הוועד הכיתתי מסכם שנה | גם אבא יש רק אחד
"אם זה נהיה רכבת הרים, אני עוזב ידיים" (ידיים למעלה, כנסיית השכל)
 Random header image... Refresh for more!

הוועד הכיתתי מסכם שנה

ילדים חמודים, הורים חמודים קצת פחות, מורתנו היקרה,

באירוע מהסוג הזה, מרבים להזכיר את הזמן
איך שהזמן טס, חבל על הזמן, ככה לא קרה לי מזמן
בנג'מין פרנקלין, מהאבות המייסדים של האומה האמריקאית, אמר ש"זמן אבוד לעולם לא יימצא שוב"
אני מצטער, הוא טעה, וההבנה הזו היא דבר חשוב
אני יודע בדיוק איפה למצוא את הזמן האבוד!

הוא מסתתר בתוך קופסאות אוכל, בהן הלכו לאיבוד דקות רבות מספור כל בוקר
ודווקא בחלק ביום שבו כל רגע עולה לנו ביוקר
(כלומר, בעייפות בהמשך
אבל אנחנו הרי לא מתלוננים, רק ממשיכים לחייך)
לכל ילד וילדה רצון מסוים, מדוקדק, מפורט, לא רגיל
על מה הם רוצים ועל מה שלא ועל מה שמגעיל
ואולי זה נחמד ביום הראשון לשנה"ל
ואנחנו יוצאים אב העשור או אם-מצטיינת-מנכ"ל
אבל אחרי שעוברים כברת-
דרך, זה מתחיל להימאס כבר למחרת…
אז למה אנחנו בכלל משקיעים בהקמת דוכן פופ-אפ סנדוויץ' מושקע מדי יום מחדש?
הרי בתשע וחצי, כשהילדים פותחים את הקופסה, אנחנו לא שם, לידם, עם מבט נרגש
אז גם אם הם ימצאו בקופסה משהו שלא גורם להם להנהן –
בפני מי הם יעזו להתלונן?
ילדים, בא לכם לאכול מגניב, מגוּון, חדש, בדיוק כמו אצל הילד שיושב לימינכם?
תקומו אתם שעה קודם ותכינו לעצמכם!

איפה עוד אפשר למצוא זמן אבוד?
זה פשוט!
הוא מתחבא כל בוקר מחוץ לבית הספר, ליד שערי הכניסה
במשמרות "נשק וסע"
(וקצת אירוני שמי שהתנדב לעמוד שם כי לא רצה להתעסק עם הכריכים והכריכות
בסך הכל המיר אבדון אחד באבדון אחר, נוראי לא פחות)
30 דקות
במהלכן אנחנו עסוקים ועסוקות
בלהפגין קשיחות ומתיחוּת
אבל בדברים שאינם קשורים לבטיחות
כי ההורים המסיעים שאיכפת להם – לא צריכים אותנו שם
ואלו שנוהגים בפראות, חונים בזלזול ויורדים מהאוטו – מסתכלים עלינו כאילו בנו האשם
אז, בכל זאת, במה אנחנו מאבידים את זמננו באותה המשמרת? בשלל עניינים
למשל, אנחנו בוחנים
למי יש רכב חברה ומי נדפק
למי יש לוק של יהודה לוי ולמי יש לוק
של ג'וק
כלומר, של מקק
מי מחייך ומי עצבני ומי עוד לא התעורר
ומי כבר הספיק לריב הבוקר עם מישהו אחר
בקיצור, למרות שזה מעניין ומעשיר ודי קשה מכך לחדול
את כל זה אנחנו יכולים לעשות גם בערב, אל מול "האח הגדול"

ולדוגמה חביבה אחרונה
למקום בו הזמן האבוד מתבלט ברינה
כל אחד זאת יודע מבלי להתבלבל
המון זמן אבוד מסתתר בתיבת המייל
מושקע בהודעות שמגיעות מבית הספר כל יום, לפעמים כל שעתיים
במגוון של נושאים שלא יבייש את המוקד העירוני של גבעתיים
חתימות על אישורים ואישורים בלי חתימות
השאלת ספרים וספרייה ותשלומים ויציאות
פעילות לחגים, טקסים ומשלוחים לנזקקים
משמרות זה"ב ושערים ומיחזור בקבוקים
חודשון ועיתון, מבחנים ובחנים ושירותים שאינם נקיים למשעי
ואיך אפשר לשכוח את התכנון השבועי?
ואין טעם להשקיע בקריאת כל כך הרבה מילים, באמת שחבל
כי שעתיים אחר כך מתקבל מייל עדכון
או תיקון
והמייל הקודם הוא כבר ז"ל
(ואם כבר בזמן אבוד ותקשורת עסקינן, הרי שכולנו מלאי הרהורים
על אובדן הזמן המשווע בקבוצות הווטסאפ של ההורים…)

