גם אבא יש רק אחד

"אם זה נהיה רכבת הרים, אני עוזב ידיים" (ידיים למעלה, כנסיית השכל)

 Random header image... Refresh for more!

התחלות קשות

כמו אבא שלהם, הם לא מדברים
משאירים
הכל בִּפְנִים
אבל מיד קוראים
אצלם הכל על הַפָּנִים
ולפעמים חומקת שם דמעה
שלא הצליחה במשימה
להישאר כְּלוּאה
ולפעמים, כשכבר מוגזם וחֶרֶף
נסיונות להתאפק – הדמעות זורמות ללא הרף.
את הדמעות שלי אני עוצר
ואת המחשבות אוֹצֵר
ובשבילם – אני תמיד לְיַד,
את זאת אני מבהיר להם מיד.
לרגע זה נשמע עצום,
אבל אולי להם זה כלום
והם לבד?…

Post Footer automatically generated by Add Post Footer Plugin for wordpress.

7 בספטמבר 2019   אין תגובות

בנק הזיכרון

טלפון לבנק. נדרש זיהוי קוֹלי.
"אנא אמור את שם הסבתא מצד האב".
ואני נדרך כוּלי
עף בזמן, עובר ושב.

היא נפטרה לפני עשרים שנה
אך עד היום היא בְּרוּחָהּ אִיתִי, קרוב
ובשם קידמה שלא מֵעִדָּנָהּ
היא לי שולחת עוד איגרת טוב.

צייתן, אני לוחש את שמה
וַחֲרוּשׁוֹת-קְמָטִים פָּנֶיהָ מביטות אליי
היא כפופה מעט, נמוכת קומה
ואני? דמעות בריבית-דריבית בעיניי.

"הזיהוי הושלם בהצלחה". צלילי מתיקה
ובנקאית (בקול אחר):
"במה אוכל לעזור, אדוני?". שתיקה.
אני לא זוכר…

Post Footer automatically generated by Add Post Footer Plugin for wordpress.

23 ביולי 2019   אין תגובות

פָרוֹפָה (מאכל ברזילאי)

מעדן ברזיאלי אותו למדתי להכין מחברתי, אדריאנה. את המאכל מכינים מפָרִינְיָה (קמח שמכינים משורש הקסאווה). פשוט להכנה וטעים וטעים!

  • לשים במחבת 2 כפות גדושות חמאה, כף שמן, בצל גדול חתוך לקוביות קטנות ו-3 שיני שום קצוצות/כתושות. לחמם ולטגן על אש קטנה, עד שהבצל שקוף (להיזהר שלא נשרף).
  • להוסיף 2 כוסות פריניה ולערבב עד שהיא במירקם גרגירי יבש (במירקם של קוסקוס).

מן הכמות הזו יוצאות 6-4 מנות.

Post Footer automatically generated by Add Post Footer Plugin for wordpress.

21 ביולי 2019   אין תגובות

הצפיפות של דגי סרדיניה: משל מבוסס על מקרה אמיתי

בים של מדינת סרדיניה הסתובבו המון דגים, במגוון צבעים. במשך היום הם שחו לכל עבר, פגשו דגים אחרים, פִּרְצְפוּ פרצופים מצחיקים אלו לאלו, בִּעֲבְּעוּ יחדיו בועות-אוויר בשלל צורות, דגדגו זה את זה, ובאופן כללי היו מבסוטים למדי מחייהם. כך חיו להם דגי סרדינה בהרמוניה שלווה, ואפילו לא הסתכלו זה על צבעו של זה, כי למשחק שלהם במים לא היה צבע.

