גם אבא יש רק אחד

"אם זה נהיה רכבת הרים, אני עוזב ידיים" (ידיים למעלה, כנסיית השכל)

 Random header image... Refresh for more!

חילצתי את אמא שלי ממשבר

אתמול חילצתי את אמא שלי ממשבר
והוא היה עמוק, אין על מה לדבר
כאילו היתה אחוזה בלסתו של דוּבֶּר-
מַן
כאילו חיכתה למונית מאוּבֶּר
המון זמן.
ימים ארוכים היא שכבה בתחתית התהום
שורדת בקושי עוד שעה ועוד יום
ימים ארוכים בתהום, בתחתית
ואיש לא טורח ידו להושיט.
וכך, גמלתי טובה לאמי
אחרי אלף טובות שגמלה לי בשנות קיומי.

אתמול חילצתי את אמא שלי ממשבר עמוק
ועד עכשיו אני נסער ועצב מתערבב בצחוק
אתמול עזרתי לה רבות
(נו, בטח, אלא מה?)
כשהכנסתי אותה מחדש לפייסבוק
אחרי שהיא שכחה את הסיסמה.

Post Footer automatically generated by Add Post Footer Plugin for wordpress.

31 באוקטובר 2018   תגובה אחת

אסיפת הורים

שקט. דממה. שתיקה מעיקה
כל אבא עסוק, כל אמא עסוקה
בְּלִבְהוֹת בָּרִצְפָּה
בלי היסוס או חוצפה.
והיא, שרגילה לרגלי הילדים
ההם
מהבוקר
קצת נלחצת מרוב מבטים
של הוריהם
זה עולה לה ביוקר.
מה התרחש שם לִפנֵי? מה אמרה המורה?
אהה! עכשיו היא נזכרת היטב מה קרה…
לשתיקה הרועמת קדמה שאלה
שנזרקה בתמימות לחלל ה-
כיתה, כמו טיל ללא יעד:
"מי רוצה להיות בוועד?"

Post Footer automatically generated by Add Post Footer Plugin for wordpress.

31 באוקטובר 2018   אין תגובות

הפתעה צפויה

תמיד כשמטיילים עם הילדים בחוץ
(ולא משנה אם בעיר או בקיבוץ)
קורה אותו דבר, צפוי ממש
ואיכשהו – מפתיע כל פעם מחדש
כמו הקלף המשוגע ב"טאקי"
כמו אלרגיה בשיא האביב
כמו לראות חניך תנועת נוער בבגדי חאקי
כמו לשמוע סנטה קלאוס חביב
וזה בכלל לא נפלא, כי
רק כשאין שירותים מסביב
אחד הילדים אומר פתאום:
"אבא, יש לי קקי!"

Post Footer automatically generated by Add Post Footer Plugin for wordpress.

24 באוקטובר 2018   אין תגובות

פשטידה (טבעונית, בריאה, נטולת גלוטן) מנצחת

אחד האתגרים הגדולים עבור טבעונים שמקפידים גם על תזונה בריאה – ואל תטעו, אפשר להיות טבעוני ולא לאכול בריא (ע"ע צ'יפס מטוגן, חטיף דוריטוס, או עוגיות אוריאו) – הוא להכין מאפים שמה שמחזיק אותם בדרך כלל הוא ביצים. כל מי שניסה להכין עוגות טבעוניות ללא תחליפים תעשייתיים יודע בוודאי על מה אני מדבר. משהו לא עובד שם, בפרט במירקם. גם פשטידות נופלות לאותו הבור נטול-הביצים של המירקים הבעייתי.

מצד שני, פשטידות הן פתרון נהדר למי שמקפיד על הכנה ביתית של אוכל, אבל גם צריך לעבוד מתישהו ואין לו הרבה זמן. מכינים פשטידה בסוף השבוע, והרי לכם ארוחת ערב לכל השבוע! (ואם אתם רוצים להיות עוד יותר סופר-בריאים, אל תחממו אותה במיקרוגל, אלא בתנור או בטוסטר.)

