מי צריך סיבה לבכי?

לפני ימים אחדים, חזר הילדון מבילוי אחר-הצהריים עם חברים מהגן. חוסר הרצון להפסיק את המשחק המשותף, ביחד עם עייפותו המצטברת שנותנת אותותיה מדי שבוע לקראת סופו, גרמו לו להתקף חוסר-נחמדות קיצוני (אך לא חריג) בשובו הביתה. כדור השלג הקלאסי התגלגל מהתעצבנות אחת לרעותה, ומשם – לחוסר רצון לאכול, להתקלח, לצחצח שיניים, לישון וכו'…

אל המיטה הגיע הילדון תוך כדי שהוא מייבב בבכי תמרורים קורע לב. תוך נסיונות להרגיעו, על מנת להתחיל בנוהל שינה שקט ונחמד, הפנתה אליו זוֹשֶׁ שאלה תמימה-לחלוטין אך בלתי-תמימה-בעליל, שכן את תשובתה היא ידעה היטב…

זוֹשֶׁ: אני רוצה לעזור לך, אבל שכחתי כבר למה אתה בוכה, אתה יכול להגיד לי?

הילדון [ תוך שהוא ממרר בבכי, משפשף את עיניו מרוב עייפות ומקנח את אפו מרוב נזלת-בכי]: גם אני כבר לא זוכר…

Post Footer automatically generated by Add Post Footer Plugin for wordpress.