עוגה, עוגה, עוגה"! בלי קשר ליום-הולדת-לעולם-או-לא (הנושא לא הוזכר בטקס), פורצים כולם בריקוד חרישי של "עוגה, עוגה, עוגה", מסתובבים, יושבים, קמים, וחו"ח.

אצלי, כמובן, שיר זה מקושר מיידית לימי הולדת, אך כאן – בנסיון להמחיש לקהל הצעיר את מחזוריותה של השנה – כל האמצעים כשרים. אם עד לחלק הזה הרגשתי מעט זר בתוך טקס שאינו מוכר לי, בנקודה הזו חשתי משועשע. ובפרט, תהיתי האם לקהל המקומי קיימת איזושהי זיקה מחשבתית בין השיר הזה לבין חגיגת יומולדת. כנראה לא…

בסוף הטקס, כל ילד מקבל שי: שופר-פלסטיק קטן לשחק איתו (כלומר, להרעיש איתו).

* * *
מיד בסוף הטקס, צעדנו אל המפרץ הסמוך לטקס ה"תשליך". מעולם קודם לכן לא השתתפתי בטקס "תשליך", ועדיין הסתקרנתי לראות איך מתקיים טקס כזה כאן. מכל עבר התקבצו אל רחבת הדשא הגדולה אנשים מן הקהילות היהודיות שבאזור. להערכתי הלא-מבוססת, היו שם כמה מאות אנשים. צעירים ומבוגרים; נשים, זקנים וטף; חובשי כיפות לבושים בהידור, כמו גם אנשים במכנסיים קצרים וסנדלים.

מצוידים בשקיות עם לחם, נעמדו חלק מן הנוכחים על שפת המפרץ, והשליכו פיסות לחם אל מי המפרץ. ילדינו השתעשעו מאוד מן ההשלכה (רק לאחר שאדם נחמד הציע לנו מן הלחם שהביא, שכן אנחנו לא הצטיידנו בלחם). גם ברווזים החלו להתקבץ מכל עבר ונהנו מן השלל, מה שגרם לילדינו להשתעשע עוד יותר.

כעבור זמן מה, החל מישהו מחלק לנוכחים דף ועליו התפילה שצריכה להיאמר, רב מקומי קיבץ את כל הנוכחים לדבוקה גדולה סביבו, וביחד כולם החלו להתפלל.

* * *
שני הטקסים הללו היו בהחלט חדשים לי. וככאלו, הם היו בבחינת "צריך להתרגל אליהם". טקס ה"תשליך" לא "דיבר" אליי יותר מדי, אך הטקס לכל המשפחה אשר נערך קודם לכן הדגים לי שוב שעם קצת מאמץ ועם קצת מחשבה יצירתית אפשר לקרב קהלים חדשים לקחת חלק פעיל במעגל החיים היהודי. אני לא יודע אם אני רוצה את זה או לא, אך אני בהחלט פתוח להצעות.

אני כן יודע שכאן, רחוק ממולדתי ומן המקום בו "יהדות" ו"שיגרה" כרוכים זה בזה, אני מרגיש צורך להתאמץ ולהיפתח אל עולמות שהיו לי זרים עד כה. מה זה אומר עליי? מה זה אומר על המדינה בה גדלתי (שם לא הרגשתי כך)? ומה זה אומר על היהדות (שבמקומות מסויימים נאלצת להיאבק על מקומה)? אולי בשנה החדשה שהחלה זה עתה אתחיל למצוא תשובות לחלק מן השאלות הללו…

אהבתם? אולי תאהבו גם את הפוסטים האלו

רוצים להתעדכן בפוסטים חדשים? הירשמו לקבלת עדכונים בדואל

Post Footer automatically generated by Add Post Footer Plugin for wordpress.



תגובה אחת

1 אבא/אמא { 09.19.12 בשעה 7:41 }

נראה שטקס כפי המתואר, עשוי לקרב הן ילדים והן מבוגרים להתקבצות משותפת בבית הכנסת ולהנות את כולם . את ילדינו, הייתי לוקח בכל חג לבית הכנסת "שלנו"
בכדי שיספגו קצת ממנהגי החגים ומאווירתו,, אולם בספק אם זה קרה. האם אתם זוכרים משהו משם ??

השארת תגובה




21