אחרי הרבה נסיונות כושלים להכין פשטידה טבעונית, בריאה וטובה – הצלחתי להגיע לנוסחה המנצחת. חיפושים אינטנסיביים ברשת הובילו אותי לגלות שתי שיטות להפוך פשטידה טבעונית למנה שהמירקם שלה לא מעורר קבס. האחד, שימוש במחית גרגירי חומוס מבושלים; השני, שימוש ב"שמנת קשיו" – קשיו מושרה וטחון עם מים. כל אחת מן השיטות האלו עבדה נהדר, ולכן ניסיתי לשלב את שתיהן. התוצאה היתה נהדרת! זאת ועוד, לאחר עוד כמה ניסיונות הבנתי שאפשר להכין את הבלילה כולה (חוץ מהירקות) בבלנדר, מה שהופך את ההכנה לפשוטה ומהירה.

הפשטידה מורכבת משני חלקים – הבלילה והירקות. הערה ראשונה: כיוון שאני לא משתמש בתבלינים תעשייתיים טחונים (אלא רק בתבלינים – טריים או מיובשים – שאני יכול לראות בעין מהיכן הגיעו, למשל גרגירים, זרעים, פירות, שורשים, וכו') – כל התיבלון נמצא בירקות, ולכן הוא צריך להיות עז. אני טוחן לבלילה את התבלינים השלמים בהם השתמשתי לאפיית הירקות. הערה שנייה: קשה להעריך את כמות הירקות לעומת כמות הבלילה. לאחר שמערבבים בין שני החלקים – צריכה להיות לירקות נוכחות בולטת (שלא ייבלעו בבלילה). אם צד אחד של הציר מכיל בלילה+ירקות במרקם נוזלי ובצד השני של הציר יש ירקות עטופים בבלילה – המירקם כאן צריך להיות איפשהו באמצע, עם נטייה קלה לכיוון הצד הראשון. הירקות צריכים להיות מכוסים לגמרי בבלילה, אבל לא לתת לה להשתלט על הפשטידה.

כמובן, הכנת הירקות נעשית מראש, כמו גם השריית הקשיו וזרעי הצ'יה.

חשוב להדגיש שהמתכון הזה הוא בסיס שאפשר – ואף מומלץ – לסטות ממנו, על פי טעמכם. בניגוד לאמירה ההורית הפופולרית – בהחלט כדאי לשחק עם האוכל (במובן של להתנסות בכל מיני שילובים).

פשטידה טבעונית, בריאה, נטולת גלוטן

הירקות

אפשר להשתמש בכל ירק שרוצים, והכי טוב בתערובת שלהם. לרוב, אני אופה את הירקות, אבל יש כאלו שאפשר להשתמש בהם גם טריים (גזר, קישוא, סלק, ועוד). כדי לאפות הירקות – חותכים אותם (באיזה גודל שרוצים) ומשטחים על תבנית גדולה (אפשר שתהיה ערימה). מזלפים שמן זית, מיץ לימון/תפוזים/אשכוליות, רוטב סויה ועוד נוזלי-טעם על פי טעמכם (אני מאוד אוהב להוסיף סילאן טבעי ללא סוכר, או סירופ מייפל אמיתי). מוסיפים תבלינים על פי הטעם (זיכרו: חשוב שהטעם יהיה עז). אופים במרכז בתנור עד לדרגת נגיסות (רך, אבל לא רך מדי) – אני אופה בדרך כלל בחום של 220-180 מ"צ, על פי הירק ועל פי הזמן שיש לי. כמובן, אפשר גם להקפיץ ירקות במחבת, אם בא לכם.

כמה הצעות לירקות שהולכים נהדר בפשטידה הזו (אבל באמת הכל יילך):

  • בצלים ממגון סוגים מוקפצים: מומלץ לשלב בצל לבן, בצל סגול, בצל ירוק, שום, וכו'.
  • כרובית בתנור: אין על כרובית! לאחרונה, הכרוביות אצל הירקן ובסופר די מזעזעות, ואפשר להתשתמש בפרחי כרובית קפואים.
  • גזר וסלק: מומלץ לאפות אותם בשקית קוקי, המירקם והטעם נשמרים ככה בצורה נהדרת וזמן האפייה מתקצר פלעים.
  • בטטה או תפוח אדמה: לא כדאי לערבב בתבנית אחת, כיוון שהבטטה מתרככת הרבה יותר מהר מאשר תפוח האדמה.
  • קישוא, סלק, או גזר מגוררים: כמו שהם, בלי אפייה ובלי הקפצה! אפשר, כמובן, לערבב כמה סוגים.
  • מה שבא לכם. באמת!!!