אבל לאחר ששקעה השמש על ימת-סרדיניה, היו נשלחים הדגים לישון בבתי-השינה אותם בנו זקני הים לפני שנים רבות. ברגע שירדה החשכה, הם היו שוחים לבית היחיד אותו הכירו ואליו שובצו לפני שנים רבות – על פי צבעם. אף אחד מן הדגים לא שאל למה הוא צריך ללכת לישון דווקא בבית הזה. הוא ידע שאם ישאל, יענו לו כולם: "כי זה הצבע שלך!", וזהו. למען האמת, זה לא הפריע להם יותר מדי – כל הדגים שישנו באותו בית-שינה הכירו זה את זה (וגם אם לא כולם חיבבו את כולם, הם כבר היו רגילים אלו לאלו). רק דבר אחד הפריע להם: היה להם צפוף בבתים. צפוף מאוד. מאוד מאוד. ובחלוף השנים, כשדגות סרדיניה השריצו עוד ועוד דגים – הפכו בתי השינה האלו לצפופים יותר ויותר.

ויום אחד, החליטו דגי סרדיניה שנמאס להם. צפוף להם יותר מדי. הם רצו לצעוק, אבל הם דגים ולא יכולים לצעוק. אז הם שחו לכל עבר ושטחו את צרותיהם בפני מי שרק יכלו. ובסוף הגיעו אפילו לנְסִירְדִינְיָה, שהיתה מוסד הנשיאות הראשי של המדינה. ושם, הבטיחו להם כל הנשיאים והנשיאות שהם ימצאו פתרון לבעיה. אבל הם לא באמת מצאו, ורק שלחו את כל הדגים בחזרה לים הפתוח, ובחזרה לבתי השינה הצפופים שלהם. והדגים שהצטופפו להם בבית השינה התנחמו בכך שהם רגילים זה לזה.

והנה, באחד הלילות, אחרי שנולד עוד דג אדום אחד ונשלח לבית השינה האדום, היתה הצפיפות שם כבר בלתי נסבלת. כל כך צפוף היה שם, עד שתזוזות האי-נוחות של הדגים האדומים הרעידו את הבית האדום. והבית האדום נסדק וכמעט התפקע, וקולות הסדקים המתבקעים בו הידהדו בים הגדול והגיעו אפילו לנְסִירְדִינְיָה. מה זה הגיעו? הם העירו את כל הנשיאים והנשיאות, אשר מיהרו להתחקות אחר מקור הרעש, והגיעו אל בית השינה האדום הסדוק.

לאחר התייעצויות חפוזות, קיבלו שליטי סרדינה החלטה: כיוון שאי אפשר להגדיל את בית השינה, הם יקימו בית שינה נוסף, חדש, ויחלקו מחדש את דגי סרדיניה בין כל הבתים. כך תקטן באחת הצפיפות בבתי השינה. אך מה רבה היתה הפתעתם של חברי נְסִירְדִינְיָה על תגובתם של הדגים. במקום תרועות שמחה על שנפתרה סופסוף הצפיפות – אשר, כזכור, הטרידה את דגי סרדיניה כבר המון המון זמן – החלו אלו האחרונים לצעוק לעברם של הנשיאים והנשיאות. תחילה, לא הבינו הנשיאים והנשיאות את המילים שמאחורי הצעקות, אך לאט לאט אלו התבהרו: "לא, לא, לא נשתוק/ כי ערבוב צבעים – לא צחוק!", "עדיף להיתפס ברשת מאשר לערבב את כל צבעי הקשת!", "הדגים הלבנים – גוש אמונים!", "פיגמנטים סמיכים ממים!", וכולי וכולי וכולי.

הנשיאים והנשיאות ניסו להרגיע ולהשפיע ולהציע, אך שומדבר לא הועיל. דגי סרדיניה הצטופפו סביב מנהיגיהם בטבעת גדולה, ולא הסכימו לשחרר.