אז הלקח ברור, ילדים והורים
לא כדאי לבזבז זמן, שהוא מצרך יקר שביקרים
לא כדאי שהוא ייפול שדוד
בידי טורפים אכזרים
ויילך לאיבוד

אז כיוון שאנחנו ניצבים בצומת דרכים
ובשנה הבאה – שני חברי ועד הולכים
לרעות בשדות זרים
ואחת – עם משפחתה – בכלל לא חוזרים
החלטנו לעשות לכולם טובה
ולחסוך לכם זמן יקר של חשיבה
עם שלושה טיפים קטנים שיסייעו לסדר את הראש
לחברי הוועד הכיתתי העתידי של ד'3

ראשית, לגבי עזרה.
אולי שמעתם שבכיתות אחרות זו צרה:
ההורים שאינם בוועד לא מסייעים בכלל
אצלנו זה לא קורה! כאן כולם תמיד עוזרים לסובב את הגלגל
בפרט, יש המון הורים מחוץ לוועד שמסייעים בעצה:
ארגנתם כיבוד על בסיס פשטידות? הם מציעים להחליף בביצה
ארגנתם כיבוד על בסיס ביצים? הם מציעים להוסיף סלט אישי
הודעתם על טיול בשבת? הם מציעים להזיז לשישי
או לדחות בשבוע, כי בגן יש באותו הזמן אירוע
או לדחות בשבועיים, כי אז לא תהיה סכנה של מים
ארגנתם ברכה בווידאו לילדים? הם מציעים ברכה כתובה
קניתם ספר במתנה? הם מציעים עוגה טובה
בקיצור, אין מה לדאוג, ועד-עתיד
העזרה מובטחת לכם מכל כיוון ומכל זווית, תמיד תמיד!

שנית, לגבי רדיפות.
אולי שמעתם דבר או שניים מכיתות אחרות
על כך שצריך לרדוף
אחרי ההורים עד בלי סוף
שמבקשים מהם משהו לעשות
או להביא או לשלם או לנסות
אצלנו זה לא קורה!
אצלנו אין רדיפות אחר אף הורה
וזאת כי הנסיון לימד אותנו ש… אין טעם
אפילו אם נרדוף – כלום לא יקרה גם הפעם
(למשל, לגבי דמי ועד – אצלנו תמיד 100% גבייה נרשמו
אם מחשבים את האחוז רק מתוך אלו ששילמו…)
ולכן במקום להתעייף מלרדוף אחרי כל אחד
החלטנו להתעייף מלעשות הכל לבד

שלישית, לגבי העומסים.
אולי שמעתם שבכיתות אחרות חברי הוועד קורסים
מעודף משימות והפעלות ואירועים
ומטלות שונות עליהן רק הם יודעים
אצלנו זה לא קורה ולא יכול לקרות!
איך זה יכול להיות?
איך אנחנו יוצאים מכל אירוע עם עוד יותר כוחות,
עם חיוכים ומחשבות על עוד ארגון בלי מנוחות?
מה הסוד שמסייע לנו להמשיך עם עוד ועוד חוויות כיתתיות?
התשובה פשוטה מאוד!
כל אירוע אותנו מרים
כי הוא משמש לנו דלק לרכילויות על ההורים.

זהו, עכשיו אתם יודעים את הסודות הכמוסים
של ועד שמתפקד עם עזרה, בלי רדיפות, בלי תחושת עומסים
ואנחנו בטוחים שתמשיכו להצעיד את ג'3 הלאה, קדימה
כמו שהיה מימים ימימה.

אהבתם? אולי תאהבו גם את הפוסטים האלו

רוצים להתעדכן בפוסטים חדשים? הירשמו לקבלת עדכונים בדואל

Post Footer automatically generated by Add Post Footer Plugin for wordpress.



אין תגובות

אין עדיין תגובות...

מלאו את הטופס שלמטה.

השארת תגובה




21