הבלילה

מרכיבים

  • חצי כוס קשיו, מושרה כ-8 שעות במים, ולאחר מכן מסונן מהמים ושטוף
  • 3/4 כוס קמח חומוס
  • 3 כפות קמח תירס
  • 2 כפות שיבולת שועל
  • 1 כף זרעי צ'יה, מושרים ב-5 כפות מים כחצי שעה (אפשר גם יותר) (מוסיפים את הזרעים ואת המים בהם שרו)
  • 1 כף זרעי פשתן טחונים
  • 1 כף טחינה (עדיף מלאה)
  • 1 כף סילאן (טבעי, ללא סוכר)
  • 5 כפות שמן זית
  • מיץ מלימון אחד
  • 1 שקית אבקת אפייה
  • 1 כוס גרגרי חומוס מבושלים (כוס מבושלים, לא כוס יבשים שבושלו) – אם מבשלים גרגרי חומוס יבשים או קפואים, מומלץ לשמור כוס ממי הבישול לבלילה

הכנה

  1. טוחנים בבלנדר את הקשיו (לאחר סינון הנוזלים) עם 1 כוס מים (אם יש מי בישול מהחומוס או כל ציר ירקות אחר – אפשר להשתמש בו, להעשרת הטעם), עד לקבלת תערובת נוזלית חלקה.
  2. מוסיפים לבלנדר את כל שאר החומרים, חוץ מאשר את גרגרי החומוס, וטוחנים לתערובת סמיכה ויחסית חלקה.
  3. מוסיפים את גרגרי החומוס וטוחנים בפולסים עד לקבלת בלילה כמעט-חלקה, אך עדיין "מחוספסת". (אם טחנתם יותר מדי והבלילה חלקה לגמרי – לא נורא!)

הרכבה ואפייה

בקערה גדולה מערבבים את הירקות עם הבלילה. משטחים בתבנית. אופים כ-60 דקות (כן, זו לא טעות!) בחום של 185 מ"צ, עד שהפשטידה מתייצבת ומעט מתייבשת למעלה. קיסם שמוכנס אליה צריך לצאת יבש עם פירורים קטנים.

בתיאבון!

Post Footer automatically generated by Add Post Footer Plugin for wordpress.

22 באוקטובר 2018   אין תגובות

דברים ששומעים מסביב

"ירדתי חמישה קילו ואז הפסקתי"
"הייתי בספרד, אתמול חזרתי"
"הבת שלי צריכה עוד מעט ללדת"
"בשבוע הבא יש לו יומולדת"
"מסכן, מסכן, אין מה להגיד"
"כואב לי ברגל, נתפס לי שם גיד"
"יו, שנים שלא התראינו"
"לקח לי שעה להגיע מאצלנו"
"חם נורא, אין לי כח לכלום"
"הילדים כבר סובלים מרוב שעמום"
"חבל, מה אני אגיד לך? חבל"
"לא השקיתי יומיים – הכל נבל"
אוזני כרויה, לרוב זו חוויה
דברים ששומעים מסביב בלוויה.

Post Footer automatically generated by Add Post Footer Plugin for wordpress.

16 באוקטובר 2018   אין תגובות

הקריירה הפוליטית הקצרצרה שלי

יגאל אלון שירת כראש ממשלת ישראל במשך 19 ימים בלבד. לאחר פטירתו של לוי אשכול מהתקף לב במהלך כהונתו כראש ממשלה (ביום 26.2.1969), החליף אותו אלון. כעבור פחות משלושה שבועות, החליפה אותו – על פי בחירת מרכז מפלגת העבודה – גולדה מאיר.