ולפתע, קם אחד הנשיאים, ואמר בקול רם: "בני עמי, הדגים, הקשיבו נא!". בבת אחת, נשתררה דממה בים. כל הדגים וכל הנשיאים והנשיאות הפנו את מבטם אל הדובר. "מצאתי את הפתרון!" הוא המשיך, "באמצעות דבק-מים מיוחד נוכל לאפשר לבית השינה האדום להחזיק מעמד, וכך נוכל להכניס אליו את הדג האדום בביטחה!". לאחר קולו הרועם, דמם הים הגדול. הנשיאים והנשיאות נעצו מבטם בדובר בתדהמה. "אין סיכוי שהם יבלעו את זה," חשב אחד מהם בליבו, "הרי במשך תקופה ארוכה הם זועקים על מר גורלם הצפוף, והנה עכשיו הצפיפות תגדל עוד.". ואחר חשב, "והרי הדגות שלנו ממשיכות להשריץ, ודגים חדשים יתווספו מדי יום לבתי השינה – עד מתי הם יסבלו?".

הדממה נמשכה רק עוד שניות אחדות, עד שכל דגי סרדיניה – כולם כדג אחד – החלו צוהלים ומריעים: "יחי שליטינו! כל הכבוד לנשיאים ולנשיאות!". הנשיאים והנשיאות הסתכלו מסביב כלא מאמינים. "הייתכן כדבר הזה?" הם לחשו זה לזה. וכשהבינו שאכן כך הדבר, הם פנו אל כלל הדגים וקדו קידה קַשְֹקַשִֹית עמוקה.

לאט לאט, התפזרו כולם בחזרה לבתי השינה שלהם, כל אחד על פי צבעו. הם התכוונו ללכת לישון, אך היה להם קשה מאוד להירדם. לא בגלל ההתרגשות, אלא בגלל הצפיפות. אלא שלאחר תוצאותיה של המחאה האחרונה, אף אחד לא פצה את פיו. רק דג אדום קטן אחד קם לרגע, ותהה בקול רם: "רגע, אז ניצחנו במאבק שלנו?". וכל הדגים שמסביב שתקו כדגים.

Post Footer automatically generated by Add Post Footer Plugin for wordpress.

11 ביולי 2019   אין תגובות

סופרפוזיציה קיצית

על פי מצב ה – Wall, כל ישראל בחו"ל:
אמסטרדם ורומא וגם מאוד דרומה
באיים של מדגסקר, היכן שחורף קר.
פריז וסינגפור וגם קואלה לומפור,
מעבר לאטלנטי, אפילו באנטרקטי-
קה וארגנטינה, בלונדון או חרסינה.
ברוסיה וקזח ועד לסוף מזרח
בפפואה ניו גינאה (היכן זה? לא יודע!).

בקיצור, עם תום האביב,
כולם עפים מהלחות של תל אביב
ומפנטזים שדרך קבע
לא יחוו את החום של באר שבע.

אז איך זה קורה שבזמן שכ-ו-ל-ם
החתימו דרכון לטיול בעולם –
המעט שנותרו לְצִיוֹן אזוּקים
עדיין תקועים כל היום בפקקים?!

Post Footer automatically generated by Add Post Footer Plugin for wordpress.

2 ביולי 2019   אין תגובות

הוועד הכיתתי מסכם שנה

ילדים חמודים, הורים חמודים קצת פחות, מורתנו היקרה,

באירוע מהסוג הזה, מרבים להזכיר את הזמן
איך שהזמן טס, חבל על הזמן, ככה לא קרה לי מזמן
בנג'מין פרנקלין, מהאבות המייסדים של האומה האמריקאית, אמר ש"זמן אבוד לעולם לא יימצא שוב"
אני מצטער, הוא טעה, וההבנה הזו היא דבר חשוב
אני יודע בדיוק איפה למצוא את הזמן האבוד!

