העיר השנייה הכי ראשונה שיש: שיקגו שלי — גם אבא יש רק אחד
"אם זה נהיה רכבת הרים, אני עוזב ידיים" (ידיים למעלה, כנסיית השכל)
 Random header image... Refresh for more!

העיר השנייה הכי ראשונה שיש: שיקגו שלי

מבין שלל הכינויים של שיקגו, אחד במיוחד עושה לה עוול נוראי. הכינוי "העיר השנייה" (The Second City) ניתן לשיקגו בשנת 1890, וזאת מסיבות דמוגרפיות גרידא. היא לא היתה אז שנייה לניו-יורק ביופי שלה או באיכות שלה או בעושר התרבותי שלה, אלא פשוט שנייה לה מבחינת גודל האוכלוסייה. השריפה הגדולה של שיקגו (1871) מחקה חלקים גדולים מהעיר, אבל גם הביאה לכך שהעיר המציאה את עצמה מחדש וביססה את עצמה כמוקד משמעותי ומרכזי בחיים האמריקאיים של אותה התקופה. השריפה לא הביאה לאבידות רבות בנפש – בסך הכל כ-300 איש מתוך כ-300,000 תושבים – אך כשליש מתושבי העיר נותרו ללא קורת גג, ולכן העיר נדרשה למצוא פתרונות בנייה ותכנון חדשניים, ואלו הביאו לחיזוק מעמדה ולכך שאוכלוסייתה הגדילה את עצמה משמעותית עד שנת 1880, ואחר כך עוד הכפילה את עצמה בין השנים 1880 ל-1890. בשנת 1890, היתה שיקגו לעיר השנייה בגודלה בארצות הברית, עם מעט יותר ממיליון תושבים; בניו-יורק התגוררו אז כמיליון וחצי תושבים. כיום, שיקגו היא העיר השלישית בגודלה בארצות הברית (ניו-יורק עדיין בראש, לוס אנג'לס שנייה), אך הכינוי "העיר השנייה" דבק בה (וזה גם שמו של מועדון סטנד-אפ ואימפרוביזציה ותיק ומפורסם שפועל בעיר וגם מופיע ברשימה שלמטה).

לביקור הראשון שלי בשיקגו – לפני כשנתיים – לא הגעתי מוכן, ולכן הייתי מופתע מאוד. שיקגו – אשר נצטיירה בדמיוני כעיר פשע מוזנחת (ככל הנראה, שילוב של שיירי זיכרון מהחדשות העולמיות של שנות ה-80 וה-90 עם תפיסה מעוותת של המונח "המערב התיכון") – נתגלתה כפנינה של ממש. מבחינת תכנון ערים וארכיטקטורה, תרבות ואומנות, תחבורה ואסתטיקה, מגוון אנושי ואוכל – שיקגו היא מיוחדת במינה, קסומה ממש. (אנא, אל תיאלצו אותי להשוות אותה עם ניו-יורק, לה יש לי פינה חמה ביותר בלב. אבל אם ממש תלחצו אותי, אגיד ששניהן מתחרות אצלי על תואר "העיר השווה ביותר בארצות הברית", ובהחלט יש לכל אחת מהן נקודות זכות שאין לאחרת.)

נתמזל מזלי לחיות בשיקגו במשך שנה שלמה, ובמהלך השנה הזו ניצלתי עד כמה שאפשר – ועד שהגיעה הקורונה שסגרה אותנו בביתנו – את מה שיש לעיר הייחודית הזו להציע. כתמיד, אני אוהב לחשוף מקומות קטנים ופחות מוכרים, אבל בשיקגו מצאתי גם כמה מן המקומות שמאכלסים רשימות מסוג "דברים שחייבים לעשות אם יש לך רק שלושה ימים בשיקגו" שריגשו אותי מאוד.

בפוסט הזה, ריכזתי את רשימת המקומות בעיר שמצאתי כשווים ביקור (אין חשיבות לסדר הופעתם).

מוזיאונים מוכרים (יחסית) וגדולים (יחסית)

  • Museum of Contemporary Art – מוזיאון האומנות האהוב עליי. לא מאיים בגודלו והתערוכות בו תמיד מעוררות מחשבה ומרגשות.
  • Field Museum – במילה אחת: וואו! בשלוש מילים: שווה את הבאזז. זהו אחד המוזיאונים הטובים שהייתי בו אי-פעם. הכותרת "היסטוריה של הטבע" (Natural History) חוטאת לאמת; בפועל, יש פה תערוכות מרתקות גם בנושאי תרבות וחברה. כיף ללכת לאיבוד בין שלל התצוגות שבו, וממש כיף ללמוד בו המון על הטבע ועל האדם.
  • Art Institute of Chicago – לדעתי, פחות מרגש מה – MCA שהוזכר למעלה, אך בהחלט שווה לבקר בו, ובטח יותר מפעם אחת. עושר הפריטים המוצגים כאן פשוט משכר!
  • Chicago History Museum – ההיסטוריה של שיקגו מוצגת פה בצורה מעניינת מאוד.
  • ואי אפשר לסיים את הרשימה הזו בלי להזכיר את פסל "שער לשמיים" (Cloud Gate), שכינוי הגנאי שלו הוא "השעועית". הפסל נמצא בלב פארק המילניום, אשר מכיל עוד שלל מקומות שווים לביקור (גינת השעשועים הגדולה היא פנינה של ממש לילדים, וגם מזרקת קראון מרתקת). "שער לשמיים" עולה על כולם, והוא מרגש מאוד. כמה שמסתובבים סביבו ובוהים בו – אי אפשר לשבוע ממנו, ובכל ביקור הוא מפליא מחדש.

