יהודי ארצות הברית קרועים | גם אבא יש רק אחד
"אם זה נהיה רכבת הרים, אני עוזב ידיים" (ידיים למעלה, כנסיית השכל)
 Random header image... Refresh for more!

יהודי ארצות הברית קרועים

זהו הקטע השישי במסגרת "חלון פנורמי אמריקאי", שבא להשמיע מה באמת חושבים תושבי ארצות הברית בימים אלו (ליחצו לקריאת הקטע הקודם). הדברים מובאים בדיוק כפי שנשלחו אליי, ולאחריהם – תרגום (שלי) לעברית. פרטים על הכותב – בתחתית העמוד.

* * *

I have been asked to contribute to a blog that focuses on the Jewish American Scene and the election.  I am delighted and honored to do so.

American Jewry is torn between the support of Barak Obama and John McCain. Obama, as I believe, supports a resolution of the Israeli/Palestinian conflict with something along the lines of the Geneva Accords. Many liberal Jews support this type of two-state solution with reparations for the refugee status of the Palestinians in the form of monetary compensation. There would also be some dismantling of settlements, though some may remain and be under Palestinian authority.

There are some, in contradistinction, who see Israel as too vulnerable under this plan. The risk/benefit analysis falls too much on the risk side and therefore a continuation of the Bush policy provides the best future for Israel and that is represented by the McCain/Palin ticket. American Jews who supported Israel through so many wars from the late 40s through the most recent war against Hezbollah in Lebanon share McCain's concern on this issue (though this may not translate into voting for him).

Individuals who have experienced the Holocaust, perhaps their children, and those Jews who have lived under oppressive regimes (i.e. soviet rule) would tend to support the McCain/Palin ticket.

Many of us have serious concerns about Governor Sarah Palin's competency to serve as Vice-President of the United States. Moreover,given McCain's age, many believe he has done the country a disservice in selecting someone who seems to lack both experience and the intellectual rigor to serve as the President in the event if, G-d forbid, something should happen to McCain.

But of course, Israel, and foreign policy in general are taking a back seat to the economy. It is the primary concern, but it too is global phenomenon. It seems as though Barak Obama has the momentum on this issue and many others.

One of the great things about American Democracy in action is that it has the capability of righting itself once too much has happened on one side of the ledger. For the last 20 years, beginning with President Ronald Reagan, deregulation of most economic institutions has occurred and governmental oversight increasingly diminished in nearly every area of the economy. Barak Obama is clearly the symbol of change and would probably institute greater oversight, but he would do so cautiously.

It seems, with a little less than a week to go, that history will be made (which could be a driving force as well for many voters). America may have its first African-American President and this is something many could never have imagined in their lifetime. Of course, it is too close to warrant any kind of celebration. Anything can happen in an American election.

If Barak Obama is not elected, the result could be devastating. The national sadness and disillusioned sense would be palpable, if not profound; so there is much at stake here for our country and in a greater sense for the world. I personally have not felt this level of being in the historical moment for an election since I have begun voting 35 years ago.

I understand that Tzipi Livni has been unable to form a government and that new general elections will be held. In the United States, this would be unacceptable. Instead, if some election difficulty would arise, it would be fought through the courts and quickly, as was done in 2000 when Gore vs. State of Florida (?) went to the United States Supreme Court.

I hope this gives you some sense of the American Jewish Communities struggle in the current election. My own personal concern (and don't interpret this as a vote for one candidate or the other) is one that will preserve Israel as a homeland for our people. For me, this is quite visceral. Each year along with students from Dartmouth College, we journey first to Auschwitz and then to a small shtetl in Eastern Europe and there, alongside villagers, restore its abandoned and neglected Jewish Cemetery. We perform general clean-up, right headstones, document the work by creating a Website (replete with photogrpahs of headstones and translations) and create a film documentary.

