כמו אבא שלהם, הם לא מדברים
משאירים
הכל בִּפְנִים
אבל מיד קוראים
אצלם הכל על הַפָּנִים
ולפעמים חומקת שם דמעה
שלא הצליחה במשימה
להישאר כְּלוּאה
ולפעמים, כשכבר מוגזם וחֶרֶף
נסיונות להתאפק – הדמעות זורמות ללא הרף.
את הדמעות שלי אני עוצר
ואת המחשבות אוֹצֵר
ובשבילם – אני תמיד לְיַד,
את זאת אני מבהיר להם מיד.
לרגע זה נשמע עצום,
אבל אולי להם זה כלום
והם לבד?…

Post Footer automatically generated by Add Post Footer Plugin for wordpress.