האפיפיור אורבנוס השביעי כיהן בתפקיד 12 יום בלבד. אורבנוס נבחר לתפקידו ביום 27.8.1590, לאחר שעשן לבן יצא מארובת הקפלה הסיסטינית, והוא בן 70 כמעט. במהלך תקופת כהונתו הקצרצרה, הספיק להוציא תקנה האוסרת על עישון בשטח הכנסייה. פחות משבועיים לאחר היבחרו, נפטר ממלריה.

ליידי ג'יין גריי כיהנה כמלכת אנגלית למשך 9 ימים בלבד. גריי היא נינתו של הנרי השביעי, מייסד שושלת המלכים לבית טיודור, והוכתרה למלוכה (ביום 10.6.1553) לאחר שאמה ויתרה על התפקיד. כשבוע וחצי לאחר מכן, היא הודחה מתפקידה (בעקבות קרבות ירושה), ולאחר מספר חודשים הוצאה להורג.

ואולי משך הכהונה הקצר ביותר אי-פעם נרשם אצל לואי אנטואן, דוכס אנגולם, אשר כיהן כמלך צרפת למשך… 20 דקות בלבד!

ואל שלל הכהונות הקצרות המעטרות את דפי ההיסטוריה, מתווספת כעת גם זו שלי – במשך שבועיים בלבד, הייתי חבר ברשימת מועמדים לחברות במועצה

ביום 27.9.18, הוגש שמי כחבר ברשימת המועמדים לחברות במועצת העיר. הדבר בא להביע את תמיכתי הבלתי-מסויגת במועמד שלי לראשות העיר, ולא נעשה מתוך שאיפה לתפקיד כלשהו. ממילא, כל בר-דעת מבין שמקומי ברשימה (מס' 9) הינו בלתי-ריאלי בעליל.

כמה ימים לאחר מכן, כאשר דבר הצטרפותי לרשימה הפך לעניין רשמי, ובפרט לאחר שפרסמתי על כך בפייסבוק – הפנו מספר אנשים את תשומת לבי לכך שכחבר ברשימה של אחד המועמדים לראשות העיר, איני יכול לשמש כחבר בוועד ההורים המוסדי, ובוודאי לא לקחת בו תפקיד מוביל, כפי שקיבלתי על עצמי השנה.

המחשבה על כך שאיאלץ להיפרד מן היכולת להיות מעורב במתרחש בקהילת בית הספר עוררה בי רגשות עזים. עזים מאוד. ובאותו הרגע, היה לי ברור מה עליי לעשות. בשיחות עם יו"ר ועד ההורים הבית-ספרי ועם מנהלת בית הספר, התנצלתי שוב ושוב, והבהרתי להם שלא ידעתי על האיסור שבכפל השיוכים. באמת שלא ידעתי. חוזר מנכ"ל שעוסק בנושא – אותו הכרתי כמעט בעל-פה, כיוון שבשנתיים האחרונות הייתי עסוק בניסוח תקנון בית-ספרי לנציגות ההורים – כלל סעיף אשר אסר חברות בנציגות ההורים הבית-ספרית על "עובדי הרשות המקומית ובני זוגם, נבחרי הרשות המקומית ובני זוגם"; לא ידעתי שרק ימים ספורים לפני שהסכמתי להצטרף לרשימה, פורסמה גירסה מעודכנת של החוזר האמור, והוא כולל כעת איסור על חברות בנציגות ההורים על "מי שהציגו את מועמדותם כחברי מועצה או כמועמדים ברשימה לרשות המקומית". תקנון הנהגת ההורים העירונית כולל, אמנם, את האיסור על חברות בהנהגת הבית-ספרית על "מי שהיה מועמד באחת הרשימות המתמודדות" בבחירות המקומית – אך תקנון זה אינו פומבי ולא ידעתי כלל על קיומו.

אולי הייתי תמים, אולי פעלתי על אוטומט, אבל בטח לא הסתרתי או פעלתי בכוונה תחילה כדי להכשיל מישהו. וברגע שהובהר לי המצב הבעייתי, היה לי ברור במה אני בוחר.