הוא מסתתר בתוך קופסאות אוכל, בהן הלכו לאיבוד דקות רבות מספור כל בוקר
ודווקא בחלק ביום שבו כל רגע עולה לנו ביוקר
(כלומר, בעייפות בהמשך
אבל אנחנו הרי לא מתלוננים, רק ממשיכים לחייך)
לכל ילד וילדה רצון מסוים, מדוקדק, מפורט, לא רגיל
על מה הם רוצים ועל מה שלא ועל מה שמגעיל
ואולי זה נחמד ביום הראשון לשנה"ל
ואנחנו יוצאים אב העשור או אם-מצטיינת-מנכ"ל
אבל אחרי שעוברים כברת-
דרך, זה מתחיל להימאס כבר למחרת…
אז למה אנחנו בכלל משקיעים בהקמת דוכן פופ-אפ סנדוויץ' מושקע מדי יום מחדש?
הרי בתשע וחצי, כשהילדים פותחים את הקופסה, אנחנו לא שם, לידם, עם מבט נרגש
אז גם אם הם ימצאו בקופסה משהו שלא גורם להם להנהן –
בפני מי הם יעזו להתלונן?
ילדים, בא לכם לאכול מגניב, מגוּון, חדש, בדיוק כמו אצל הילד שיושב לימינכם?
תקומו אתם שעה קודם ותכינו לעצמכם!

איפה עוד אפשר למצוא זמן אבוד?
זה פשוט!
הוא מתחבא כל בוקר מחוץ לבית הספר, ליד שערי הכניסה
במשמרות "נשק וסע"
(וקצת אירוני שמי שהתנדב לעמוד שם כי לא רצה להתעסק עם הכריכים והכריכות
בסך הכל המיר אבדון אחד באבדון אחר, נוראי לא פחות)
30 דקות
במהלכן אנחנו עסוקים ועסוקות
בלהפגין קשיחות ומתיחוּת
אבל בדברים שאינם קשורים לבטיחות
כי ההורים המסיעים שאיכפת להם – לא צריכים אותנו שם
ואלו שנוהגים בפראות, חונים בזלזול ויורדים מהאוטו – מסתכלים עלינו כאילו בנו האשם
אז, בכל זאת, במה אנחנו מאבידים את זמננו באותה המשמרת? בשלל עניינים
למשל, אנחנו בוחנים
למי יש רכב חברה ומי נדפק
למי יש לוק של יהודה לוי ולמי יש לוק
של ג'וק
כלומר, של מקק
מי מחייך ומי עצבני ומי עוד לא התעורר
ומי כבר הספיק לריב הבוקר עם מישהו אחר
בקיצור, למרות שזה מעניין ומעשיר ודי קשה מכך לחדול
את כל זה אנחנו יכולים לעשות גם בערב, אל מול "האח הגדול"

ולדוגמה חביבה אחרונה
למקום בו הזמן האבוד מתבלט ברינה
כל אחד זאת יודע מבלי להתבלבל
המון זמן אבוד מסתתר בתיבת המייל
מושקע בהודעות שמגיעות מבית הספר כל יום, לפעמים כל שעתיים
במגוון של נושאים שלא יבייש את המוקד העירוני של גבעתיים
חתימות על אישורים ואישורים בלי חתימות
השאלת ספרים וספרייה ותשלומים ויציאות
פעילות לחגים, טקסים ומשלוחים לנזקקים
משמרות זה"ב ושערים ומיחזור בקבוקים
חודשון ועיתון, מבחנים ובחנים ושירותים שאינם נקיים למשעי
ואיך אפשר לשכוח את התכנון השבועי?
ואין טעם להשקיע בקריאת כל כך הרבה מילים, באמת שחבל
כי שעתיים אחר כך מתקבל מייל עדכון
או תיקון
והמייל הקודם הוא כבר ז"ל
(ואם כבר בזמן אבוד ותקשורת עסקינן, הרי שכולנו מלאי הרהורים
על אובדן הזמן המשווע בקבוצות הווטסאפ של ההורים…)

אז הלקח ברור, ילדים והורים
לא כדאי לבזבז זמן, שהוא מצרך יקר שביקרים
לא כדאי שהוא ייפול שדוד
בידי טורפים אכזרים
ויילך לאיבוד