This coming year (summer of 2009) we will do our eight such journey; this time to Sosnitsa, Ukraine, G-d willing.

Personally, each year, the experience is paradoxically more difficult and more rewarding in terms of both my humanity and my n'shama, which is to care for and to love our people and our history (I believe with all my heart that this is the principal mitzvah of a Rabbi). It is more difficult because when one stands in a cemetery – and in the last three years, I have stood on such hallowed ground which also has a mass grave – it feels so abandoned that our presence has restored a small piece of brokeness of the universe that needs righting. But when I reflect, as I often do, upon the thousands upon thousands of such cemeteries that represent a Jewish life and people that are no more, the loss is so profound that I find engulfed in it, nearing a black-hole from which one could never emerge.

For me, Israel is the space in the universe where one can seek such refuge, but not in the sense that you might think. I gave a talk to the Jewish descendants of Yurburg, Lithuania (all of whom are related) in Montreal this summer. It is an unbelievable group who come from all over the world once every two years. Its head is Joel Alpert, an engineer who lives just outside of Boston and someone who has done remarkable work by recovering his family's history. Our website for Yorburg is here. At the end of my prepared talk, I began to speak spontaenously end and I said that the justification for the Jewish State of Israeel was not the Shoah. Rather it was the culture, the religious and civil Jewish institutions of learning, of prayer, of providing for the poor and disadvantage, in short a country within many countries, that was the warrant, the humanitarian justification for Israel as a Jewish homeland. They were all living proof. I had never thought of it that way, but it is true. Israel's foundation is not one of genocide; not at all. I have been to Auschwitz many, many times and I know that our people use it in many ways to inspire our youth, particularly those who serve in the IDF, as I understand it. At Auschwitz, there is the deepest sense of nothingness one could possibly imagine. Israel itself, I believe, would never continue were it founded upon such a place and all that it symbolzies.

Rather, one of Israel's foundation rests on the generations and generations of care, concern, and the nurturing of its peoplehood, its faith, that typifies the very best of humanity. In the midst of terrible obstacles for centuries, the Jewish people produced a remarkable, indeed an astounding way of life. Said in a rabbinic way, one that most resembles the likeness and image of the Divine.

Somehow, the conversation of American politics turns my thoughts to my brothers and sisters in Israel. May G-d bless all of you.

* * *

נתבקשתי לכתוב פוסט שיתרכז בזירה היהודית האמריקאית ובבחירות. אני שמח ומלא-כבוד לעשות כן.

יהדות ארצות הברית קרועה בין בחירה בברק אובמה לבין ג'ון מקיין. אובמה, כך אני מאמין, תומך בפתרון לסכסוך הישראלי-פלסטיני אשר דומה להסכם ז'נבה. יהודים ליברליים רבים תומכים בהסכם זה של שתי מדינות עם פיצוי לבעית הפליטים הפלסטיניים בדמותה של תמיכה כלכלית. בתוך כך יהיה מעורב גם צעד של פירוק התנחלויות, וייתכן כי חלקן תשארנה ותעבורנה לשליטה פלסטינית.

בניגוד לאלו, יש מי שרואים את ישראל כפגיעה מאוד כתוצאה מן התכנית הלה. ניתוח סיכון-סיכוי נוטה בבירור לצד הסיכון, ולכן המשך מדיניות הנשיא בוש מספקת את העתיד הטוב ביותר לישראל – מדיניות המיוצגת על ידי הכרטיס מקיין-פיילין. יהודי ארצות הברית, אשר תמכו בישראל במשך שנים כה רבות, החל מסוף שנות ה – 40 ועד למלחמה האחרונה כנגד חיזבאללה בלבנון, שותפים לדאגותיו של מקיין בנושאים אלו (אם כי הדבר לא בהכרח יוביל להצבעה לו).

אנשים אשר חוו את השואה, אולי גם ילדיהם של אלו, ויהודים שחיו תחת משטרים מדכאים (כמו השלטון הסובייטי), נוטים בתמיכתם למקיין-פיילין.