הושמטו בכוונה: מוזיאון המדע והתעשייה (הגודל ומגוון התצוגות לא מחפים על העובדה שהמוזיאון הזה מיושן וקצת משעמם… תעשו לעצמכם טובה וסעו ל – Discovery Museum במילווקי, אחד ממוזיאוני המדע הטובים ביותר בהם ביקרתי אי-פעם); האקווריום (נחמד, לא להיט); הפלנטריום (נחמד, לא להיט).

מוזיאונים מוכרים פחות

  • Museum of Contemporary Photography – מוזיאון קטן וחינמי עם תערוכות צילום מתחלפות. תמיד מעניין.
  • Swedish American Museum – מוזיאון קטן המספר את סיפורה של קהילת יוצאי שוודיה בארצות הברית, באמצעות הרבה פריטים היסטוריים, תמונות וחללים משוחזרים. הידעתם שאדון Walgreen, מי שהקים את רשת הפארם המפורסמת, היה מהגר משוודיה?
  • National Hellenic Culture Museum – מוזיאון המתעד את התרבות ההליניסטית, ובפרט את סיפורה של קהילת יוצאי יוון בארצות הברית, באמצעות חפצים היסטוריים, תמונות ופריטי אומנות. המוזיאון מציג גם תערוכות אומנות מתחלפות הקשורות – לפעמים בקשר עקיף – לתרבות יוון.
  • Jane Addams Hull-House Museum – מוזיאון קטן ומרתק, הממוקם בבית היסטורי ששימש כחלק מתנועה חברתית שפעלה במקום בסוף המאה ה-19, בהובלתה של ג'יין אדמס (שבהמשך זכתה בפרס נובל לשלום והיתה האישה האמריקאית הראשונה שקיבלה את הפרס). פיסת היסטוריה שלא כל כך מוכרת למי שגדל בישראל.
  • Chinese American Museum of Chicago – מוזיאון קומפקטי ומעניין בלב-ליבה של צ'ינה-טאון של שיקגו, שמספר את סיפורה של קהילת יוצאי סין בארצות הברית (כולל תערוכות מתחלפות).
  • Fine Arts Building – ולסיום, פנינה של ממש, ביקור שיפתיע אתכם וירגש אתכם וישעשע אתכם. הבניין הזה, אשר נבנה באמצע שנות ה-80 של המאה ה-19, משמר את רוח התקופה בה נבנה. הוא מאכלס סטודיואים של אומנים ויוצרים, וגם כמה חנויות קטנות (חנות הספרים מרחיבת-לב ממש!). המעלית מופעלת באופן ידני, ואפילו זו חוויה שקשה לחוות במקומות אחרים. אפשר לשוטט לאורך המסדרונות השקטים, להיעצר אל מול דלת מאחוריה מישהו מנגן או שר, ליהנות מן הארכיטקטורה ומן האמנות התלויה, ולהרגיש כאילו חזרתם בזמן.

חנויות ספרים

אוכל ונשנושים (צמחוני/טבעוני)

  • Stan's Donuts – בשיקגו למדתי לאהוב את ה – Old-fashioned donuts. מדובר בתת-סוגה של ה – Cake donuts; אלו האחרונים מתאפיינים במירקם של עוגה (בניגוד למירקם של סופגניה), וזאת בגלל היעדר השמרים. התת-סוגה המקומית מתאפיינת במירקם דחוס עוד יותר מבפנים ובפריכות ממכרת מבחוץ. ברשת הדונאטס הזו, עם כמה סניפים ברחבי העיר, הדונאטס הם אחלה.
  • Firecakes – פה תוכלו למצוא דונאטס-בטעם-של-פעם (כמו למעלה) באיכות מעולה ובטעמים מיוחדים, ואפילו מגישים גלידה בתוך דונאט חצוי. קצת פחות נגיש (יש רק סניף אחד במרכז העיר), ובטח קצת יותר יקר – אבל בהחלט שווה.
  • Lost Larson – מאפייה מעולה, לגמרי בליגה של המאפיות המשובחות של ניו-יורק! המיקום – בשכונת אנדרסונוויל הקטנה והמקסימה – הופך את הביקור פה לחוויה.
  • Gordo's Homemade Ice Cream Bar – כאן תוכלו להרכיב לכם ארטיק: בוחרים את הבסיס, את הציפוי ואת התוספות. התוצאה כיפית במיוחד, רק נסו לא להתבלבל ממגוון האפשרויות.
  • Molly's Cupcakes – רשת קטנה של קאפקייקים מטריפים במגוון, ביצירתיות ובטעם.
  • Eataly – הרשת הזו, שמביאה את איטליה אל מחוץ לארץ המגף – כבר תפסה לה אחיזה בארצות הברית, והסניף השיקגואי לא נופל מאחיו הניו-יורקיים. כל מה שאכלתי כאן – מתוק ומלוח – היה מצוין. אישית, אני מכור לקנולי שלהם; גם הטירמיסו והמתוקים הקטנים בדוכן שליד מעולים; הילדים טרפו את הקְרֶפִּים שלהם; והפיצות שטעמתי שם היו מצוינות.

אהבתם? אולי תאהבו גם את הפוסטים האלו

רוצים להתעדכן בפוסטים חדשים? הירשמו לקבלת עדכונים בדואל

Post Footer automatically generated by Add Post Footer Plugin for wordpress.



אין תגובות

אין עדיין תגובות...

מלאו את הטופס שלמטה.

השארת תגובה




21