בחלוף כ-48 שעות מאז הפרסום בפייסבוק, בסיועם של אנשים יקרים, ותוך שמירה על "כללי הטקס", הגשתי פנייה רשמית לוועדת הבחירות המקומית, בבקשה להסיר את שמי מן הרשימה. הגעתי לישיבת הוועדה ביום 11.10.18, הזדהיתי בפני מנהל הוועדה, והוא הבהיר לי שמאותו הרגע איני חבר ברשימה עוד.

וכך, תמה לה כהונתי בת השבועיים כמועמד לחברות במועצת העיר. מעניין אם מישהו כבר שבר את השיא הזה…

למחרת אותו היום, נכחתי בפגישה עם מנהלת בית הספר, והתנצלתי בפניה (שוב) על הסיטואציה בה נאלצה להיות מעורבת בגללי. והיא, במקום להאשים או לפטור אותי במבט סתמי, אמרה: "מחמיא לי מאוד שבחרת בנו". לי לא היה ספק בכך למן ההתחלה, ואחרי האמירה הזו – הבנתי שלא טעיתי.

Post Footer automatically generated by Add Post Footer Plugin for wordpress.

13 באוקטובר 2018   תגובה אחת

אני אוהב

אני אוהב שוקולד ועוגות גבינה
אני אוהב ריחות בישול של השכנה
שחודרים מעבר לדלת.

אני אוהב פרחי-אביב שצצים בכל פינה
וצחוק מתגלגל של ילד בגינה
ואבן שחורה מבזלת.

אני אוהב כשמהרדיו בוקעת מנגינה
שקטה, ובקיץ – משב צינה
לאורך הטיילת אני אוהב כשיוצאת לי שנינה
מתוחכמת, ואוהב את זמן השינה
אבל הכי הכי אני אוהב
פגישה שמתבטלת.

Post Footer automatically generated by Add Post Footer Plugin for wordpress.

8 באוקטובר 2018   אין תגובות

ודרך משלי להגיד שלום

לכל מי שנקרה מולי
אני מישיר מבט,
נוסך חיוך עדין, גבולי,
ומברך לאט:
"שלום!".

כך חינכה אותי אמי, כי
כך חינכה אותה אִמָּהּ
ולפעמים זה טריקי
ולפעמים קמעה
מוזר

כי אמא לא הכינה 'תי
לתדהמת ההם
שמגיבים לברכתי
והלם על פניהם.
ומכולם

הכי תמהים: ילדי המשמרות
במעברי שחור-לבן
והמנקות הערביות
בלובי הבניין
(ובמיוחד, אגב,
זו עם החיג'אב).

Post Footer automatically generated by Add Post Footer Plugin for wordpress.

4 באוקטובר 2018   תגובה אחת

סימני פרידה

בתחילת שנת הלימודים הקודמת, ערכנו שינוי בשיבוץ הילדים לחדרי הבית. הילדונצ'יק (אז בן 9) פינה את הקומה העליונה במיטת הקומותיים לטובת חדר משלו; הבונבון (אז בן 6) עבר מן הקומה התחתונה במיטת הקומותיים לקומה העליונה שהתפנתה; והבונבונצ'יק (אז בן 3) עזב את מיטת המעבר שלו ועבר לקומה התחתונה במיטת הקומותיים. בתוך כך, השלים הילדון (אז בן 12) שלוש שנות חדר-משלו.

מבין כל השינויים הללו, העזיבה של הבונבונצ'יק את מיטת המעבר שלו היתה זו שגרמה לי למירב ההירהורים והמחשבות. את המיטה הזו קיבלנו בזמן שהתגוררנו בארצות הברית. נתנו לנו אותה חברים טובים שהכרנו בניכר, והיא שימשה שם את הבונבון בשנות המעבר שלו מן הלול אל המיטה. עם המיטה הזו חזרנו ארצה, והיא נשאה איתה את שלל הזכרונות מן הארץ הרחוקה, ובכל פעם שעברתי לידה – הציפה בי גלי געגועים למגורים במקום אחר ולחברויות שנוצרו ושנותקו.



