צפירות | גם אבא יש רק אחד
"אם זה נהיה רכבת הרים, אני עוזב ידיים" (ידיים למעלה, כנסיית השכל)
 Random header image... Refresh for more!

צפירות

סבא שלי לא היה בשואה,
גם סבתא שלי לא היתה,
אבל היום בצפירה – עמדתי
בדיוק כמו שהמורה עמדה.
הסתכלתי לרצפה ושתקתי
ולא הרגשתי טוב,
כי לא ידעתי בכלל
על מה אני צריך לחשוב.
בבוקר, בטקס, שרנו
בשקט, כמעט בלחישות,
וקראנו קטעים מוזרים
עם המון מילים קשות.
סבתא של שירי סיפרה
איך היה לה במלחמה
וכל הזמן היא אמרה:
"ועכשיו יש לי נכדה מקסימה!".
שנה שלמה היא היתה רעבה,
ראו כמה היא רזה בצילום,
ופתאום קרקרה לי הבטן
כי לא אכלתי בבוקר כלום.
וכשהיא סיפרה על קרון צפוף
שאי אפשר היה בכלל לשבת,
היה לי לא נעים, כי
אף פעם לא נסעתי ברכבת.
אז בצפירה הסתכלתי למטה
על הנעליים של מסי שקיבלתי
וראיתי שאחד הפסים
התלכלך כשאכלתי ארטיק.
וראיתי מתחת לשולחן
המון חתיכות זרוקות
וחשבתי שזה קצת מוזר
כי בבוקר ראיתי את המנקות.
ואז נגמרה הצפירה
וכולם התחילו לצחוק
כאילו מישהו לא נראה
דגדג אותנו בבת אחת מרחוק.
המורה ביקשה שקט
וביקשה מכולם להסתכל
והתחלנו להתכונן לטקס
של יום הזכרון לחללי מערכות ישראל.
זה עוד כמה ימים
וגם אז תהיה צפירה
אבל אני יודע מעכשיו:
אח של סבתא שלי נהרג במלחמה
אז אני בטח אחשוב
או עליה או עליו.

אהבתם? אולי תאהבו גם את הפוסטים האלו

רוצים להתעדכן בפוסטים חדשים? הירשמו לקבלת עדכונים בדואל

Post Footer automatically generated by Add Post Footer Plugin for wordpress.



אין תגובות

אין עדיין תגובות...

מלאו את הטופס שלמטה.

השארת תגובה




21