להישאר בפלוס בבנק של הנפש | גם אבא יש רק אחד
"אם זה נהיה רכבת הרים, אני עוזב ידיים" (ידיים למעלה, כנסיית השכל)
 Random header image... Refresh for more!

להישאר בפלוס בבנק של הנפש

בבית הספר של הילדים משלבים השנה תכנית בנושא פסיכולוגיה חיובית (התכנית מונחית על ידי אנשי מכון מיטיב במרכז הבינתחומי בהרצליה). במסגרת זאת, החליטו אנשי בית הספר להרחיב את מעגל הנתרמים מן הכלים שמקנה גישה זו והחליטו לפתוח גם קבוצת הורים שתדון באותם נושאים בהם דנים הילדים (כמובן, גם מורי בית הספר מרוויחים הנחיה בנושא). באופן לא מפתיע למדי (בעבור מי שמכיר את קהילת בית הספר), היענות ההורים ליוזמה היתה נמוכה למדי. ועוד באופן לא מפתיע למדי, רוב ההורים שהצטרפו לקבוצה הם מקרב חברי וועד ההורים המוסדי (כולל עבדכם הנאמן). טוב, סליחה, אני סוטה מן הקו החיובי עליו הייתי אמור לשמור, עמכם הסליחה…

הפסיכולוגיה החיובית היא ענף של הפסיכולוגיה, אשר מתמקד בדרכים להגיע לשגשוג ולאושר. לפעמים זה נשמע קצת כמו פסיכולוגיה-בגרוש או כמו עוד ספר לעזרה עצמית – אך חסידי הגישה הזו מדגישים כי הם נבדלים מאלו האחרונים בכך שגישתם מבוססת-מחקר ולכן מבחינה מדעית נמצאת בכפיפה אחת עם הפסיכולוגיה. אז מה ההבדל בין פסיכולוגיה ובין פסיכולוגיה חיובית? נדמיין לנו "ציר אושר" שנע בין ערכים שליליים מאוד (אשפוז לכל החיים במוסד סגור) לבין ערכים חיוביים מאוד (האמת שגם אנשים על הקצה הזה של הסקאלה נראים לפעמים מבחוץ כאילו הם יכולים היו להתאשפז במוסד סגור…) ונמקם באמצעו את נקודת האפס. בעבור אנשים שנמצאים רוב הזמן מתחת לאפס – נועדה הפסיכולוגיה המסורתית, כדי להביאם לנקודת איזון של "יאללה, בסדר, סוחבים". הפסיכולוגיה החיובית נועדה בעבור אנשים שנמצאים רוב הזמן במצב האפס או מעליו – ומסייעת להם להתרומם מעלה.

טוב, עזבו אתכם מתיאוריה, התכוונתי לדבר דווקא על פרקטיקה… במהלך המפגשים שלנו (המונחים על ידי יועצות בית הספר), אנחנו דנים בכלים מעשיים אשר אמורים "להרים" אותנו מנקודת האפס הדמיונית. אנחנו מנסים להבין מדוע הכלים האלו עובדים ואיך ניתן לעשות בהם שימוש מעשי. מדי פעם, אנחנו מקבלים שיעורי בית, כדי לתרגל את הכלים הנלמדים וכדי להעמיק ההיכרות עמם על בסיס התנסות אישית, ולאחר מכן – בתהליך רפלקציה חיוני – מעבדים יחדיו את החוויות שחווינו.

עד לפני כמה ימים, הרגשתי שתרומת הלמידה הזו לחיי היא בעיקר ברמת העניין האקדמי (באמת שלא חסר לי מה לעשות בימי שישי בבוקר). בגדול, אני תופס את עצמי כאדם שמסתכל על חצי הכוס המלאה של החיים, ולכן רוב הנלמד במפגשים עד כה (כמחצית מן ההשתלמות) נתפס אצלי עד כה על הקו שבין הברור לטריוויאלי. חלק מן הדברים עליהם דיברנו עזרו לי לעשות סדר אבל לא הבנתי איך אני עושה בהם שימוש. ואז, לפני כמה ימים, הבנתי את גדולתה של השיטה…

מפאת חוסר רצון לחשוף פרטים הקשורים לאותו המאורע – יהיו תיאוריי עמומים מעט. עם זאת, תמצית הדברים ברורה מאוד: לפני כמה ימים, נקלעתי לסיטואציה ש"הורידה" אותי למטה, אל מתחת לנקודת האמצע של "יאללה, בסדר". מצאתי את עצמי שוקע, לאט לאט, אל תוך ביצה של מים עכורים ועבשים ולא ידעתי מה לעשות. וגרוע מכך: הסיטואציה הזו לא אמורה להיעלם מן הנוף בקרוב… ולפתע נזכרתי: ההשתלמות בפסיכולוגיה חיובית! הרי קיבלתי כלים שאמורים להרים אותי למעלהי! הנה הזדמנות נפלאה ליישם אותם! מיד התחלתי לפעול.