כאמור, לפני שנה עזב הבונבונצ'יק את המיטה הזו, ובתוך כך הבנתי כי היא מסמלת עבורי הרבה יותר מאשר עזיבה של מקום אהוב. כשהיתה נוכחת בבית, היתה לי המיטה הזו תזכורת (כואבת) למקום אחר. אך כשהיא עזבה אותנו ועברה לבית אחר – היתה לי המיטה הזו פרידה מן הילדוּת של ילדיי. מעתה ואילך לא אצטרך להלין ילד על מיטת מעבר…

לפני שבועות מספר, נפטרנו סופית מן העגלה של הבונבונצ'יק. כבר הרבה זמן שהעגלה הזו מקרטעת, מסוגלת לסחוב על כתפיה, שהיו פעם חסונות, בעיקר שקיות מהסוּפֶּר (וגם זה בקושי). גורלה לא שפר עליה כגורל מיטת המעבר, ולאור מצבה הרעוע לא היה טעם לתרום אותה למישהו אחר שיבלה איתה. שבועות רבים היא עמדה בחדר העבודה, מוזנחת, בודדה, מחכה לגאולה כלשהי. בסוף היא מצאה את עצמה זרוקה בפינת רחוב, מחכה לפינוי על ידי העירייה.

וכשהשארתי את העגלה שם, הבנתי סופית שאני כבר לא "אבא לילדים קטנים". רבאק, הילדון חגג לפני כמה חודשים בר-מצווה. בר-מצווה!!!

את חופשת הקיץ האחרונה, קצת לפני החזרה ללימודים, בילינו באילת. כיוון שהבונבונצ'יק היה לפני עלייה לגן של גדולים, החלטנו כי הגיעה שעתו להיפרד מן המוצצים שלו. הרגשנו כי הוא בשל לכך. בבוקר הנסיעה – לאחר הכנה של מספר ימים – שלחנו אותו לאסוף את כל המוצצים שלו ולזרוק אותם לפח. הוא עשה את זה כמו גדול (והתעצבן כמו גדול כשניסיתי לצלם אותו עושה זאת). מאותו הרגע ואילך – הוא ללא מוצצים.

וברגע ההוא, כשהבונבונצ'יק עמד מול הפח והשליך ברוב טקס אליו את המוצצים שלו – וחיוך גדול של גבורה נסוך על פניו, וכולנו מוחאים לו כפיים – הרגשתי שמישהו מקמט לי את הלב. אם הייתי זקוק לסימנים נוספים לכך שילדיי כבר לא "ילדים קטנים" ושאני כבר לא "אבא לילדים קטנים" – אם הצלחתי להתעלם איכשהו מלכתן לבלי שוב של מיטת המעבר ושל העגלה – טקס זריקת המוצצים של הבונבונצ'יק היה הסימן, ואין צורך ביותר מאלו.

והבנתי יותר מכך. בשנים האחרונות הצלחתי לחוות מחדש את ילדוּתי שלי דרך זו של ילדיי. ילדותי היפה, התמימה, השלווה, היתה מגיחה אליי מכל עבר, ללא התרעה מוקדמת, מחרכים שונים שנבעו בחוויות הילדות של ילדיי. מין קמטים בזמן שאפשרו לי להציץ שוב על מה שהיה ואיננו. ועכשיו אני מבין שבקרוב גם זה לא יתאפשר לי. גרוע מכך: הקמטים בזמן שצפויים ללוות אותי בשנים הקרובות, ייקחו אותי אחורה אל ימי נערותי, ולשם – בניגוד גמור לימי הילדות – אני ממש לא מתגעגע.

Post Footer automatically generated by Add Post Footer Plugin for wordpress.

