אזרחי אמריקה בוחרים בסנדוויץ'

זהו הקטע החמישי במסגרת "חלון פנורמי אמריקאי", שבא להשמיע מה באמת חושבים תושבי ארצות הברית בימים אלו (ליחצו לקריאת הקטע הקודם). הדברים מובאים בדיוק כפי שנשלחו אליי, ולאחריהם – תרגום (שלי) לעברית. פרטים על הכותב – בתחתית העמוד.

* * *

My family has a rich tradition. On election day…we have our say, we vote, we stand up for what we believe in…and then, we enjoy a corned beef sandwich on rye bread, watch the results come in…and are just plain glad to have a choice. So why am I struggling with this election? I am one of many. I am undecided…but I don’t have a commitment problem. Like so many Americans, I stand in the middle, making my political choices issue by issue. I have friends and family who are either Right Wing Republicans or Left Wing Democrats. One thing they have in common…they can’t stand that I haven’t made up my mind about who I will vote for on Tuesday November 4^th.

I have been trying to scavenge through the mudslinging, the speeches and the debates…even a plumber; looking for answers that will guide me towards my choice. I have tried websites that have quizzes to guide a person towards the candidate that best matches their political leanings. My results were of course even between Obama and McCain…no help. I am the goal for my friends and family who each try to sell me on their side…with statements like; “How can you possibly consider the other when he does this”or“only my dearest friends vote for…” It’s politics, it’s personal and it’s ugly. I can’t recall an election, when leadership and ability has been so set aside by charisma and blame. Foreign policy, Healthcare, Economy, Women’s rights, Education…these are just a few issues of many that have barely been addressed. When walking around town, you hear people talking about the election…many people have the same thought…they just want it to be November 5^th. We want the decision done, we want to get back to business, back to our lives…and most agree, we look forward to change.

So, November 4^th, I will still be one of many, and I will commit, I will stand in that booth, and I will cast my vote, and then…I will enjoy my corned beef sandwich.

* * *

למשפחתי יש מסורת רבת-שנים. ביום הבחירות… אנו מביעים את עמדתנו, אנו מצביעים, אנו פועלים למען מה שאנו מאמינים בו… ואז אנחנו נהנים מסנדוויץ' עסיסי עם בשר קצוץ על לחם שיפון, מתעדכנים בתוצאות… ופשוט שמחים על שבחרנו. אם כך, מדוע אני נאבקת עם עצמי בבחירות הנוכחיות? אני אחת מני רבים. אני "קול צף"… אבל אין לי בעיית מחוייבות. כמו אמריקאים רבים, אני עומדת באמצע, מנסה להכריע בין הברירות הפוליטיות בהתייחס לכל אחד מן הנושאים הנדונים. יש לי חברים ובני משפחה שהינם רפובליקנים-ימניים או דמוקרטים-שמאלניים. דבר אחד משותף להם – הם לא יכולים לסבול את העובדה שטרם החלטתי למי להצביע ביום שלישי, 4 בנובמבר 2008.

ניסיתי לחטט בין ההשמצות, הנאומים והעימותים… אפילו בדברים אודות שרברב; מחפשת תשובות שיכוונו אותי לבחירתי. נעזרתי באתרי אינטרנט שמציעים שאלונים להכוונת האדם למועמד המתאים ביותר לנטייתו הפוליטית. התוצאות היו, כמובן, שוות ביחס לאובמה ולמקיין… לא עזר. אני יעד לנסיונותיהם של חברים ובני משפחה למכור לי כל אחד את הצד שלו… עם אמירות כמו: "איך בכלל את יכולה לשקול את המועמד השני כשהוא עושה כך", או "רק חבריי הטובים ביותר מצביעים ל…". זה פוליטי, זה אישי וזה מכוער. איני מצליחה להיזכר במערכת בחירות בה מנהיגות ויכולת היו כל כך זניות יחסית לכריזמה והאשמות. מדיניות חוץ, מדיניות בריאות, כלכלה, זכויות האישה, חינוך… אלו רק מעט מן הנושאים שכמעט ולא זכו להתייחסות. כשמסתובבים בעיר, שומעים אנשים מדברים על הבחירות… לרבים יש מחשבות דומות… הם רק רוצים שיהיה כבר 5 בנובמבר. אנחנו רוצים שההכרעה תיפול, אנחנו רוצים לחזור לשגרה, לחיינו… והרוב מסכים כי אנו מצפים לשינוי.

אז ב – 4 בנובמבר אני עדיין אהיה אחת מני רבים ואהיה מחוייבת ואעמוד בתא ההצבעה ואתרום את קולי. ואז… אהנה מהסנדוויץ' שלי עם הבשר הקצוץ.

* * *

מליסה ברמור Melissa Barmore, בת 34, אמא ואמא חורגת במשרה מלאה. חיה בעיירה בינונית בוויסקונסין אשר במערב התיכון של ארצות הברית. מבלה את זמנה הפנוי בהתנדבות בשירותים קהילתיים במועצה המקומית היהודית של מדיסון (Madison) ובמועדון ליונס (Lions). אוהבת לקרוא, ליצור, לעסוק במחקר גנאלוגי, לסרוג, לצאת לקמפינג, לדוג, לטייל, לעשות ראפטינג ולרוץ. וכעת, אוהבת גם לפרסם בבלוגים…

* * *

מחר: הרבי מניו-המפשייר על הדילמה הקשה של יהודי ארצות הברית (וגם על מחשבותיו אודות ישראל).