איך בכלל עונים על השאלה הזאת? | גם אבא יש רק אחד
"אם זה נהיה רכבת הרים, אני עוזב ידיים" (ידיים למעלה, כנסיית השכל)
 Random header image... Refresh for more!

איך בכלל עונים על השאלה הזאת?

השאלה השנייה בשכיחותה בה נתקלתי בשיחות עם חבריי היושבים בציוֹן אחרי שעברנו לארצות הברית היתה (בניסוח אחד מני רבים דומים): "יקר שם?". (לטובת הסקרנים, השאלה הראשונה בשכיחותה היא: "מה השעה אצלכם עכשיו?") גם עכשיו, אחרי החזרה לארץ, השאלה הזו ממשיכה להדהד, בעיקר בשל ההשוואה הבלתי-נמנעת בין שם לכאן.

לשאלה הזו, העוסקת ביוקר המחיה, אני עונה, לרוב ב"תלוי" בלתי מתחייב. זו תשובה תמציתית ומדויקת, הקולעת לאוזן ונעימה ללב. לפעמים, אני מוסיף עוד אמת אגבית: "יש דברים יקרים ויש כאלו זולים". אבל בכל פעם שאני נתקל בשאלה הזו – אני מפנה אותה לעצמי, ומחפש תשובה כנה. וכמו במקרים דומים רבים – גם כאן, אין תשובה פשוטה.

ואם כך, עם תום תקופת שהותנו בגולה הלא-דוויה-בכלל ולאחר השיבה ארצה, החלטתי פעם אחת ותמיד להתעמת עם עצמי ועם שואלי-השאלות, ולתת תשובה מלאה, חד-משמעתית וברורה לשאלת העלות.

* * *
יוקר מחיה מוחלט. הכי פשוט זה לזרוק מספרים. ספרו לישראלי שקילו פלפל צהוב עולה 10$, או שכל ביקור אצל רופא משפחה/ילדים עולה 20$ – ומחשבותיו בדבר הגירה לאמריקה מתחילות לחלוף להן לבלי שוב. ספרו לו שלידת תינוק עולה 8000$ – והוא מציב חומות גבוהות סביבו, פן תעזנה מחשבות ההגירה לשוב אליו. רוצים לבאס אותו? ספרו לו שארוחה-לכל-המשפחה (2 מבוגרים, 3 ילדים) במסעדה יכולה להסתכם ב – 30$, או שנעלי ספורט טובות נמכרות לרוב ב – 40$. המוח מיד יתרגם את דבריכם על פי שער-החליפין-הקרוב-לביתו, ודגלים של "יקר" או "זול" יונפו מיד מעליו, כאשר הכוונה היא, כמובן, ל"יקר יחסית לישראל" או "זול יחסית לישראל".

יוקר מחיה מוחלט: דירוג על פי קטיגוריות. המספרים המוחלטים אינם מספרים את הסיפור כולו. הקשרים ביניהם, עם זאת, מסייעים להאיר פינות נוספות בתמונה המורכבת הזו. ארוחה משפחתית במסעדה עולה כמו ביקור שגרתי אצל רופא מומחה, אבל גם כמו 3 ק"ג פלפל צהוב (האדום, אגב, עולה חצי מן הצהוב). ובערך כמו ג'ינס טובים. וקילו עגבניות עולה כמו ליטר דלק. ובמחיר של כרטיס לקולנוע אתה יכול לקנות בסופר ארוחה מוכנה לכל המשפחה. באופן יחסי (ובהכללה גסה), זול באמריקה לאכול אוכל מוכן ויקר להזדקק לשירותי הרפואה. יחסית, יקר לאכול בריא, זול לבלות וזול להתלבש. והכי זול ללמוד בבתי הספר הציבוריים, שכן החינוך באמריקה הוא חינם על אמת, לא מוציאים אפילו סנט אחד שחוק. ומנקודת המבט הזו, ההשוואה לישראל כבר פחות בהירה והרבה יותר אישית: יש אנשים/משפחות שצורכים יותר בילויים מאשר שירותי רפואה, יש כאלו שצורכים יותר מזון בריא מאשר ביגוד. ובקיצור, "זול" או "יקר" הופכים להיות כבר "זול/יקר לפי סדר העדיפויות שלי, ביחס לישראל"