4 בספטמבר 2017   2 תגובות

שנה בכיתה א': שלושה ימים, שלושה מונולוגים

ראש השנה, דברי התלמיד

כבר חודש שלם שאנחנו לומדים
וכל הילדים
בכיתה כבר יודעים
לכתוב ולקרוא את האותיות
א, ב, מ, ק, ר, ש ו – ת, עם קמץ ופתח
וזה באמת נחמד ומוצלח
אבל אין לי מושג למה צריך שני סימנים לאותו הצליל
מי שהמציא את זה נראה לי דביל
בסיפור לשבת אני קורא איך אב רש קם, רקם, שרק במרק
ממש מרתק! או, בעצם, מַרַתַק
ונורא מעצבן שרק תנועת אַה הקפדנו לתרגל
כי אני עוד לא יכול לכתוב סטטיק ובן אל
בחשבון אני שולט, פותר בצ'יק
אמנם רק עד 10, אבל זה מספיק
כי ככה קל לי לעקוב
מתי מתחיל שיעור מס' 5, כלומר מתי קרוב
הצלצול שאחריו נגמר היום
אבל עד אז – אני מספיק המון
כותב בשיעורים ופותר תרגילים
שר שירת בוקר ומצייר עיגולים
לומד אמנות, מוסיקה וזה"ב
וגם מדעים וספורט, ולפעמים נעלב
משחק בהפסקה עם חברים בחצר
נתקע בשולחן ולמורה עוזר
שומע בדיחה או מספר סיפור
לפעמים עושה משהו שאסור
רץ, משתולל
שותה ואוכל
(אגב, אתמול שלחו לי בטעות לחמניה עם חתיכות תפוח
למרות שביקשתי בפירוש פיתה עם קוטג' שרק צד אחד שלה מרוח
אז אמנם אכלתי הכל, אבל התעצבנתי בפנים, ליד החזה
ברור שאם זה היה קורה בבית – לא הייתי נוגע בזה!
האמת היא שזה כבר קרה פעמיים או שלוש, וזה די מעצבן
אבל עד שאמא או אבא חוזרים הביתה – אני שוכח להתלונן).
בקיצור, היום שלי גדוש באירועים – בכיתה, במסדרון, בחצר ובגינה
וזה עוד בלי להזכיר את מסיבת ראש השנה
כל אחד מההורים הביא מאכל שהוא מומחה בו
ואני, כמובן, אכלתי רק קרמבו.
אז בכל מה שקורה לי במהלך היום אני מאוד שמח לשתף
ולכן, כשאמא או אבא שואלים אותי איך היה בבית ספר,
אני מספר להם על הכל בפרוטרוט, כלומר אומר: "כיף!"


פורים, דברי ההורה

לא להאמין איך שהזמן טס
נראה שרק אתמול הוא לכיתה אל"ף נכנס
ועכשיו הוא כבר קורא וכותב
את כל האותיות ואפילו אוהב
ובפרט את החיריק והצירה הוא מהלל
כי סופסוף הוא יכול לכתוב סטטיק ובן אל
רק הסיפור לשבת עדיין – איך לומר בעדינות? – קצת משעמם
בכל פעם שאני חותם עליו אני משתומם
ותוהה אם יש אנשים שאשכרה מתפרנסים מלכתוב כאלה סיפורים…
ואפרופו משתומם: עכשיו פורים –
כשאני הייתי ילד, היה יום אחד בו באנו מחופשים
וזה היה מקסים
מתי בדיוק האריכו את החג הזה לשבוע?
ומי תמך בהחלטה? נראה אותו נשאר רגוע
במהלך הימים המיוחדים
ולא נשכח שיש לי עוד כמה ילדים…
לא מזמן ציינו בבית הספר את "יום המאה"
וממה שאני יודע
כבר שלחתי לכל אחד מהילדים יותר מ-100 כריכים
ואף פעם לא התבלבלתי בין האחים!
וכבר יש לנו בילוי קבוע למוצ"ש משפחתי
לעיין ביחד בתכנון השבועי
ולבדוק אילו משימות מחכות לנו בפתח.
למרות שהמשכורת משולמת לי לבטח
מהחברה בה אני עובד (לשמחתי)
לפעמים אני מרגיש שהמעסיק האמיתי שלי הוא בית הספר היסודי.
ועל כל אלו גם הוועד מפיל עלינו תיקים
שוב ביקשו מאתנו לסייע בהבאת אוכל, אבל לא ממתקים
אלא כיבוד בריא ומעניין, עם הסברים מפה עד השמיים
מזל שנכנסתי ראשון לגיליון השיתופי וסימנתי שאקנה שישיית מים
נכון, יש כמה הורים שמשקיעים, אבל לי אין זמן
ולא מזמן
כשהכיתה יצאה לטיול – ההורה המלווה שלח
אלפיים שלוש מאות ושבע תמונות, והוא לא שכח
שבכל אחת מהן ייראו את הילד שלו
אז אם הוא חושב רק על עצמו –
גם אני יכול.
וכשאני חוזר עייף הביתה ושואל את הילד: איך היה היום בבית הספר?
והוא, כמו כל יום, עונה לי רק ב"כיף!"
ולי זה מספיק, אני לא שואף
ליותר, כי אם אמשיך לשאול הוא יחפור לי מכאן ועד לעמק חפר.