אז כיוון שאנחנו ניצבים בצומת דרכים
ובשנה הבאה – שני חברי ועד הולכים
לרעות בשדות זרים
ואחת – עם משפחתה – בכלל לא חוזרים
החלטנו לעשות לכולם טובה
ולחסוך לכם זמן יקר של חשיבה
עם שלושה טיפים קטנים שיסייעו לסדר את הראש
לחברי הוועד הכיתתי העתידי של ד'3

ראשית, לגבי עזרה.
אולי שמעתם שבכיתות אחרות זו צרה:
ההורים שאינם בוועד לא מסייעים בכלל
אצלנו זה לא קורה! כאן כולם תמיד עוזרים לסובב את הגלגל
בפרט, יש המון הורים מחוץ לוועד שמסייעים בעצה:
ארגנתם כיבוד על בסיס פשטידות? הם מציעים להחליף בביצה
ארגנתם כיבוד על בסיס ביצים? הם מציעים להוסיף סלט אישי
הודעתם על טיול בשבת? הם מציעים להזיז לשישי
או לדחות בשבוע, כי בגן יש באותו הזמן אירוע
או לדחות בשבועיים, כי אז לא תהיה סכנה של מים
ארגנתם ברכה בווידאו לילדים? הם מציעים ברכה כתובה
קניתם ספר במתנה? הם מציעים עוגה טובה
בקיצור, אין מה לדאוג, ועד-עתיד
העזרה מובטחת לכם מכל כיוון ומכל זווית, תמיד תמיד!

שנית, לגבי רדיפות.
אולי שמעתם דבר או שניים מכיתות אחרות
על כך שצריך לרדוף
אחרי ההורים עד בלי סוף
שמבקשים מהם משהו לעשות
או להביא או לשלם או לנסות
אצלנו זה לא קורה!
אצלנו אין רדיפות אחר אף הורה
וזאת כי הנסיון לימד אותנו ש… אין טעם
אפילו אם נרדוף – כלום לא יקרה גם הפעם
(למשל, לגבי דמי ועד – אצלנו תמיד 100% גבייה נרשמו
אם מחשבים את האחוז רק מתוך אלו ששילמו…)
ולכן במקום להתעייף מלרדוף אחרי כל אחד
החלטנו להתעייף מלעשות הכל לבד

שלישית, לגבי העומסים.
אולי שמעתם שבכיתות אחרות חברי הוועד קורסים
מעודף משימות והפעלות ואירועים
ומטלות שונות עליהן רק הם יודעים
אצלנו זה לא קורה ולא יכול לקרות!
איך זה יכול להיות?
איך אנחנו יוצאים מכל אירוע עם עוד יותר כוחות,
עם חיוכים ומחשבות על עוד ארגון בלי מנוחות?
מה הסוד שמסייע לנו להמשיך עם עוד ועוד חוויות כיתתיות?
התשובה פשוטה מאוד!
כל אירוע אותנו מרים
כי הוא משמש לנו דלק לרכילויות על ההורים.

זהו, עכשיו אתם יודעים את הסודות הכמוסים
של ועד שמתפקד עם עזרה, בלי רדיפות, בלי תחושת עומסים
ואנחנו בטוחים שתמשיכו להצעיד את ג'3 הלאה, קדימה
כמו שהיה מימים ימימה.

Post Footer automatically generated by Add Post Footer Plugin for wordpress.

14 ביוני 2019   אין תגובות

במילה אחת: מיוחד (הילדונצ'יק בן שתים-עשרה)

אם יש מילה אחת שמתארת אותך, זו המילה "מיוחד"
אתה ילד מיוחד!
אתה מיוחד כשאתה מדבר
עם הרבה מְיוּחדוּת בהבעות הפנים
ובעיניים הבורקות שמעיפות לעננים
בחיקויים מבדחים
ובמילים יפות (שלא תמיד משולבות במקומות המוצלחים)