לרבים מאיתנו יש דאגה גדולה בנוגע ליכולותיה של שרה פיילין לשמש כסגנית-נשיא של ארצות הברית. יתרה מזאת, רבים מאמינים כי לאור גילו, מקיין גורם נזק בבחירה של מישהי שחסרה, כך נדמה, הן את הנסיון והן את האינטלקט הדרושים לשמש כנשיא, במקרה שחס וחלילה יקרה לו משהו.

אבל, מובן שישראל ומדיניות החוץ באופן כללי תופסים את המושב האחורי, כאשר מלפנים ניצבת הכלכלה. זוהי הדאגה העיקרית, אך גם היא תופעה כללית. נדמה שלברק אובמה יש את המומנטום ביחס לנושא זה, כמו גם לנושאים רבים אחרים.

אחד הדברים הנפלאים ביחס לדמוקרטיה האמריקאית בפועל, הוא יכולתה לאזן את עצמה כאשר המאזן נוטה לכיוון מסוים. במשך 20 השנים האחרונות, החל בתקופתו של הנשיא רונלד רייגן, הוטבעה דה-רגולציה של רוב המוסדות הכלכליים והפיקוח הממשלתי הצטמצם בהדרגה כמעט בכל ענפי הכלכלה. ברק אובמה הוא בוודאי הסמל לשינוי, וככל הנראה ינהיג פיקוח, אם כי הוא ייעשה זאת בזהירות רבה.

נראה כי בעוד ימים מעטים תיעשה היסטוריה (דבר שיכול כלשעצמו להשפיע על מצביעים רבים). ייתכן ולאמריקה יהיה נשיא אפרו-אמריקאי ראשון, דבר אותו רבים לא האמינו שיזכו לראות בתקופת חייהם. מובן שעדיין מוקדם מדי להכתיר את אחד המועמדים. הכל יכול לקרות בבחירות בארצות הברית.

אם ברק אובמה לא ייבחר, התוצאות עלולות להיות הרסניות. העצב הלאומי ותחושת הפכחון יהיו בהירים, ואולי אף עמוקים; לכן, יש בכך סיכון לארצנו, ובאופן כללי – לעולם כולו. אישית, מאז התחלתי להצביע לפני 35 שנה, טרם הרגשתי בתחושה כזו של להיות חלק מן ההיסטוריה.

אני יודע שציפי לבני לא הצליחה להקים ממשלה, וכי בחירות חדשות עומדים להתקיים. בארצות הברית, דבר זה אינו קיים. במקום זאת, אם צצים קשיים בעקבות בחירות, הם נדונים במהירות בבית המשפט, כמו שנעשה בשנת 2000 כאשר גור נגד מדינת פלורידה (?) הלכו לבית המשפט העליון של ארצות הברית.

אני מקווה שהדברים הללו נותנים לכם תחושה כלשהי לגבי המאבק המתחולל בקהילות היהודיות בארצות הברית לקראת הבחירות הקרובות. השאיפה העיקרית שלי (ואל נא תפרשו זאת כתמיכה במועמד זה או אחר) היא לדאוג כי ישראל תמשיך להיות מולדת לכל אנשינו. עבורי, זהו דבר חיוני ביותר. מדי שנה אנו יוצאים עם סטודנטים מקולג' דרטמות' (Dartmouth College) לביקור באושוויץ, ומשם ממשיכים לשטעטל קטן במזרח אירופה, ולצד התושבים המקומיים משפצים ומשקמים את בית הקברות היהודי הנטוש וההרוס. אנו מבצעים נקיון כללי, מתעדים את העבודה באתר אינטרנט מיוחד (הכולל את תמונות המצבות ואת תרגום הטקסט שעליהן) ומפיקים סרט תיעודי.

