גלאי עקשן | גם אבא יש רק אחד
"אם זה נהיה רכבת הרים, אני עוזב ידיים" (ידיים למעלה, כנסיית השכל)
 Random header image... Refresh for more!

גלאי עקשן

לפעמים נדמה שלבונבון – רק בן ארבע וחצי – יש כבר שלושים שנות נסיון בעקשנות. הוא עומד על שלו (ולפעמים גם על מה שלא שלו), יודע היטב מהם עקרונותיו (אני רוצה הכל, כאן ועכשיו) ושומר עליהם בקפידה (גם בצרחות, בעיטות ושאר מרעין בישין, כמובן).

אין לטעות, אנחנו עומדים על שלנו. לנו יש גבולות. כלומר, לנו יש כוונה שלבונבון יהיו גבולות, ואנו עושים הכל כדי שאלו יהיו ברורים למדי. וזה לא קל. בניגוד למה שאף אחד לא סיפר לנו – זה לא קל יותר בפעם השלישית. וגם אם התגברות עקשנותו לאחרונה – והתנהגותו באופן כללי – קשורות, כנראה, לעובדה שהבין (מעט באיחור) שהוא כבר לא הילד הקטן במשפחה – הרי שאין בידיעה זו כדי לנחם (את ההורים) או כדי להציע פתרונות.

גם העובדה שהמקור הגנטי לעקשנותו ברור למדי (הוא ירש את זו שלי ואת זו של זוֹשֶׁ – שלי כנראה בולטת יותר אצלו) היא לא סיבה לנחמה. נהפוכו, היא רק מחדדת את מאבק האיתנים המתחולל בביתנו, וקשור לשני כוחות הישרדותיים קדמונים.

מצד אחד, השתבחות המין. ברור לגמרי שהבונבון לא רק שירש את שתי עקשנויותינו(?), אלא שהכפיל את עוצמתן זו בזו והעלה את התוצאה בריבוע. נו, טוב, רק ככה המין האנושי יודע לשרוד. אם זה הצליח אצל אחרים – למה לא להבליט זאת עוד?

ומן הצד השני, נסיון חיים – אנחנו, הוריו, מביאים עמנו נסיון חיים עשיר ומגוון בעקשנות, ולפיכך אנחנו, כנראה, בעלי יתרון עליו. סביר שנסיון החיים היווה, בזמנו, יתרון לבני הדורות הקודמים על צעירי השבט.

אז מי משני הכוחות הללו מנצח? בדרך כלל, שניהם מפסידים. הוא יוצא מאוכזב, אנחנו יוצאים מותשים. ולכן, אולי צריך להחליף את השיח. אולי כדאי לתת לו להשתבח בכך שיבין שעקשנות אינה בהכרח טובה, ואולי כדאי ללמוד מנסיוננו כדי להבין שלא תמיד העקשנות משתלמת. כן, חייבים לשנות את השיח, אבל המלכוד כאן הוא ששלושתנו עקשנים מדי כדי לעשות זאת.

אהבתם? אולי תאהבו גם את הפוסטים האלו

רוצים להתעדכן בפוסטים חדשים? הירשמו לקבלת עדכונים בדואל

Post Footer automatically generated by Add Post Footer Plugin for wordpress.



אין תגובות

אין עדיין תגובות...

מלאו את הטופס שלמטה.

השארת תגובה




21