אתה מיוחד כשאתה יוצר
עם מחשבה שפורצת גבולות
ומילים וציורים שלקוחים מאגדות
פרי דמיונך
באופן שהוא רק שלך
והכי מיוחד כשאתה ממציא משחקים עם אחיך
והנה הם מלפניך, מאחוריך או מצידיך
משחקים תפקידים
עולים ויורדים
ואתם צוחקים ושמחים
ישרים או הפוכים
ועוד יותר מיוחד
זה מה שאתם עושים עם הפּוּך עד
שנמאס לכם מן המשחק הזה
ואני לא יודע אם אני הוזה
כשאני מוצא בתוך הציפּה בובות פרווה
בקבוקי מים, מכוניות והמון אהבה

אתה מיוחד כשאתה פותר
את הקובייה ההונגרית בשניות
או לומד מהר
קסם חדש להראות

אתה מיוחד כשאתה מתלבש
מתאים חולצה למכנסיים
כדי להיות חגיגי ומרשים
וכבר מגיל שש
אחת ושתיים
מסובב ראשים

אתה מיוחד גם כשאתה סתם מחייך
בחיוך שובה, קסום
ולא ברור איך
אתה מצליח להביא למיקסום
את הרגש שמגולם בעיקום-פה פשוט
נו, הוא שאמרתי – אתה מיוחד, מלא מְיוּחדוּת

וכן, צריך להודות: גם כשאתה מתעצבן
מאִמָּאַבָּא או מאח
או ממשחק לא מוצלח
וגם כשאתה עצבני-מִתְקרבֵּן
כשאתה כועס, זועם, רב, צורח – או כל אלו באופן מאוחד
אתה עושה את זה באופן מיוחד
נכון, זה עדיין לא נעים
לראות, לשמוע, להפנים
ועדיין, בתוך הכאוס והרעש באותם הרגעים
אנחנו יודעים שגם העצבים שלך מיוחדים.

בקיצור, כמו שפתחתי ואמרתי באופן חד
אתה ילד מיוחד
ואני אומר את זה באופן בלתי משוחד.

אז מה נאחל לך?
שתמשיך להפתיע ולרגש
ולהיות עם פלפל ועם קצת אש
(אולי עם פחות עצבים וגעש
וקצת פחות מריבות ורעש)
ובקיצור, שתמשיך להיות מיוחד
במיוחד
כי ככה אנחנו אוהבים אותך.

Post Footer automatically generated by Add Post Footer Plugin for wordpress.

27 באפריל 2019   אין תגובות

במילה אחת: מתוק (הבונבונצ'יק בן שש)

אם יש מילה אחת שמתארת אותך, זו המילה "מתוק".
אתה מתוק אמיתי!

מתוק
כמו צחוק
שמתגלגל מרחוק
בניגוד לחוק
ונכנס ישר ללב
ללב אוהב
כי אי אפשר שלא.
מתוק
כמו ממתק
שמשמיים נזרק
אל אגם חי, לא מי-רְקָק
ומעמיס סוכר
והגוף נִשֹכּר
בשטף אנרגיה בשבילו.

אתה מתוק מתוק
שבא לצעוק
שבא לשרוק
כדי שכולם יידעו, גם מעבר למצוֹק
שהיה פה תינוק
והוא גדל (אבל הוא עוד לא בּוֹק)
והוא נותר כשהיה – מתוק מתוק!

אתה מתוק כשאתה משחק בלגו שעות
מרכיב, מדמיין, גורר
ומתוק כשאתה משחק באקס-בוקס עם האוזניות
ותוך כדי גם מדבר
ומתוק כשאתה רץ ומשתולל
עם אחֶיך
ומתוק כשאתה אוכל
(אבל זה נקרא לאכול? בְּחיֶיךָ!)
אתה מתוק כשאתה בפארק – מתנדנד
או מתגלש או סתם רץ בין המתקנים
ומתוק גם כשאתה מנדנד
או כשאתה מאשים ש"הוא" ולא "אני".