השנה (קיץ 2009) ניסע, בעזרת השם, בפעם השמינית ונבקר בסוסניצה (Sosnitsa), אוקראינה.

עבורי, בכל שנה החוויה היא – באופן פרדוקסלי – קשה יותר ותורמת יותר, הן במונחים של הומניות והן מבחינת הנשמה, כאשר העיקר הוא להיות אכפתי כלפי האנשים שלנו (ולאהוב אותם), וכלפי ההיסטוריה שלנו (אני מאמין בכל לבי שזוהי המצווה העיקרית בעבור רבי). זה קשה יותר כיוון שכשאתה ניצב בבית עלמין – ובשלוש השנים האחרונות עמדתי במקומות קדושים כאלו בהם היו גם קברי אחים – יש תחושה חזקה כי המקום נטוש כל כך עד שעצם נוכחותנו שם מתקנת חתיכה קטנה משברונו של היקום. אבל, כאשר אני חושב – כשם שאני עושה במקרים רבים – על אלפים רבים של בתי קברות שכאלו, אשר מייצגים חיים יהודיים ואנשים שאינם עוד, האובדן הוא כל כך עמוק עד שאני מוצא עצמי שוקע בו כמו בחור שחור ממנו לא ניתן להיחלץ.

עבורי, ישראל היא המקום בחלל בו אדם יכול לבקש מקלט, אך לא במובן עליו אתם חושבים. בקיץ האחרון נשאתי הרצאה במונטריאול לצאצאים של תושבי העיירה יורבורג (Yurburg), ליטא (אשר כולם קשורים זה לזה). זוהי קבוצה בלתי-תיאמן של אנשים אשר מגיעים פעם בשנתיים, מכל רחבי העולם, על מנת להתכנס. בראש הקבוצה עומד ג'ואל אלפרט, מהנדס שחי מחוץ לבוסטון ושעשה רבות על מנת לתעד את ההיסטוריה המשפחתית שלו. הנה דף האינטרנט של הפרויקט לשימור בית העלמין של יורבורג. בסוף הדברים שהכנתי, התחלתי לדבר באופן ספונטני, ואמרתי שההצדקה לקיומה של מדינת ישראל אינה השואה שהיתה. ההצדקה היא התרבות, המוסדות היהודיים הדתיים והאזרחיים ללימוד, לתפילה, לתמיכה בעניים ובחסרי היכולת – ובקיצור כל שהיה במדינה-בתוך-מדינה שהתקיימה במקומות רבים וששימש כערובה וכהצדקה אנושית לקיומה של ישראל כמולדת העם היהודי. והם ההוכחה החיה לכך. מעולם קודם לכן לא חשבתי על כך בצורה זו, אך זה נכון. הבסיס של ישראל אינו כזה שקשור לשואה, כלל וכלל לא. ביקרתי באושוויץ פעמים רבות, ועד כמה שאני מבין, אנשינו משתמשים במקום פעמים רבות על מנת לתת השראה לצעירים, בפרט לכאלו אשר עומדים לפני גיוס לצה"ל. באושוויץ יש את התחושה העמוקה ביותר של אפסיות שאדם יכול להעלות על דעתו. ישראל, כך אני מאמין, לא היתה שורדת אם היתה מבוססת על מקום שכזה ועל כל מה שהוא מסמל.

במקום זאת, אחד היסודות של ישראל עומד על דורות רבים של אכפתיות כלפי האנשים, דאגה להם וחינוכם – זוהי האמונה המאפיינת את מיטב האנושות. בימים בהם נתקלה האנושות במכשולים נוראיים, העם היהודי הפגין צורת חיים מדהימה וראויה לציון. וכפי שרב יכול להגיד: דרך חיים זו מזכירה את דמותה של השכינה.

איכשהו, הדיון על הפוליטיקה האמריקאית לקח אותי לחשוב על אחיי ואחיותיי בישראל. יברך האל את כולכם.