25 ביוני, דברי חבר וועד ההורים הכיתתי

וואו, שנה שלמה כבר עברה!
איך זה קרה?
רק לא מזמן הוא בקושי זיהה אותיות
ועכשיו הוא קורא בשטף סיפורים ובדיחות
ומאז שהוא למד שוּרוּק וחוֹלָם – כל היום
הוא יושב וכותב בגדול "טוּדוּ בּוֹם"
כמה תכנונים שבועיים הורדתי?
על כמה סיפורים לְשבת חתמתי?
כמה סנדוויצ'ים הכנתי?
כמה תמונות מפעילויות כיתתיות בווטסאפ קיבלתי?
והעיקר – כמה אירועים ארגנתי?
ובכל פעם שצריך סיוע מההורים – אותו הסיפור בדיוק
איך שהגיליון השיתופי עם הכיבוד מוכן ובדוק
ואני שולח אותו בקבוצת ההורים ובמייל –
עוד לפני שאני מספיק להסתכל
במסך אפילו פעמיים,
כבר מישהו רשם עצמו ליד "שישיית מים"
ואז מתחילה בווטסאפ סערת גרביטציה
בגלל מישהו שלא מצליח לעדכן באפליקציה
וכבר כל הרשימה כמעט מלאה, ולא קשה לראות
שאף אחד לא נרשם ליד "פירות".
ומה שהם לא יודעים זה שלפני ששלחנו הודעה על האירוע ועל הרשימה
החלפנו בווטסאפ של הוועד 5,273 הודעות רק כדי להסכים על התאריך ועל השעה ביממה
אז לא פלא שאני מתחרפן מכך שרגע אחרי השליחה, אני מקבל הודעות פרטיות
אחד שואל אם אפשר לדחות ביומיים, השני רוצה להקדים בכמה שעות…
מה אומר ומה אגיד? אני כבר כמעט מרחף
מזה שהשנה מסתיימת ואני מתעופף
לחודשיים של שקט מהפקת אירועים
כי אני הרי גם בוועדי הכיתות של הילדים האחרים
וגם בוועד המוסדי באחת הוועדות
מה לעשות – זה בא בצרורות…
בדרך כלל, אני לא מקטר ולא מייפיף
את המציאות
בדרך כלל אני עוטף
את כל מי שמסביבי באופטימיות
ולכן גם עכשיו אומר זאת פשוט, בלי לחפף
אם תשאלו אותי איך היה בוועד
אענה בקיצור: "כיף!"


למורה של ילדינו נאמר רק זאת:

עכשיו, כשהגענו אל קו הגמר השנתי,
אנחנו רוצים להודות לך בשם הילדים וההורים והוועד הכיתתי
על שנה של התפתחות לכולנו,
על שאת שם מדי יום בעבור הילדים שלנו.
לא, בבית הם לא כאלו מלאכים,
אז לפחות פה, אתך, הם תמיד נחמדים ומחייכים.
אוטוטו מתחילה דממת-כיתה של חודשיים שלמים
ואנחנו בטוחים שתנצלי היטב את הימים
כדי לנוח ובכוחות מחודשים להתעטף
כי אז מיד תתחיל לה עוד שנה של… כיף!

ולכל ההורים – תודה גדולה וכנה
על העזרה הרבה במהלך השנה
וגם לכם כדאי לנוח היטב, כי בעוד כחודשיים ימים
נשוב להציק לכם עם כל מיני משימות
ואולי אז, אחרי מנוחה שלמה באמת ובתמים
יהיו כאלו שיקפצו על ההזדמנות להביא פירות…

Post Footer automatically generated by Add Post Footer Plugin for wordpress.

26 ביוני 2017   2 תגובות