ראשית, תיעלתי החוצה רגשות שליליים. עשיתי זאת בעל-פה (אפשר גם בכתב), שוטח את צרותיי בפני זוֹשֶׁ, שעמדה במקרה לידי. היו לי – כך התחוור לי – הרבה רגשות שליליים שקשורים לאותו המאורע, ותוך שהוצאתי אותם החוצה שמתי לב כי חלקם שוכנים שם עוד מלפני נקודת הרתיחה הנוכחית. תיעול הרגשות השליליים החוצה אמור לפנות מקום לרגשות חיוביים. הפלא ופלא, כך קרה!

לאחר מכן, נזכרתי שמחשבות/אמונות יוצרות מציאות, ואכן שמתי לב שמחשבותיי בנושא הן רק בכיוון השלילי. מיד שיניתי כיוון. התחלתי לחשוב חיובי בנוגע לאותו מאורע מתמשך. אבל מה לעזאזל יכול להיות חיובי בו? הצלחתי מיד למצוא דבר אחד חיובי בסיטואציה: משהו שולי, אפילו ציני למדי, אבל דווקא בשל היותו כזה הוא העלה חיוך על שפתיי. אהה, אז אפשר אפילו לצחוק על המצב! המשכתי למצוא מסלולים חיוביים אליהם יכולה להוביל הדרך החדשה. חלקם צרים למדי, אבל מה זה משנה – עובדה שהם קיימים! לאט לאט, חדרה אליי ההבנה שהתמונה מורכבת (נו, איך לא?) ולכן לא בהכרח שחורה. גם הם היא לא צבעונית-ססגונית, היא לפחות גדושה בגוונים רבים של אפור.

בתוך כך, החלטתי לארגן לעצמי איזה מגביר אושר רציני. מגבירי אושר הם דברים – קטנים, אפילו – שאנחנו עושים ושעושים לנו טוב (ושרובנו, כמובן, לא עושים תכופות). מגבירי האושר שלי הם, למשל, האזנה שקטה לשיר שאני אוהב; או שיטוט עצמי, לבד, בעיר גדולה – אם בחזרה למקומות אהובים או בגילוי מקומות חדשים; או התנסות בחוויה קולינרית מרגשת. בקיצור, מיד כשנקלעתי לצרה המדוברת – ארגנתי לעצמי מגביר אושר משמעותי, משולב, מולטידיסצילפינרי, משהו שלא ישאיר אותי אדיש. ומה אני אגיד לכם? זה עבד מעל למשוער. כל כך מוצלח הוא היה שהוא מילא אותי בתחושות נפלאות ונשא אותי הרחק הרחק אל-על. ומשם, מלמעלה, ענייני המצב החדש נראו קטנים ולא משמעותיים. טוב, לא צריך להגזים, אבל הם בהחלט נראו ככאלו שאפשר להתמודד אתם בכבוד.

לבסוף, הבנתי שעליי להתמקד בעיקר. העיקר, במקרה הזה, הוא הסיטואציה אליה נקלעתי ולא התחושות שלי כלפיה. ובבחינה אובייקטיבית של הנושא – כשאני מתמקד, כאמור, רק בעיקר – הבנתי פתאום שהסיטואציה הזו מעניינת מאוד, מעשירה אפילו. התמקדות במשהו אחד אמורה להעלים משדה הראייה דברים אחרים – ובדיוק כך קרה. לכמה רגעים שכחתי מכל הדברים שמסביב (שהיו קשורים הרבה יותר אליי והרבה פחות לסיטואציה), אחר כך הצלחתי בקלות להרחיק אותם ממני.

וכך קרה שבנקודה קריטית בזמן – במהלכה הייתי צפוי להתעמת עם הסיטואציה אליה נקלעתי – הייתי נינוח (אפילו חייכתי!), שלם עם עצמי, רגוע. בקיצור, שכנתי לי אי-שם בצד החיובי של ציר האושר! וחשוב מכך, אני מרגיש חיובי כלפי הסיטואציה הזו גם עכשיו. וכדי שמחשבה חיובית תוביל למחשבה חיובית, אני מסכם לעצמי את כל הפרשיה הזו כך: לא סתם בזבזתי שעות יקרות של ימי שישי בבוקר במפגשי הקבוצה!

אהבתם? אולי תאהבו גם את הפוסטים האלו

רוצים להתעדכן בפוסטים חדשים? הירשמו לקבלת עדכונים בדואל

Post Footer automatically generated by Add Post Footer Plugin for wordpress.



אין תגובות

אין עדיין תגובות...

מלאו את הטופס שלמטה.

השארת תגובה




21