לשמוע שיר שכתבת | גם אבא יש רק אחד
"אם זה נהיה רכבת הרים, אני עוזב ידיים" (ידיים למעלה, כנסיית השכל)
 Random header image... Refresh for more!

לשמוע שיר שכתבת

לפני שנים אחדות, בפרץ כלשהו של יצירתיות, כתבתי שירים. היו אלה "שירי ילדים", כלומר שירים שנועדו להיות מוקראים לילדים. במשך שבועות אחדים, כמעט כל פיסת-מראה שנשקפה אל מול עיניי עוררה בי שיר. כתבתי אותם על פתקים, לפעמים רק שרבטתי רעיון כדי שלא אשכח.

בסוף אותה תקופה, היו בידיי כמה עשרות שירים. במעבר מן הדף למחשב, בחלוף זמן מה, כאשר ראיתי אותם מוקלדים אל מול עיניי – השלכתי רבים מהם. עוד כמה סוננו בקריאות השמונה-עשרה והתשע-עשרה. בסוף נשארו כמעט 20. בשלב מסוים, שלחתי כמה מהם לתחרות כלשהי. לא זכיתי. לאחר מכן, שקלתי להוציא לאור ספר פרי עטי, אך התייעצות עם מכר הבקי בתחום ריפתה את ידיי (ההוצאות הגדולות לא יסתכלו עליך, ואם תרצה להוציא לאור בעצמך ולכסות על ההוצאות – תצטרך להקדיש לכך שנה מהחיים להתרוצצויות בין גנים ובתי ספר ומיני מפגשים שונים – כך הוא אמר לי).

מאז הם שוכבים להם במגירה, כלומר בתיקיית המחשב.

לפני כשנתיים, ניעור בי שוב הדחף להוציא את השירים הללו מן החושך הדיגיטלי אל האור המודפס. היה ברור לי שספר שירים המיועד לילדים – ראוי שיתהדר באיורים משובחים. ניסיתי לעניין בנושא כמה מכרים, אך מסיבות אובייקטיביות למדי לא יצא דבר משיתוף הפעולה הפוטנציאלי הזה.

והשירים המשיכו לשכב להם בשקט זועק.

לפני חודשים אחדים, תוך כדי שאני מעז להראותם לראשונה, העלה חבר טוב הצעה: למה לא להלחין את השירים? יתרה מזאת, כיוון שהנ"ל מתחבב בפיתוח קול אצל מורה בעל כישורי הלחנה ועיבוד נפלאים (אליהם נחשפתי כבר בעבר), הוא עניין את מורו בהפיכת השיר-הכתוב לשיר-מושר וזכה לתשובה חיובית.

וכך, יצא לו שיר אחד מן התיקייה החשוכה אל גורל לא ידוע.

בתום תקופה מורטת עצבים שנמשכה חודשים ספורים (קודם זה היה חולה, אחר כך ההוא היה עסוק, ואז האחד טס לחו"ל, ועוד פעם טס לחו"ל, ואז הגיעו החגים וכו') – נחת אצלי לפני ימים אחדים קובץ ובו גירסה סופית מושרת ומעובדת-להפליא של השיר אותו כתבתי. באותה העת, השתתפתי בכנס כלשהו, וברגע שתמה ההרצאה האחרונה שלפני ההפסקה – חיברתי את האזניות למחשב, הגברתי את עוצמת הקול, והפעלתי את הנגן. אחרוני העוזבים להפסקה עוד הספיקו וודאי לראות את פניי מאירים ומחייכים.

זו תחושה נפלאה ממנה מתבסמים וודאי כותבים רבים מדי יום ביומו, כשהם שומעים את הטקסטים שלהם מבוצעים. לי זוהי הפעם הראשונה, והיא בהחלט גרמה לי לתחושה עילאית. הלחן, העיבוד והביצוע הם סוג של פרשנות למילה הכתובה, ואפילו בעבורי הפרשנות הספציפית הזו הצליחה להאיר כמה פינות בשיר שלא ראיתי קודם לכן. האזנתי לו הלוך ושוב, ועדיין קוסם לי שטקטס שכתבתי מנוגן ומושר על ידי אחרים.

עכשיו יש לי חשק לשמוע עוד שירים מן האוסף ההוא. ובכלל, חזרה בי התקווה לראות את האוסף כולו יוצא לאור. כל מה שנותר לי לעשות עכשיו הוא למצוא שותפים שיהיו אמונים על הפן החזותי/מוזיקלי…

אהבתם? אולי תאהבו גם את הפוסטים האלו

רוצים להתעדכן בפוסטים חדשים? הירשמו לקבלת עדכונים בדואל

Post Footer automatically generated by Add Post Footer Plugin for wordpress.



אין תגובות

אין עדיין תגובות...

מלאו את הטופס שלמטה.

השארת תגובה




21