אתה מתוק כשאתה משחק עם חברים
בבית, או בבית, או בבית
(כן, גם כשאתה מסרב ללכת לאחרים
אתה עדיין מתוק ולא כַּזַּיִת)

ולמען האמת
אתה מתוק גם כשאתה עצבני
בין אם אתה זה שמתחיל, או השני
אתה מנסה להרביץ ולזרוק
חפצים או אחים – ועושה את זה באופן מתוק
ולמרות שמתרגזים על ההתרגזות שלך
אי אפשר שלא לצחוק…

בקיצור, אתה מתוק יותר מנוטלה
יותר מתמר מג'הול
אתה כל כך מתוק שאם יהיֶה לָ-
נוּ עוד ועוד – נקבל התקף בהוּל
אתה מתוק כמו אמ-אנד-אמ'ז בטעם דבש
כמו מקופלת, טוויסט וטוויקס בשייק טרי, חדש
מתוק כמו בראוניז ממולא עוגת שוקולד
שמישהו היישר מן התבנית אוכל לבד
אתה כולך, מכף רגל ועד ראש
ומה שתעשה, מה שתבחר ללבוש
הכל ביחד, כל כולך – מקרוב ומרחוק
מתוק באופן קסום וקסום באופן מתוק.

ואל תחשוש ואל תדאג
גם אם יום אחד תאבד קצת מתיקות
אנחנו נישאר קרובים קרובים – גג
נתרחק שני צעדים ורבע (זו לא שטות)
תמיד נהיה לידך, בחוץ או בבית
בימי עבודה ובקיט
במטוס או בשיט
תמיד תמיד
לא נעזוב – בכך נתמיד
כי רק לךָ דרכון עם סמל עיט.

Post Footer automatically generated by Add Post Footer Plugin for wordpress.

27 באפריל 2019   אין תגובות

סימני אביב

שמש הר אל חוף
שמיים בלי ענן
חמצוץ, חרצית, קחוון
במרבדים אינסוף

וּבוֹכִיוֹת בְּפֶתַח
בית הספר אמהות:
"עוד אין לי תכניות
לכל חופשת הפסח!"

Post Footer automatically generated by Add Post Footer Plugin for wordpress.

3 באפריל 2019   אין תגובות

במילה אחת: חד (הילדון בן חמש-עשרה)

אם יש מילה אחת שמתארת אותך, זו המילה "חד".
אתה קולט דברים מיד
באופן מופלא ומיוחד
כל דבר קטן נגלה אליך, אי אפשר
להסתיר ממך עקום או ישר
אתה על זה עולה מיד.
חד.

גם אם העניינים מתרחשים בחדר אחד
ואתה עסוק בחדר אחר
לא בוחר
להקשיב, אלא בכלל משחק, מול מסך
(כלומר, מול שלושה
בלי בושה)
ועם אוזניות
ועסוק במקביל גם בכמה שיחות
אתה מיד נדרך
האנטנות שלך קלטו את המרוחק
ואתה לא מנותק.
(אגב, מעניין שכשאתה שם, עם אוזניות, עסוק
ואנחנו רוצים לשאול אותך משהו פָּעוּט –
אנחנו קוראים לך מקרוב, חזק [לא בקול חנוק]
ופתאום נעלמת החדוּת
ואתה לא שומע כלום גם בקריאה החמישית
או השישית…)

אתה חד כשאתה נתקל בבעיה מאתגרת
וניגש אליה מיידית, כך ולא אחרת
בוחן סימנים, מבין את המצב
מנתח… ופותר, ללא מאמץ רב
וגם החברים שלך יודעים שאתה חד בפתרונות
ולכן, אתה בשבילם הכותל לפניות
כשהם נתקלים בבעיות
ולא מפליא שאת מה שהם לא פתרו ביומיים
אתה מצליח, בחדות, לפצח בדקותיים.