יוקר מחיה ביחס להכנסה. אבל גם דירוג הקטיגוריות חסר משהו. אדם הרי לא משלם במכולת לפי דירוגים, אלא לפי כיסו, בערכים מוחלטים. וזאת, כיוון שגם הכנסתו ניתנת לו בערכים מוחלטים. ולכן, כדאי לבחון את יוקר המחיה ביחס להכנסה. השלכת נתונים כלליים בכיוון הזה תהיה מעשה בלתי אחראי בעליל, שכן אלו יהיו תמיד משוקללים, מנורמלים, או סתם ממוצעים. אין דין מדינת ניו-יורק כדין מדינת ניו-המפשייר, ואין דין העיר ניו-יורק כדין העיר אלבני השוכנת באותה המדינה. ולכן, אין ברירה אלא לעבור לרמת הפרט.

יוקר מחיה ביחס להכנסה, מבט אישי. בעבור האדם שגר במקום מסוים, הסטטיסטיקות אינן מעניינות. מה שמעניין הוא מה שנכנס לחשבון הבנק שלו ומה שיוצא ממנו. כך, למשל, בשני המקומות בהם התגוררנו – שהם בהחלט לא מן הזולים באמריקה – שילמנו כמחצית משכרי בעבור שכר דירה (היתה לנו רק משכורת אחת). יכול להיות ששכר הדירה היה גבוה, יכול להיות שהשכר היה נמוך – בפועל זו היתה תמונת המצב עמה התמודדנו. שכר הדירה – חשוב להזכיר – כולל לרוב גם את התשלום בעבור חשמל, מים וגז. בעבור קניות בסופר (שני מבוגרים ושלושה ילדים קטנים; הבונבונצ'יק נולד רק לקראת הסוף, ולכן אני לא מחשיב אותו כאן), למשל, שילמנו כ – 20% מן השכר (צרכנו בחסכנות רבה). על דלק (נסיעות שוטפות) – 10%. על גן פרטי ארבע-שעות-ביום שילמנו שכר לימוד שנתי שווה ערך לשתי משכורות כמעט (וחשוב לציין, כמובן, שהגן היהודי הזה לוקח חופשות גם בחגים היהודיים וגם בחגים האמריקאיים ופועל מאמצע ספטמבר ועד אמצע יוני). נכון, נקודת המבט הזו היא אישית מאוד ותלויה רבות בסגנון החיים המשפחתי, אך בסופו של דבר – ואפילו בתחילתו של דבר – היא זו שמכריעה את הכף.

יוקר מחיה, מבט כולל. ובסוף, בשורה התחתונה, יש מדד אחד פשוט יחסית למדידת יוקר המחיה. המדד הזה מכמת את האישי והמשפחתי, את סגנון החיים ואת היכולת, את ההעדפות, את היחסי ואת המוחלט: האם אפשר לגמור את החודש? אחרי שלוש שנים בניכר, המסקנה שלי תהיה זו: משפחה עם שלושה ילדים קטנים שאחד מהם בגן פרטי, ועם משכורת אחת של פוסט-דוקטורנט (שאינה מן הגבוהות במשק) לא מצליחה "לגמור את החודש", אך היא לא רחוקה משם (יחי החסכונות מהארץ!). הוסיפו עוד משכורת קטנה אחת – והחודש נגמר בצורה נחמדה למדי. במשקי בית רבים בסביבתנו עבד רק אבי המשפחה (לא במשכורת של פוסט-דוקטורנט, אני מניח…).

* * *
ועכשיו אנחנו כאן, בארץ הקודש, כבר חודשיים וחצי. ובקרוב, אחרי שהחיים יעברו לשיגרה-של-ממש (בפרט, מבחינת תזרים הכנסות והוצאות), אוכל לבחון לעומק את השאלה הלא-פשוטה-בכלל: "יקר פה?".

אהבתם? אולי תאהבו גם את הפוסטים האלו

רוצים להתעדכן בפוסטים חדשים? הירשמו לקבלת עדכונים בדואל

Post Footer automatically generated by Add Post Footer Plugin for wordpress.



תגובה אחת

1 אבא/אמא { 10.28.13 בשעה 19:18 }

הניתוח / התשובה שלך מענינת ונכונה כמובן מנקודת ראות שלך.

השארת תגובה




21