* * *

הרב אדוארד (יצחק שמואל יעקב) בוראז Rabbi Edward Boraz (Yitzchak Shmuel Yaakov) Boraz, בן 56, נולד בסנט לואיס (St. Louis), מיזורי. בעל תואר ראשון (1975) ודוקטורט למשפטים (1978) מאוניברסיטת לולויה (Loloya University). בשנת 1993, קיבל הסמכה לרבנות מהיברו יוניון קולג' (Hebrew Union College) – מוסד יהודי (רפורמי) ללימודי דת – ובשנת 1998 קיבל שם תואר ד"ר. חיבר את הספר "להבין את התלמוד: מדריך מודרני ללומד". מאז שנת 1998, הוא משמש כרב ארגון "הלל" בקולג' דרטמות' (Dartmouth College) בניו-המפשייר, וכרב הקהילה היהודית אפר-וואלי (Upper Valley). בנוסף, הוא משמש כעוזר לאחראי-על-שירותי-הדת בקולג' דרטמות' ופרופסור חבר בבית הספר לרפואה של דרטמות'.

אהבתם? אולי תאהבו גם את הפוסטים האלו

רוצים להתעדכן בפוסטים חדשים? הירשמו לקבלת עדכונים בדואל

Post Footer automatically generated by Add Post Footer Plugin for wordpress.

2 תגובות

1 MichelWaw { 02.10.17 בשעה 23:11 }

Есть такая услуга – добровольное медицинское обслуживание (или ДМО).
Она предполагает, что пациент вносит небольшую сумму за то, что посещает врачей весь год не платя за каждый прием.
Однако опросы показали, что лишь 4% жителей Питера знают об этом.
По какой причине?
Да потому что частным клиникам выгоднее сдирать с людей деньги за каждое посещение.
А если честный врач попытается рассказать про добровольное медицинское обслуживание клиенту – это сулит ему увольнением.
Эта информация уже спровоцировала много возмущений, сразу после того как информацию об этом распространил один врач.
Его уволили "по собственному желанию", после того, как он предложил ДМО постоянному клиенту.
Самое ужасное, что информация по ДМО есть в открытом доступе, просто находили на эту информацию только случайные люди.
Как отстоять свои права?
О правилах предоставления такой услуги и обязанностях клиник можно узнать, просто вбив в Яндекс фразу: "добровольное медицинское обслуживание".
Обязательно обслуживание, а не страхование.


2 Dennisusems { 03.31.17 בשעה 17:18 }

Недостаточно заботиться о здоровье родного малыша – следует делать решительные действия для его защиты. Притом доверить данный вопрос можно только опытным профессиональным врачам.
На сегодняшний день прием личного доктора по карману далеко не всем жителям Нашей страны. А идти по всякому вопросу в поликлинику, выстаивать бесконечные очереди и подвергать ребенка риску заразиться вирусами от иных детей – тоже не вариант.
К счастью, разные частные клиники дают оформить программу Детского Добровольного Медицинского Обслуживания (ДМО), которая даёт возможность за несущественную сумму купить полис на одногодичное обслуживание у педиатров.
К сожалению, не многие люди осведомлены о данной услуге и продолжают лечиться народными способами, ждут часами в очередях и отдают большие деньги за посещения частных врачей.
А программа Добровольного Медицинского Обслуживания для детей позволяет:
" Бесплатно получить больничный лист по уходу за ребенком;
" Бесплатно обследоваться у персональных врачей педиатров;
" Бесплатно или со скидкой проходить лечебные процедуры и диагностику;
" Лечить чадо сразу, качественно и без очередей.
Чтобы ознакомиться со списком клиник и условиями оказания услуг достаточно написать в поиск Яндекса или Google ключевое выражение: "Добровольное Медицинское Обслуживание". После этого необходимо подобрать понравившуюся клинику и оформить договор.


השארת תגובה