אתה חד כשאתה יודע מה אתה רוצה
שולף במהירות שמות ומחירים שיעשו אותך מרוצה
המקלדת הזו, לא זאת
האוזניות האלו, לא אחרות
ועכבר כזה בדיוק!
זה בדוק!
ואחרי שחולפת תקופה עם בדיוק מה שרצית
אתה, באופן חד וברור, יודע שטעית
ובעצם רצית משהו אחר
כנראה התבלבלת, או חשבת שאתה זוכר
נכון וטעית
כלומר, רצית
בעצם קצת שונה
וכמובן זה משנה
ומעכשיו אתה חד ברצון החדש, ליעד מוכוון
(עד שיגיע רצון אחר, כמובן…).

וכשמשוחחים איתך – גם אז אתה חד
באופן מיוחד.
לא שזה קורה תדיר,
זה כשלעצמו מאורע נדיר
קצת כמו רצף של סטרייקים בבאולינג
או כמו לנצח בקארטינג
מבלי ללחוץ על דוושת הגז
או כמו ליהנות ממשקה קולה לא מוגז.
הרי בדרך כלל אתה לא שש לשיחה
(וזה האנדרסטייטמנט של העשור)…
מזל שלפעמים אתה רוצה משהו כל כך הרבה
(בדרך כלל, כמובן, זה קשור למחשב)
ולכן נאלץ לעצור
ואשכרה לדבר, בקול, להפיק מילים מהפה
ולקוות שנתחשב.
ובאותם רגעים ספורים
אתה מנפיק טיעונים ברורים
כלומר, חדים
לעיתים משכנעים למדי
ואם לא השתכנענו – אתה חופר עד בלי די
נשאר מפוקס, מרוכז במטרה
שולף עוד הסברים על פי גודל הצרה
ואם הסכמנו – אתה מיד נעלם
צולל בחזרה לעולם
המסכִּים
גורם לנו לתהות אם היינו צריכים להסכים.

ולפעמים, אתה חד כמו סכין
(לא כזה למריחת חמאה, אלא כזה שאפשר איתו להכין
סלט בשניות בלי שום מאמץ
עם חתיכות קטנטנות – סלט מקוצץ)
ואולי אפילו חד כמו חרב
שהושחזה טרום מלחמה מבוקר עד ערב
חד כמו פצירה או אולר, כמו זכוכית שנשברה מכוס
בקיצור, חד כל כך שאי אפשר היה להעלות אותך למטוס.
זה קורה בעיקר כשאתה עצבני
לרוב, בגלל משהו שקרה על המסך הראשון או השלישי או השני
ואז, אם מישהו מעז איתך
לדבר, או לזרוק בדיחה
אתה מגיב בצורה חדה
כל כך חדה
ואתה לא תֵּדַע
שמרוב חדות זה גם פוצע
ומחורר כמו מרצע.

ילדון שלנו, אתה כבר בן חמש-עשרה, זה בלתי נתפס!
(בדיוק ההיפך מקוץ במכנס)
ואם היו נותנים לי שקל על כל פעם שהייתי חושב על זה
(כולל על הפעמים בהם הפכתי להוזה)
הייתי יכול לממן ללא חסר
גלקסי S-עשר
(ואם היו נותנים לי דולר בכל פעם, הייתי יכול לממן, בלי היסוס,
את ה – S-עשר-פלוס.)
אנחנו מקווים שתמשיך להיות חד
באופן מיוחד
כמו שרק אתה יודע, לא כמו כל אחד.

דע שאנחנו אוהבים אותך מאוד!
(בלי הפסקה, עוד ועוד)
ואם קצת תצא מהמקומות שנשלטים על ידי ביט ובייט
ואם קצת תסתכל מחוץ לפורטנייט
אם קצת תשתף, תנסה קצת דיבור
(אפילו טיפה, גם זה יהיה שיפור)
מה שיקרה, אנחנו בטוחים,
הוא שאנחנו נצא מאוד מורווחים!

Post Footer automatically generated by Add Post Footer Plugin for wordpress.

22 בפברואר 2019   אין תגובות